ארמון צ'אנגדאוקגונג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 37°34′45″N 126°59′28″E / 37.57917°N 126.99111°E / 37.57917; 126.99111

ארמון צ'אנגדאוקגונג
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Korea-Seoul-Changdeokgung-Jinseonmun-04.jpg
שער הארמון
מדינה Flag of South Korea.svg  דרום קוריאה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1997, לפי קריטריונים 2, 3, 4
קואורדינטות 37°34′46″N 126°59′30″E / 37.579444444444°N 126.99166666667°E / 37.579444444444; 126.99166666667 
Korean art-Donggwoldo-Changdeokgung and Changgyeonggung-Korea University-01.jpg

ארמון צ'אנגדאוקגונג (קוריאנית הנגול: 창덕궁; הנג'ה 昌德宮) הוא ארמון בגני טאפגול בשכונת אינסאדונג (인사동) שברובע ג'ונגנו-גו (종로구), במרכז סיאול - בירת דרום קוריאה. הארמון הוא אחד מ"חמשת הארמונות הגדולים" שבנתה שושלת ג'וסאון בעיר, והוא מכונה גם "הארמון המזרחי". המשמעות המילולית של שם הארמון "צ'אנגדאוקגונג" היא "ארמון המעלות המשגשגות", והוא נחשב למבנה המשתלב בטבע ובטופוגרפיה ומשמר את המסורת הקוריאנית מהתקופה שקדמה להקמתו. בשנת 1997 הוכרז הארמון כאתר מורשת עולמית; כ-400 מטר דרומית-מזרחית לו שוכן מקדש ג'ונגמיו, גם הוא אתר מורשת עולמית מאז 1995. בין שני האתרים מחבר גשר עץ מעל דרך יולגונגנו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנים אולם סאונג'אונג

בשנת 1405 עברה בירתה של ממלכת ג'וסאון לסיאול (שנקראה אז "האנסאנג"), לאחר שנעה בינה לבין ערים אחרות ברחבי המדינה. באותו מועד החלה בניית הארמון, שנמשכה עד 1412. לפי עקרונות האדריכלות הקוריאנית, בארמון הוקמו שלושה שערים ושלוש חצרות - צ'יו, החצר המנהלית; יונג'ו, המגורים המלכותיים; ואואג'ו, חצר השימוע הרשמית. הארמון כולו חולק לשני חלקים - החלק המרכזי שכלל את מבנה הארמון, והפיוון או ביוון, "הגן המלכותי הסודי". הארמון הורחב לכיוון צפון-מערב בשנת 1462 כדי לענות על הצרכים.

בעת פלישת הידיושי היפני הראשונה לחצי האי הקוריאני ב-1592, נשרף הארמון עד היסוד, יחד עם מבנים רבים נוספים ברחבי סיאול. הקמתו המחודשת החלה בשנת 1607, והעבודות הושלמו ב-1610. מאותו מועד ומשך 262 שנים, שימש ארמון צ'אנגדאוק כארמון המלכותי וכמרכז השלטוני של המדינה. למרות שבמשך תקופה זו בארמון אירעו מספר שריפות, הוא שוחזר תמיד לצורתו המקורית, ואף נוספו לו מספר מבנים. ב-1872 הוקם מחדש ארמון גיאונגבוק הצמוד לו ממזרח, וזה ירש אותו, אך הקיסר האחרון של קוריאה התגורר בארמון צ'אנגדאוקגונג עד מותו ב-1926.

הארמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד היום שרדו 13 מבנים עיקריים של הארמון ו-28 ביתנים ברחבי הגנים שמסביבו; שטחם הכולל הוא 579 דונם.

השער המרכזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינג'אונגג'ון - אולם הכס

השער המרכזי לארמון, טונהווא-מון או דונהווא-מון, שוכן בפינה הדרום-מערבית של המתחם. השער הוא מבנה בן שתי קומות שנבנה בשנת 1412; הוא נשרף במהלך הפלישה היפנית ב-1592, אך ושוחזר ב-1608. צורת השער היא בסגנון האדריכלות שהיה מקובל בתקופת שלוש הממלכות של קוריאה; הוא שמר על צורתו המסורתית למעט הרחבה שנעשתה ברוחב המיפתח, כדי לאפשר לכלי רכב לעבור דרכו.

שער אינג'אונג-מון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער אינג'אונג הוא פתח לצ'יו, החצר המנהלית של הארמון; השער הוא מבנה בן קומה אחת אשר נבנה לראשונה ב-1418 אך הושמד ונבנה שוב. השער הנוכחי הוא ככל הנראה משנת 1745.

מול השער, מצידה השני של החצר, ניצב אולם הכס - אינג'אונגג'ון. לאולם שתי קומות המהוות חלל פנימי אחד, הוא נתמך בארבעה עמודים וניצב על שתי טרסות. האולם נבנה לראשונה ב-1405, אך נשרף במהלך הפלישה היפנית ב-1592, שוחזר ב-1610 ושוב ב-1803 (אחרי שריפה נוספת). תקרת האולם מעוטרת בתחריטים של עייטים ודרקונים.

אולם סאונג'אונג וחצר המגורים (יונג'ו)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולם סאונג'אונג

ממזרח לצ'יו שוכן אולם סאונג'אונג, שבו המלך נועד עם שריו וקיבל דיווחים בענייני הממלכה; המבנה הוא בן קומה אחת, גגו עשוי אריחים בצבע כחול ולו ארבע דלתות הזזה המאפשרות את חדירת אור השמש לתוכו. במרכז האולם ניצב כס המלך מתחת לחופה ומאחוריו תלוי מסך עם ציורי שמש, ירח וחמישה הרים. סביב המלך ישבו עוזריו והפינה יועדה לכתבן שרשם את פרוטוקול הדיונים.

בצמוד לאולם סאונג'אונג ניצב אולם הויג'ונגדאנג, שבמקור שימש כחדר השינה של המלך וכמשכן למשרתיו, אך מאוחר יותר החל לשמש כלשכה מלכותית (אחרי שאולם סאונג'אונג התברר כקטן מדי לייעודו); הויג'ונגדאנג נשרף ב-1917 וצורתו שונה לחלוטין מהמקור, משום ששוחזר בהשפעת האדריכלות המערבית. בצמוד לו ניצב אולם דאנג'וג'און, ששימש את המלכה. במרכזו של ארמון זה ניצבת במה קטנה, בה המתינו המבקרים לבואה; לצדדי הבמה מותקנים כלי ארד גדולים שהכילו מים, שנועדו להרתיע את האש; גם ארמון זה נשרף ב-1917, ושוחזר באמצעות חומרים שנלקחו מארמון גיאונגוקגונג; מאחורי האולם גן, שבו מספר טרסות.

גנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביתן ג'והמנו

בעת בניית הארמון במאה ה-15, שטח בגודל 200 דונם שמצפונו הושאר במצבו הטבעי; ב-1459 הוקם באזור זה הפיוון, הגן המלכותי הסודי. במאה ה-17, כאשר הארמון שוחזר למצבו מלפני הפלישה היפנית, הוקמו בתחום הפיוון מספר ביתנים, בריכות ופרטי סביבה אחרים. בגנים 26,000 עצים וצמחים אופייניים לאזור והנמנים עם מאות מינים, וכן 23,000 פריטים (מ-15 זנים) שהובאו אליו מאזורים אחרים.

בין הביתנים בגן בולט ביתן ג'והמנו ששימש כספרייה, ושמשמעות שמו היא "הביתן בו כל מאפייני היקום נאספים". בקומה הראשונה בג'והמנו היו מאוכסנים עשרות אלפי ספרים והקומה השנייה שימשה כאולם קריאה (כיום הספרים שמורים באוניברסיטה הלאומית של סיאול); הביתן ניצב במרכזו של מרחב שתוכנן לפי עקרונות לא שגרתיים עיצוב נוף; המרחב כולל את בריכת בויונג-ג'י, פסלים וביתנים קטנים נוספים; לבריכה צורת מלבן באורך של 34.5 מטר וברוחב של 29.4 מטר, ובמרכזה אי עגול בקוטר של 9 מטרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of South Korea
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בקוריאה הדרומית

ארמון צ'אנגדאוקגונגאתרי הדולמן בגוצ'אנג, בהוואסון ובגאנגהווהקיונגג'ומקדש האינסהמבצר הוואסאונגג'ונגמיומערת סוקגוראם ומקדש בולגוקסההאי הגעשי ג'ג'ו וצינורות הלבההקברים המלכותיים של שושלת ג'וסון • הכפרים ההיסטוריים ההואה ויאנגדונג * נמהאנסאנסונג