פטנט צוללת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פטנט צוללת הוא פטנט שקבלתו ופרסומו מעוכבים בכוונה על ידי המבקש לזמן ממושך, בין כמה שנים לעשור. לאסטרטגיה זאת נדרש מנגנון אישור פטנטים אשר ראשית לא מפרסם בקשות פטנטים לציבור ושנית, תקופת תוקף הפטנט נמדדת מיום הוצאתו ולא מתאריך זכות בכורה או יום ההגשה. בארצות הברית, בקשות פטנטים שהוגשו לפני נובמבר 2000 לא התפרסמו ונשארו חסויות עד שאושרו. בדומה לצוללת, פטנט צוללת היה יכול להישאר תחת פני הים לפרקי זמן ארוכים עד שהוא היה "עולה" ומפתיע את השוק ורלוונטי. חברות מבקשים פרטיים שהיו משתמשים באסטרטגיה זאת כונו '"פיראטים של פטנטים".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרקטיקה של פטנט צוללת הייתה אפשרית הודות לחוק הפטנטים אמריקאי, אך אינה יכולה להתקיים עוד מאז ארצות הברית חתמה על הסכם TRIPS של ארגון הסחר העולמי: מאז 1995, תקופת תוקף הפטנט (20 שנה בארצות הברית) נמדדת מיום ההגשה של הבקשה לפטנט או מיום זכות הבכורה, ולא מיום הקבלה. עדיין ישנן כמה פטנטים בעלי פוטנציאל להפוך לפטנט צוללת, מאחר שהוגשו לפני 1995 ועדיין לא התקבלו ויכולים להישאר לא מפורסמים. יש סוברים, כולל בתי משפט פדרליים בארצות הברית, כי פטנט צוללת הוא אמצעי שיהוי פרוצדורלי (עיכוב בשמירה על זכויות, שיכול להביא לאיבוד הזכות).

בעבר, התוקף של פטנט אמריקאי היה 17 שנה מיום הקבלה, ופטנט צוללת היה יכול להופיע עשרות שנים לאחר תאריך הגשה מקורי. לכן, המבקש פטנט אמריקאי היה יכול לזכות בזמן הן על ידי עיכוב בקבלת הפטנט, והן על ידי דחיית פקיעת תוקפו של הפטנט תוך שימוש באמצעי פשוט, גם אם יקר, של הגשת שרשור של בקשות המשך. חלק מפטנטי צוללת הופיעו לא פחות מ-40 שנה לאחר תאריך ההגשה המקורי של בקשת פטנט. במשך בחינה ממושכת המבקש היה יכול לשנות את התביעות כדי להתאים את ההמצאה שלו למוצרים או טכנולוגיות שהפכו להיות הסטנדרט בתעשייה.

לפני שינוי חוק הפטנטים האמריקאי בשנות 1995 ו-1999, תוכן בקשות הפטנט היה חסוי בזמן הבחינה. היום, הרוב של בקשות הפטנט בארצות הברית מפורסמות תוך 18 חודשים מיום ההגשה (35 U.S.C. 122). למבקש יש זכות להצהיר כי הוא אינו מתכוון להגיש בקשות פטנט על ההמצאה שלו מחוץ לאמריקה בעת ההגשה, ולשמור על הבקשה חסויה. למבקש יש זכות לשנות את דעתו במשך שנה ראשונה, אך לאחר מכן הבקשה מתפרסמת. לבקשות המשך, שתובעות זכות בכורה מבקשות שהוגשו קודם, זמן הפרסום הוא 6 חודשים מהגשה. השינויים בחוק הפטנטים האמריקאי שגרמו לפרסומן של הבקשות אחרי 18 חודש, גם שינו תקופת תוקף הפטנט ל-20 שנה מיום ההגשה של בקשת פטנט מוקדמת ביותר בכל שרשור של בקשות המשך לפטנט. כתוצאה מכך, כיום יש יתרון זעיר בדחיית קבלת הפטנט. לא ניתן יותר להזיז את מסגרת הזמן בה הפטנט מוגן אל התקופה בה הטכנולוגיה תקבל שימוש נרחב יותר, ולמבקש חובת וויתור על זכויות בחוץ לארץ אם בכוונתו לשמור על סודיות הבקשה מעבר לתקופה של 18 חודשים. בשנת 2006, דו"ח של אקדמיה לאומית למדעים המליץ על פרסום הבקשות בכל המקרים בזמן הבחינה.

בעלי פטנטי צוללת מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'רום ה. למלסון הגיש בקשות פטנט צוללת רבות. הוא ויורשיו קיבלו יותר מ-$1.3 מיליארד דולר בתמלוגים. בשנת 2004 עזבון למלסון הובס בבית המשפט בתביעה שערבה את Symbol Technologies ו- Cognex Corporation, שביקשו (וקיבלו) פסק דין כי 76 תביעות על פי פטנטי ראיית מכונה של Lemelson היו בלתי ניתנות לאכיפה. חברות תובעות, עם תמיכה של עשרות תומכי תעשייה, הוציאו מיליונים כדי להגיע לציון דרך זה בפסיקה. הפסיקה אושרה ב-9 בספטמבר 2005 על ידי הרכב של שלושה שופטי בית המשפט של ארצות הברית לערעורים של בית המשפט הפדרלי על פי דוקטרינת השיהוי, בציטוט "אורך בלתי סביר ... עיכובים בבחינה". עזבון Lemelson ערער לסקירה על ידי המעגל המלא בהרכב מורחב. ב-16 בנובמבר 2005, בית המשפט בהרכב מלא סירב לבחון את המקרה מחדש, ובציטוט "דעות קדומות לציבור בכללותו", האריכך את פסיקת אי יכולת האכיפה המקורית לכל התביעות בכל הפטנטים בנדון.

גילברט היאט קיבל פטנט שתבע המצאה שקדמה לאינטל ו-TI, ותיארה "מיקרובקר". הפטנט בוטל בהמשך, אך לא לפני שהחברות שילמו תמלוגים מכובדים. יש לו עדיין שני פטנטים רחבים יותר עדיין תלויים ועומדים מאותה תקופה.