פורטל:תולדות עם ישראל/היום בתולדות עם ישראל/כ"ו באלול

כ"ו באלול תש"ג, 26 בספטמבר 1943, ראשי הקהילה היהודית ברומא, דנטה אלמנס ואוגו פואה, התייצבו אצל מפקד המשטרה הנאצית האס אס בעיר, ונמסר להם אולטימטום, לבחור בין מסירה מיידית של ממון רב בזהב, ולחלופין בגירושם של מאתיים מיהודי הקהילה לגיטאות בפולין. לאחר שהזהב נמסר, פרצו הגרמנים אל משרדי הקהילה ובזזו אותם; בתי הכנסת נסגרו ויהודים רבים ברחו אל קצות הארץ במאמץ להסתתר ולהסתיר את זהותם. מעמדם של היהודים באיטליה הפאשיסטית התדרדר במשך שנות השלושים, בטרם מלחמת העולם הראשונה. אולם החמיר מאוד עם כניסת כוחות גרמניה הנאצית למדינה ושליטתם הישירה בה, מקיץ 1943. כחלק מתוכנית הכחדת היהדות בעולם, ביקשו הנאצים לחסל גם את יהדות איטליה, שראשיתה בתקופת בית שני, והקהילה ברומא הייתה מהחשובות שבה. כ-8,000 איש, כרבע מיהודי איטליה, הומתו באיטליה ובמחנות השמדה, אליהם נשלחו.