פטרופבלובסק (אוניית מערכה, 1894)
 | |
| אונייה בנמל קרונשטאדט ב-1899 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה פרה-דרדנוט |
| צי | הצי הרוסי הקיסרי |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | פולטבה |
| אוניות בסדרה | פולטבה, סבסטופול, פטרופבלובסק |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | מספנות גלרני סנקט פטרבורג |
| תחילת הבנייה | 19 במאי 1892 |
| הושקה | 9 בנובמבר 1894 |
| תקופת הפעילות | 1899 – 31 במרץ 1904 (כ־5 שנים) |
| אחריתה | טובעה בים הצהוב 31 במרץ 1904 |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת רוסיה-יפן  |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 11,354 טון |
| אורך | 112.6 מטר |
| רוחב | 21.3 מטר |
| שוקע | 8.6 מטר |
| מהירות | 16.9 קשר |
| גודל הצוות | 27 קצינים, 625 ימאים |
| טווח שיוט | 3750 מייל |
| הנעה | 2 מנועי קיטור בהספק 11,213 כ"ס |
| שריון |
שריון דופן 305-406 מ"מ סיפון 51-76 מ"מ |
| חימוש |
4 תותחי 305 מ"מ בשני צריחים 12 תותחי 152 מ"מ בשני צריחים 10 תותחי 47 מ"מ 28 תותחי 36 מ"מ 2 תותחים נידים לצורכי הנחתים 6 מתקני טורפדו |
  | |
פטרופבלובסק הייתה אוניית מערכה פרה-דרדנוט שנקראה על שם העיר בקמצ'טקה. אונייה זו השתתפה במלחמת רוסיה–יפן כאוניית דגל של אדמירל סטפאן מקארוב.
האונייה נבנתה כתשובה לחיזוק הצי הגרמני בים הבלטי. אותה תקופה מתאפיינת בהתפתחות מהירה של הטכנולוגיה לבניית אוניות מלחמה ולכן לאונייה זו הוכנסו עדכוני תכנון גם במהלך בנייתה. האונייה הושקה ב-28 באוקטובר 1894 אך סיום בנייתה התארך עקב בעיות תקציביות. בשנים 1897–1899 הסתיימה בנייתה והצטיידות של האונייה. בתחילת המעבר לאוקיינוס השקט השתתף בו גם אלכסנדר קולצ'ק, אך בהיותו בים התיכון הוא קיבל פקודה לעזוב את הצוות והצטרף למשלחת לחקר אזור הצפון.
במרץ 1900 האונייה הגיעה לפורט ארתור ושולבה בצי המקומי. בשנת 1900–1901 האונייה השתתפה בדיכוי המרד בסין. במהלך שנת 1901 היא נהפכה אוניית דגל של הצי.
עם תחילת המלחמה האונייה השתתפה במספר פעולות צבאיות. לאחר אי-הצלחת הצי היפני לסגור את האוניות הרוסיות בנמל פורט ארתור החליטו היפנים להציב סביב נתיבי יציאה מהנמל מוקשים ימיים. הדבר בוצע בליל 31 במרץ 1904. האוניות היפניות התגלו על ידי הרוסים, אך אלה חשבו בטעות שהן אוניות רוסיות שמסיירות באזור. בבוקר 1 באפריל אוניות רוסיות קיבלו פקודה לצאת מהנמל לצורך מתן עזרה לאוניית מלחמה רוסית שהוטבעה. האוניות הצליחו לצאת מהנמל ללא התנגשויות עם המוקשים. לאחר מספר שעות, אוניות יפניות שהיו באזור עזבו את השטח וסוכם על חזרת אוניות רוסיות לנמל. הפעם הנתיב שלהם עבר ישירות אל שדה המוקשים.
ב-9:43 האונייה התנגשה עם המוקש. תוך זמן קצר התפוצצה תחמושת של האונייה והיא נשברה ל-2 חלקים. אוניות רוסיות בסביבה ניסו לעזור בחילוץ אך רק 80 אנשי הצוות ניצלו, כולל מפקד האוניה והנסיך הגדול קיריל ולדימירוביץ' שנפצע קשה אך הצליח לשרוד. מפקד הצי באזור סטפאן מקארוב ו-10 קציני מטה טבעו. כמו כן טבע הצייר וסילי ורשצ'אגין.
טביעת האונייה ומות האדמירל השפיעו לרעה על מורל מגני הנמל הנצור. עד לסיום המלחמה הרוסים לא הצליחו למנות למפקד הצי מפקד חדש בעל מוניטין דומה.
