פיה נאלי

פיה נאלי
Pia Nalli
לידה	10 בפברואר 1886; פלרמו, איטליה
פטירה	27 בספטמבר 1964 (בגיל 78); קטניה, איטליה
שם לידה	Pia Maria Nalli
מקום לימודים	Im Regina Margherita (1903); אוניברסיטת פלרמו (1910) ;
מנחה לדוקטורט	Giuseppe Bagnera
מוסדות	אוניברסיטת קליארי (1923–1927); אוניברסיטת קטניה (1927–1956) ;

פיה מריה נאלי (באיטלקית: Pia Maria Nalli; ‏10 בפברואר 1886 – 27 בספטמבר 1964) הייתה מתמטיקאית איטלקית אשר ידועה בעיקר על עבודותיה ומחקריה החשובים שפרסמה בגאומטריה אלגברית, ניתוח פונקציונלי וניתוח טנזורי. בתקופת פועלה, היא הייתה חלק מ"מעגל המתמטיקאים של פלרמו" - שבזמנו היה חברת המתמטיקאים החשובה בעולם, ובעקבות תרומתה וחשיבותה המדעית, נקרא על שמה רחוב ברומא.^[1]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאלי נולדה להורים ג'ובאני נאלי וכרמלה פאזלו. היא הילדה הרביעית מתוך שבעה. מבין אחיה, בולטים אחיה טאנג'לו נאלי ופאלו נאלי. טאנג'לו נאלי עבד במקצוע הרפואה, אבל היה יותר ידוע בתמיכתו הנלהבת בשפת האספרנטו. הוא אף חיבר מספר ספרים בנושא זה. פאלו נאלי היה סופר וספרן חשוב, ואף ראש של מספר ספריות גדולות באיטליה, בניהן אמיליה, לומברדיה, ורונה ונאפולי.^[1]

לימודים וקריירה מחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאלי למדה בבית ספר בפלרמו, ולאחר מכן באוניברסיטת פלרמו (אנ').

בשנת 1908, במהלך לימודיה של נאלי באוניברסיטה, רעידת אדמה קשה פגעה בסיציליה. בעקבות רעידת האדמה הזאת, ג'וספה בגנרה, שעבד באוניברסיטת מסינה, הצטרף לאוניברסיטת פלרמו.^[1] מ-1 באפריל ועד 16 בנובמבר 1911, נאלי הצטרפה אליו כעוזרת שלו, עד שסיימה את התזה שלה.^[2]

ב-10 בינואר 1910, זכתה נאלי בפרס לאורה על הגשת עבודת הגמר שלה בגאומטריה אלגברית.

ב-10 בינואר 1908, הוקם "מעגל המתמטיקאים של פלרמו" על ידי ג'ובאני בטיסטה גוצ'יה, והפך את פלרמו למרכז מתמטי חשוב. בשנת 1910, לאחר שסיימה את לימודיה בפלרמו, הצטרפה נאלי למעגל, שבאותה תקופה היה חברת המתמטיקאים הגדולה בעולם, עם יותר מ-900 חברים.^[1]

אחרי שסיימה את לימודיה, עברה נאלי לעבוד כמורה בכמה בתי ספר תיכוניים, בהם בית הספר לבנות באבלינו, בטראפני ובית הספר הטכני לבנות בפלרמו. במשך כל שנותיה כמורה המשיכה נאלי במחקר שלה באוניברסיטה, ואף כתבה עבודת גמר מרשימה בה חקרה תאוריית אינטגרלים, ואספה יחד מחקרים על הנושא ממספר רב של חוקרים.^[1]

בשנת 1921 זכתה נאלי במינוי לפרופסורית לניתוח מתמטי באוניברסיטת קאליגרי. בעקבות זאת, היא נכנסה לתחרות למינוי ל"יו"ר לניתוח אינפינטסימלי" באוניברסיטה, והייתה האישה היחידה מבין שמונת המתחרים. פאנל השופטים שם את נאלי במקום השני, ובמקום הראשון פרופסור בשם מאורו פיקונה. הסברה המקובלת כיום היא שנאלי דורגה במקום הראשון, אך נדחפה מטה בשל היותה אישה. אמנם, מאורו פיקונה, שעוד ב-1919 מונה לפרופסור באוניברסיטת קטניה, עזב את אוניברסיטת קאליגרי, וכך התואר עבר אל נאלי.^[1]

למרות תפקידה בקאליגרי, המשיכה נאלי להתחרות על תפקידים רבים באוניברסיטאות אחרת. היא זכתה במקומות נכבדים, חלקם אף מקומות ראשונים, ולמרות זאת לא קיבלה את התארים בהם זכתה. יש הטוענים (בניהם גם היא, במכתבים ששלחה לבכירים שונים באוניברסיטה) בשל היותה אישה.^[1]

בשנת 1927 עברה נאלי לעבוד באוניברסיטת קאטניה. אך הקבלה שלה לאוניברסיטה לא באה ללא מאמץ. למרות שזכתה בתחרות על משרת פרופסורה, היא לא קיבלה שום הצעת עבודה באוניברסיטה. רק לאחר שכתבה לשר החינוך באיטליה על זכייתה ודרשה לקבל יחס הוגן והצעת עבודה, קיבלה נאלי את משרת הפרופסורה בה זכתה. לאחר מעברה שינתה גם את תחום מחקרה לחשבון טנזור.^[1]

עבודתה בקאטניה לא התאימה לנאלי, בעיקר בגלל היחס הקר מעמיתיה לעבודה. היא רצתה לעבור בחזרה אל אוניברסיטת פלרמו, שם הרגישה יותר בבית. אך גם בצוות של פלרמו, היו כאלו שהסתייגו ממעברה לשם, וניסו למנוע את קבלתה. בניהם בלט פרופסור מיכאל לה-רוזה, שטען שנאלי לא תוכל לעמוד בדרישות של פלרמו למשמעת בשל היותה אישה.^[1]

בשנת 1964, כשהייתה בת 78, נפטרה נאלי. למרות המאמצים שנאלי הייתה צריכה לעבור כדי לבסס את מקומה כחברה חשובה באוניברסיטאות שונות, היא מוכרת בתור מתמטיקאית דגולה. מחקריה נחשבים חשובים בתחום, ועל תרומתה גם נקרא על שמה רחוב ברומא.^[2]

פעילותה המחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרה המתמטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאלי עבדה, חקרה ופרסמה מאמרים בתחומים רבים במתמטיקה, בעיקר בניתוח מתמטי. בתחילת דרכה, עוד בתקופת לימודיה, עבדה נאלי בתחום של גאומטריה אלגברית. לאחר מכן עבדה כמה שנים וגם לימדה ניתוח פונקציונלי, עד ששינתה את תחום מחקרה לניתוח טנזור. כל פרסומיה נכתבו ופורסמו באיטלקית, והוצגו ונקראו במעגל המתמטיקאים של פלרמו פעמים רבות.^[1]

לעבודותיה חשיבות רבה בתחומן. ניתן לראות שמאמרים רבים שכתבה צוטטו והוזכרו במאמריהם של מתמטיקאים נוספים אחרים.^[2]