פיזיקה תאורטית
פיזיקה תאורטית היא ענף בפיזיקה המשתמש במודלים מתמטיים ומערכות פיזיקליות מופשטות כדי לתאר ולנבא התנהגות של מערכות פיזיקליות טבעיות. זאת בניגוד לפיזיקה ניסויית המשתמשת בכלים ניסויים כדי לבדוק מערכות אלו.
התקדמות המדע תלויה באופן כללי ביחס בין מחקרים ניסויים לבין התאוריה. במקרים מסוימים, התאוריה מוגבלת על ידי כללים מתמטיים ומשאירה מעט משקל לתצפיות ותוצאות מחקר. לדוגמה כאשר פיתח אלברט איינשטיין את תורת היחסות הכללית, היה מוטרד מכך שטרנספורמציות לורנץ משאירות את משוואות מקסוול אינווריאנטיות, אך היה חסר עניין בניסוי מייקלסון-מורלי של מעבר כדור הארץ באתר (פיזיקה). מצד שני זכה בפרס נובל על הסבר האפקט הפוטואלקטרי, אשר היה עד אז אוסף תצפיות מחוסרות תאוריה שתסביר אותן.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.
תאוריות מרכזיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תרמודינמיקה של חור שחור
- מכניקה קלאסית
- שימור אנרגיה
- חומר אפל
- יחסות פרטית
- יחסות כללית
- פיזיקה גרעינית
- תורת המיתרים
- קוסמולוגיה
- תורת הקוונטים:
- מצב מוצק
- מכניקה סטטיסטית
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חואן מלדסנה, חורים שחורים, חורי תולעת וסודות המרחב־זמן הקוונטי, במדור סיינטיפיק אמריקן של מכון דוידסון, 5 בינואר 2017
