פיט יוברט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פטרוס יעקבוס יוברט
Petrus Jacobus Joubert
Pjjoubert.jpg
לידה 20 בינואר 1831
מושבת הכף הבריטית
פטירה 28 במרץ 1900 (בגיל 69)
פרטוריה, הרפובליקה הדרום-אפריקנית
מדינה הרפובליקה הדרום-אפריקנית
כינוי פיט יוברט
השתייכות הרפובליקה הדרום אפריקאיתהרפובליקה הדרום אפריקאית הרפובליקה הדרום אפריקאית
תקופת הפעילות ? – 28 במרץ 1900 עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה קומנדנט-גנרל
פעולות ומבצעים
מלחמת הבורים הראשונה
קרב גבעת מג'ובה
מלחמת הבורים השנייה
המצור על ליידיסמיט
תפקידים אזרחיים
חבר מועצת העם
סגן נשיא

פטרוס יעקבוס (פיט) יוברט (באפריקאנס: Petrus Jacobus (Piet) Joubert; 20 בינואר 1831 - 28 במרץ 1900), היה עורך דין, גנרל ומדינאי אפריקאנר. היה קומנדנט-גנרל של הרפובליקה הדרום אפריקאית בין השנים 1880 ל-1900, הוא גם שימש כסגן הנשיא של פול קרוגר בין השנים 1881 - 1883.[1] הוא שירת במלחמת הבורים הראשונה, במלחמת הבורים השנייה ובמלחמת מלאבוש. היה לצד פול קרוגר הדמות הציבורית המפורסמת ביותר ברפובליקה הדרום אפריקאית.

חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטרוס יעקבוס (פיט) יוברט נולד ב-20 בינואר 1831 בחווה דמשקוס במחוז הנסיך אלברט, צאצא של הוגנוט צרפתי שנמלט למושבת הכיף ההולנדית זמן קצר לאחר ביטול צו נאנט על ידי לואי ה-14. הוא השתתף בטרק הגדול בקבוצה שתחת הנהגתו של פיט רטיף כנער צעיר. לאחר שאביו של יוברט נפטר ב-1847, עזבה המשפחה את נאטאל והתיישבה בגטסרנד שבטרנסוואל.

בשנת 1851 נשא יוברט לאישה את הנדרינה יוהנה סוזנה בוטה, והזוג בסופו של דבר התיישבו בחווה רוסטפונטיין במחוז וואקרסטרום. נולדו להם שמונה ילדים. למרות שליוברט היה מעט לימודים פורמליים. הוא בנה ידע מעמיק במשפט הרומי-הולנדי ופעל כסוכן משפטי.[2]

הוא גם היה סוחר שכבר בגיל צעיר החזיק הרבה קרקעות, והוא היה חבר מייסד של כמה חברות.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שפיקחותו בענייני חקלאות ומשפטים זכתה להערכה בסביבת מגוריו הוא זכה להיבחר למועצת העם כנציג וואקרסטרום בתחילת שנות השישים, במהלך כהונתו השנייה של מרטינוס פרטוריוס כנשיא. בשנת 1870 הוא נבחר שוב למועצת העם, ועקב הידע המשפטי הנרחב שלו הוא קיבל את המינוי לתפקיד התובע הכללי של הרפובליקה, וב-1875 הוא פעל כנשיא בפועל בזמן ביקורו של נשיא הרפובליקה באירופה.[2]

מלחמת הבורים הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הסיפוח הבריטי הראשון של טרנסוואל, יוברט קנה לעצמו מוניטין של אנטי-בריטי קנאי בכך שסירב לכהן בתפקיד תחת הממשלה, כפי שעשו פול קרוגר ובורים בולטים אחרים. במקום לקבל את התפקיד שהוצע לו, הוא לקח חלק מוביל בהתססת האוכלוסייה שהובילה למלחמת הבורים הראשונה (1880–1881), ולבסוף הפך, לקומנדנט-גנרל של כוחות הבורים, ולחבר בטריאומוירט שניהל את ממשלת הבור הזמנית שהוקמה בדצמבר 1880 בהיידלברג.[2]

הוא פיקד על כוחות הבורים בלינגס נק, אינגוגו וגבעת מג'ובה, ולאחר מכן ניהל את משא ומתן עם בריטניה שהוביל לסיום אמנת פרטוריה והכרה בעצמאות טרנסוואל.[2]

קריירה פוליטית מאוחרת והיריבות מול קורגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1883 הוא היה מועמד בבחירות לנשיאות טרנסוואל, אך קיבל רק 1,171 קולות לעומת 3,431 קולות לקרוגר. לאחר שהפסיד שוב לקרוגר בבחירות של 1888, הוא התמודד נגד קרוגר בפעם השלישית בבחירות של 1893, ועמד כנציג הסיעה הליברלית, שרצה במידה מסוימת לתקן את התלונות של המיעוט הבריטי הגדול שהיגר לטרנסוואל בעקבות הבהלה לזהב ברכס הראנד.[3] אבל הוא הפסיד שוב לקרוגר, מקבל 7246 קולות לעומת 7911 קולות לקרוגר. הוא טען לזיופים מצד תומכי קורגר ובתחילה סירב לקבל את תוצאות הבחירות אבל לאחר מחאה הוא השלים עם נשיאותו של קרוגר.[3]

הוא התמודד פעם נוספת על הנשיאות מול קרוגר ב-1898, אבל הפשיטה של ג'יימסון הגבירה את התמיכה בקרוגר וההצבעה הייתה 12,858 עבור קרוגר ו-2,001 עבור יוברט. מעמדו של יוברט נחלש אז מאוד בגלל האשמות בבגידה ובהזדהות עם התסיסה של המיעוט הבריטי.[2] הוא היה בונה חופשי דרום אפריקאי.[4]

הוא מונה פעמיים כסגן הנשיא של קרוגר, פעם ראשונה ממאי 1883 עד הבחירות של 1888, ופעם שנייה לאחר מותו של ניקולאס סמיט ממאי 1896 ועד מותו ב-28 במרץ 1900.[5]

מלחמת הבורים השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא לקח חלק מועט במשא ומתן שהגיע לשיאו באולטימטום ששלח קרוגר לבריטניה ב-1899. למרות שהוא התנגד למלחמה עם הבריטים הוא עדיין נבחר לתפקיד המפקד העליון של כוחות הצבא של טרנסוואל. הוא קיבל את הפיקוד על חזית נטאל, ולרשותו עמדו 14,000 איש מטרנסוואל ובנוסף 6,000 איש מן המדינה החופשית, בנוסף תחת פיקודו הישיר היו כמה מן המפקדים הבורים המוכשרים ביותר כמו לואי בותה.[1] בתפקידו הוא ניסה לרסן את שאר הגנרלים הבורים כמו לואי בוטה וקוס דה לה רי מלהתקדם עמוק לתוך השטח הבריטי ולתפוס את הערי הנמל, בהתאם להנחיות של קורגר וניסה ללחוץ על קרוגר לשבת לשולחן הדיונים עם הבריטים.[6]

מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 בנובמבר 1899, במהלך פשיטה מדרום לנהר טוגלה בנטאל, יוברט נזרק מסוסו וסבל מפציעות פנימיות.[7] ככל שהמלחמה נמשכה, חולשה פיזית הובילה לפרישה של יוברט, ולמרות שיומיים לפני מותו עדיין דווח שהוא בפיקודו העליון, הוא מת בפרטוריה מדלקת הצפק ב-28 במרץ 1900.[8] סר ג'ורג' ווייט, מגן ליידיסמית', סיכם את דמותו של יוברט כאשר כינה אותו "חייל וג'נטלמן, ויריב אמיץ ומכובד".[2]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיירה פיטרסבורג (שנקראת כיום Polokwane) באזור הצפוני של רפובליקת טרנסוואל דאז (מחוז לימפופו) נקראה על שמו של פיט יוברט. רודיארד קיפלינג כתב שיר עם מותו.[9] ברייקסמוזיאום באמסטרדם, הולנד יש ציור של יוברט שנעשה בשנת 1890 על ידי ציירת הדיוקנאות ההולנדית המפורסמת תרז שוורצה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיט יוברט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Rayne Kruger, Goodbyr Dolly Grsy, Cape: Galago, 2008, עמ' 73
  2. ^ 1 2 3 4 5 6
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    {{{מחבר}}}, Joubert, Petrus Jacobus, 1911 Encyclopædia Britannica Volume 15
  3. ^ 1 2 Rayne Kruger, Goodbye Dolly Gray, cape: Galago, 2008, עמ' 42
  4. ^ "Prominent persons in history who were freemans"
  5. ^ J. S. Du Plessis, Die ontstaan en ontwikkeling van die amp van die staatspresident in die Zuid-Afrikaansche Republiek, 1858-1902, 1954
  6. ^ Rayne Kruger, Goodbye Dolly Gray, Cape: Galago, 2008, עמ' 156, 174, 252-3
  7. ^ Rayne Kruger, Goodbye Dolly Gray, Cape: Galago, 2008, עמ' 262
  8. ^ Rayne Kruger, Goodbye Dolly Gray, Cape: Galago, 2008, עמ' 272-3
  9. ^ General Joubert, The Kipling Society, ‏2021-03-25 (בBritish English)