פורטל:המורשת העולמית/ערך נבחר/24
ארמון צ'אנגדאוקגונג הוא ארמון בגני טאפגול במרכז סיאול בירת דרום קוריאה. הארמון הוא אחד מ"חמשת הארמונות הגדולים" שבנתה שושלת ג'וסיון בעיר, והוא מכונה גם "הארמון המזרחי". המשמעות המילולית של שם הארמון "צ'אנגדאוקגונג" היא "ארמון המעלות המשגשגות", והוא נחשב למבנה המשתלב בטבע ובטופוגרפיה ומשמר את המסורת הקוריאנית מהתקופה שקדמה להקמתו. בשנת 1405 עברה בירתה של קוריאה לסיאול לאחר שנעה בינה לבין ערים אחרות ברחבי המדינה. באותו מועד החלה בניית הארמון ונמשכה לפי עקרונות האדריכלות הקוריאנית המסורתית עד 1412. לפי עקרונות אלה הוקמו בארמון שלושה שערים ושלוש חצרות - צ'יו, החצר האדמיניסטרטיבית; יונג'ו, המגורים המלכותיים; ואואג'ו, חצר השימוע הרשמית. הארמון הורחב לכיוון צפון-מערב בשנת 1462 כדי לענות על הצרכים. בעת פלישת היפנים לקוריאה ב-1592, נשרף הארמון עד היסוד, יחד עם מבנים רבים נוספים ברחבי סיאול. הקמתו המחודשת החלה בשנת 1607, והעבודות הושלמו ב-1610. מאותו מועד ומשך 262 שנים עד שנת 1872, שימש ארמון צ'אנגדאוקגונג כארמון המלכותי וכמרכז השלטוני של המדינה. כיום שרדו בארמון 13 מבנים עיקריים ו-28 ביתנים ברחבי הגנים שמסביבו, ששטחם הכולל הוא 57.9 הקטאר.