ארגון הסחר העולמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ארגון הסחר העולמי
WTO - World Trade Organization
World Trade Organization (logo and wordmark).svg
Fourth Global Review of Aid for Trade 1691 (9237986689).jpg
מדינה שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה הארגון Centre William Rappard עריכת הנתון בוויקינתונים
חברים 164 מדינות
יושב ראש Roberto Azevêdo עריכת הנתון בוויקינתונים
עובדים 640 (נכון ל־2018) עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הקמה 1 בינואר 1995 עריכת הנתון בוויקינתונים
www.wto.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ארגון הסחר העולמיאנגלית: World Trade Organization) הוא ארגון בינלאומי שמטרתו ניהול ויישום הסכמי סחר בין מדינות. מטה הארגון ממוקם בז'נבה, שווייץ.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 באפריל 1994, נחתם הסכם מרקש (אנ') על ידי נציגים של 124 מדינות, שהביא להקמת הארגון.[1] הארגון נוסד ב־1 בינואר 1995 והחליף את הסכמי הסחר שקדמו לו - הסכמי גאטט. הארגון פועל לצד ארגונים כקרן המטבע הבינלאומית או הבנק העולמי.[1] הסכם מרקש נחתם לאחר סבב דיונים, "סיבוב אורוגוואי", שהתנהל בין השנים 1986 ל-1994, במטרה להגיע לנוסח חדש להסכם GATT לסחר רב-צדדי.[2]

ממשלת ישראל, בייפוי כוחם של שר החוץ שמעון פרס ושר התעשייה והמסחר מיכה חריש, אשררה את הצטרפותה לארגון ב-17 בינואר 1995, והיא בעלת מעמד של "מדינה מייסדת".[1] בסוף 2001, לאחר 15 שנים של משא ומתן, הרפובליקה העממית של סין הצטרפה רשמית לארגון, ובעקבותיה גם טייוואן.[3][4]

ביולי 2004 נחתם הסכם העקרונות "July Package", במסגרת סבב הדיונים "סיבוב דוחא" (אנ') שהחל בנובמבר 2001 בהשתתפות 147 מדינות. מטרת "סיבוב דוחא" היא לעזור למדינות המתפתחות להשתלב בסחר העולמי ולהגביר את צמיחה הכלכלית בהם, באמצעות רפורמות בתחום החקלאות, הורדת מכסים במוצרים תעשייתיים, הסרת חסמים בסחר בשירותים ויצירת כללים חדשים בנושאי רכש ממשלתי ותהליכי מכס.[5] נכון לשנת 2018 דיוני "סיבוב דוחא" עדיין נמשכים.

ב-2005 התקבלה ערב הסעודית כחברה מלאה בארגון בתום 12 שנים של דיונים. צירופה הרשמי של ערב הסעודית, שהייתה לחברה ה-149 בארגון, התאפשר לאחר שהתחייבה להסיר את החרם הכלכלי על ישראל, והיה המכשול העיקרי נגד צירופה לארגון. כמו כן, נאלצה לאמץ שורה של חוקים התואמים את כללי הארגון, וליישם ליברליזציה כלכלית בכמה מגזרים במדינה.[6] באותה שנה הגיעו, במסגרת הארגון, ישראל והאיחוד האירופי להסכם על הרחבת הסחר הבילטראלי בין הצדדים, במגזר השירותים.[7]

ב-2012 התקבלה רוסיה כחברה מלאה בארגון בתום 19 שנים של דיונים.[8]

בדצמבר 2013, 159 המדינות החברות בארגון, חתמו על הסכם "חבילת באלי" ("Bali Package") (אנ') בבאלי, שבאינדונזיה. הסכם סחר שיזרז העברת סחורות בין מדינות ויוריד חסמי סחר, לפי הערכות, ההסכם עשוי לתרום לכלכלה הגלובלית עד כטריליון דולר ולהוסיף עד כ-20 מיליון משרות. זה היה הסכם גלובלי הראשון של הארגון מאז הוא נוסד ב-1995 עליו חתמו כל חברות הארגון.[9]

הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשונה מארגונים כלכליים בינלאומיים דומים, כגון קרן המטבע הבינלאומית או הבנק העולמי, ארגון הסחר העולמי מבוסס למעשה על הסכמים פרטיים בין מדינות, ולפיכך ההחלטות המתקבלות בו מחייבות רק את הסכמתן של המדינות החתומות על ההסכם. לארגון הסחר העולמי יש מנגנון ליישוב סכסוכים בין המדינות החברות בו.

מטרת ארגון הסחר העולמי היא הורדה הדרגתית של חסמי סחר. הארגון הוא אחד הגופים המרכזיים שדוחפים לגלובליזציה כלכלית, והשפעתו על כלכלת מדינות ופרנסתם של מיליוני אנשים ברחבי העולם מכרעת.

פורום דיונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Multinational Trade Negotiation - MTN הא פורום דיונים בצורת סבבים שמנהל הארגון כל כמה שנים - עד היום קוימו תשעה סבבי דיונים. ביניהם סיבוב דילון 1960 – 1962, סיבוב קנדי 1963 - 1967, סיבוב טוקיו 1973 – 1979, סיבוב אורוגוואי 1986 - 1994 וסיבוב דוחה 2001.

עקרון המדינה המועדפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עקרון המדינה המועדפת

עקרון המדינה המועדפת (Most favoured nation) הוא העקרון המרכזי בהתנהלות הארגון. העקרון קובע שמדינה לא יכולה להעניק הטבת סחר רק למדינה אחת החברה בארגון אלא מחויבת להעניק אותה לכלל המדינות החברות בארגון. החריג לעקרון זה הוא אזור סחר חופשי. מדינות שביניהן ישנו אזור סחר חופשי לא מחויבות להעניק את ההטבות שמוענקות למדינות באזור לשאר המדינות החברות בארגון.

ביקורת על ארגון הסחר העולמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כינוס הארגון שנערך בסיאטל בשנת 1999 לווה בהפגנות ענק של אזרחים וארגונים המתנגדים לגלובליזציה, שמחו על כך שהחלטות הארגון מתקבלות ללא שקיפות ובכך מונעות מאזרחים מידע ויכולת השפעה על עתידם.[10]

טענה מרכזית נוספת כנגד ארגון הסחר העולמי היא, שהארגון משרת בעיקר את התאגידים הבינלאומיים וכלכלות המערב ואינו דואג לרווחת המדינות המתפתחות. חלק מהביקורת על פער הכוחות בארגון נשען על הטענה שמדינות חלשות נרתעות משימוש במנגנון יישוב הסכסוכים משום שברצונן לשמור על יחסים טובים עם המדינות החזקות וכתוצאה מכך המנגנון משרת בעיקר את המדינות החזקות.[11]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארגון הסחר העולמי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 אסף שטול-טראורינג, 15 באפריל 1994, הסכם לכינון ארגון הסחר העולמי, באתר הארץ, 15 באפריל 2012
  2. ^ מסיבוב אורוגוואי ל"סבב המילניום", באתר גלובס, 1 בדצמבר 1999
  3. ^ סין מצטרפת לארגון הסחר העולמי, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2001
  4. ^ טייוואן צורפה לארגון הסחר העולמי, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2001
  5. ^ רויטרסתיקון לקלקלת קנקון: ארגון הסחר העולמי חתם הסכם היסטורי, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2004
  6. ^ חיים ביאור, סעודיה התחייבה להסיר את החרם הכלכלי על ישראל, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2005
    סעודיה נכנעה לדרישת ארגון הסחר העולמי; התחייבה להסיר החרם הכלכלי על ישראל כתנאי להצטרפותה לארגון, באתר גלובס, 15 בנובמבר 2005
  7. ^ דיוני ארגון הסחר העולמי: ישראל והאיחוד האירופי ירחיבו הסחר בשירותים, באתר גלובס, 14 בדצמבר 2005
  8. ^ לאחר 19 שנות דיונים: רוסיה הצטרפה לארגון הסחר העולמי, באתר TheMarker‏, 22 באוגוסט 2012
  9. ^ משה גולן, ‏הסכם הסחר הבינ"ל עשוי להוסיף עד טריליון דולר לכלכלה, באתר גלובס, 8 בדצמבר 2013
  10. ^ מי הם, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2001
  11. ^ יובל בן עמיהאנטי-גלובליזציה כבר לא באופנה, באתר הארץ, 7 ביולי 2004