פורטל:עולם הישיבות/מושג ישיבתי/2

ביארו ראשי הישיבות ביסוד המצווה לבער את החמץ בערב פסח על פי ההגדרה של "גברא" ו"חפצא". דהיינו, ניתן להעלות כאן שני צדדים: האחד - אסור שליהודי יהיה חמץ בפסח, ועל כן יש לבערו. אם כן מצווה זו היא חובת "גברא". האפשרות השנייה היא שהמצווה היא עצם פעולת כילוי החמץ וביעורו מן העולם. למרות שתהייה זו נראית לכאורה עקרה וטרחנית, יש לה השלכה הלכתית מעשית ("נפקא מינה"): אם הגדרת המצווה היא שלאדם לא יהיה חמץ, אין זה משנה באיזה אופן הוא יבער אותו, שכן המטרה היא נגטיבית - סילוק החמץ, וזו מושגת בכל אופן שהוא; אך אם המצווה היא ב"חפצא" - לעשות את פעולת ביעור החמץ, אם כן היא פוזיטיבית במהותה וייתכן שישנן דרכים מסוימות, שדווקא בהן יש לבער אותו. שתי דעות אלו מופיעות במשנה, ויש לעמוד על העיקרון שבבסיס שתי הדעות.