פול קרוגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
פול קרוגר
10 באוקטובר 1825; בילהוק, מושבת הכף - 14 ביולי 1904; וו, שווייץ (בגיל 78)
Kruger old age.jpg
פול קרוגר
שם בשפת המקור Stephanus Johannes Paulus Kruger
שם מלא סטפנוס יוהאנס פאולוס קרוגר
מדינה הרפובליקה הדרום אפריקאיתהרפובליקה הדרום אפריקאית  הרפובליקה הדרום אפריקאית
מקום קבורה שדה הגיבורים, פרטוריה
נשיא הרפובליקה הדרום אפריקאית ה-5
תקופת כהונה 8 באוגוסט 188110 בספטמבר 1900 (19 שנים)
הקודם בתפקיד תומאס פרנסיס בורחס
הבא בתפקיד שאלק וילם בורגר
מפקד הרפובליקה הדרום אפריקאית ה-6
תקופת כהונה 18631873 (כ־10 שנים)
הקודם בתפקיד מרטינוס סטיין
הבא בתפקיד פיט ג'וברט
תחת הנשיא מרטינוס פרטוריוס

פאולוס (פול) קרוגרהולנדית: Paulus (Paul) Kruger;‏ 10 באוקטובר 182514 ביולי 1904) היה מדינאי אפריקאנרי, אשר כיהן כנשיא הרפובליקה הדרום אפריקאית קרוב לעשרים שנה, בין השנים 1881 ו-1900. קרוגר, המכונה "הדוד פול" (Oom Paul), היה סביר להניח הדמות האפריקאנרית המוכרת ביותר במאה ה-19, ועל כן בעיני רבים הוא נחשב אז להאנשה הלאומית של העם האפריקאנרי. לפרסום בינלאומי הוא זכה בעיקר הודות לעמידתו העיקשת מול האימפריה הבריטית במהלך מלחמות הבורים. עד היום הוא נשאר דמות שנויה במחלוקת; בעוד הוא זוכה להערצה רבה מצד אלו הרואים בו גיבור לאומי טרגי, אחרים מבקרים אותו בשל היותו לתפיסתם נקיא מפרגמטיות ונכונות להתפשר, באופן אשר דרדר לבסוף את דרום אפריקה למלחמה קשה ועקובה מדם.

קרוגר נולד בכפר קטן בשוליה המזרחיים של מושבת הכף הבריטית, למשפחת חקלאים אפריקאנרים. בילדותו הוא נדד יחד עם משפחתו מזרחה במסגרת הטרק הגדול. כבר בגיל צעיר בלט פרטוריוס בכישרונותיו, וזכה להיות בן טיפוחיו של אנדריאס פרטוריוס, אחד ממנהיגי הטרק הגדול. בשנותיה הראשונות של הרפובליקה הדרום אפריקאית, המדינה העיקרית שהקימו האפריקאנרים, היה קרוגר איש צבא ובמסגרת זאת שימש כמפקד כוחות קומנדו של צבא הרפובליקה. בשנת 1863 התמנה קרוגר למפקד הצבא, תפקיד בו כיהן כעשר שנים. בשנת 1877 הצטרף קרוגר לראשונה להנהגה הפוליטית של הרפובליקה הדרום אפריקאית, עת הוא החל לשמש כסגנו של הנשיא תומאס בורחס. היה זה חודשים ספורים בלבד לפני הכיבוש הבריטי הראשון של הרפובליקה, אשר החל באותה השנה. בשלוש השנים הבאות הוביל משלחות דיפלומטיות ללונדון, על מנת לשאת ולתת עם בריטניה על חידוש עצמאות מדינתו. לבסוף, חזר לדרום אפריקה והשתתף בהובלת מלחמת הבורים הראשונה (1880–1881), בה ניצחו האפריקאנרים את בריטניה וזכו בריבונותם מחדש. לאחר המלחמה שלט כשלוש שנים במדינה במשותף עם מרטינוס פרטוריוס ופיט ג'וברט כטריאומווירט. לאחר מכן, במערכת הבחירות של שנת 1883, הראשונה מאז תום המלחמה, הביס קרוגר את פיט ג'וברט ברוב גדול והחל לכהן כנשיא באופן בלעדי. כנשיא היה קרוגר נערץ בדרך כלל על ידי עמו והוביל מדיניות אשר נחשבה לאנטי בריטית. לבסוף, באוקטובר 1899, היחסים בין הרפובליקה לבריטניה הידרדרו לידי מלחמה כוללת, עם פריצתה של מלחמת הבורים השנייה. במהלך המלחמה, אז היה כבר בשנות השבעים לחייו, ניהל את המערכה ממושבו בפרטוריה. לאחר שהכוחות הבריטים כבשו את רוב שטחי הרפובליקה, נמלט קרוגר בשנת 1900 למפוטו הפורטוגזית, שם עלה על אוניית מלחמה הולנדית אשר לקחה אותו לאירופה, בה קיווה כי יוכל לגייס תמיכה בינלאומית למאמציו נגד הבריטים. ניסיונות אלו כשלו, ובמאי 1902, נכנעה הרפובליקה הדרום אפריקאית וסופחה לבריטניה באופן סופי. את שארית ימיו העביר קרוגר בגלות, בכפר קטן לחופי אגם ז'נבה שבשווייץ.

ב-14 ביולי 1914 נפטר קרוגר כשהוא בגיל 78. ארונו הועבר ברשות הבריטים לפרטוריה, שם נקבר בהלוויה ממלכתית רבת משתתפים. לזכרו נקרא הפארק הלאומי קרוגר, הפארק הלאומי הגדול בדרום אפריקה, ותת-מין של אריה המצוי באזור זה – אריה קרוגר. גם הקרוגרראנד, מטבע זהב דרום אפריקני, הנפוץ ביותר בעולם, קרוי על שמו.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחזור ביתה של משפחת אמו של פול קרוגר, אשר נבנה בבילהוק בסוף המאה ה-18. לאחר נישואיה לקספר קרוגר, אביו לעתיד של פול קרוגר, הם התגוררו בבית בזה. בשנת 1825 פול קרוגר נולד במקום.

פול קרוגר, נולד ב-10 באוקטובר 1825 בבילהוק (Bulhoek)[1] שבפרובינציית הכף המזרחי בדרום אפריקה של ימינו. באותה התקופה היה בילהוק כפר חקלאי קטן אשר שכן בשוליה המזרחיים של מושבת הכף – מושבה שהקימה האימפריה הבריטית בדרום אפריקה כשני עשורים קודם לכן. משפחתו של קרוגר נמנתה על קבוצת האפריקאנרים, האוכלוסייה הוותיקה של מושבת הכף, אשר הגיעה למושבה מאירופה בימי השלטון ההולנדי. שורשי משפחתו של אביו של פול קרוגר, קספר יאן הנדריק קרוגר, נטועים ככל הנראה בגרמניה. בדרום אפריקה מתגוררים אבות משפחתו של אביו של קרוגר לפחות משנת 1713, אז יאקוב קרוגר, ברלינאי צעיר אשר שירת כחייל של חברת הודו המזרחית ההולנדית, הוצב בארץ הכף עליה חלשה החברה. בדומה למשפחתו של אביו של פול קרוגר, גם קורותיה של משפחת אמו, אליסה קרוגר לבית סטיין, נטועים עמוק בדרום אפריקה. אבות אבותיה התגוררו במושבת הכף לפחות משנת 1668, לשם הם הגיעו מהולנד.[2][3] משפחת אמו של פול קרוגר נחשבה למיוחסת ואמידה בחברה האפריקאנרית במושבת הכף. כך לדוגמה דוד מדרגה שלישית של פול קרוגר, איש משפחת אמו, שימש כנשיא הרפובליקה של סוולנדאם (Republiek van Swellendam) – ניסיון למרד אפריקאנרי כנגד השלטונות ההולנדים אשר פרץ בשנת 1795. הדמות המוכרת ביותר ממשפחת סטיין יהיה לימים מרטינוס סטיין, נשיא מדינת אורנג' החופשית בשנים 18961902.[4]

סבו של קרוגר (אביה של אמו), התיישב בבילהוק בשנת 1809, שם הקים חווה חקלאית משפחתית. במקום העבירה אמו של קרוגר את רוב ימי ילדותה, ובקרבת מקום היא גם נישאה בשנת 1820 לאביו של פול קרוגר, קספר יאן הנדריק קרוגר. בעוד בחתונתה הייתה אמו של פול קרוגר בת 14 בלבד, לבעלה קספר כבר מלאו 18 שנים.[5] כחמש שנים לאחר מכן, נולד פול קרוגר, אשר היה כאמור ילדם השלישי.[2] כשנה מאוחר יותר, קרוגר הוטבל לנצרות וזמן קצר לאחר מכן עזבו הוריו את בילהוק ורכשו חווה משפחתית משלהם בקולסברג שלגדת נהר האורנג', אשר שכנה במרחק מספר ימי הליכה מצפון לבילהוק.[3] בשנת 1833 כאשר קרוגר היה בן 8, אמו נפטרה, ועקב כך אביו נשא לאישה את רעייתו השנייה. בבית ילדותו בקולסברג רכש קרוגר את חינוכו היסודי. בני משפחתו לימדו אותו קריאה וכתיבה בשפת האפריקאנס, ומורה פרטי העניק לו חינוך דתי קלוויניסטי הדוק. בין לבין הרבה קרוגר לקרוא בכתבי הקודש.[2]

המסע צפונה והדרך חזרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הטרק הגדול

הוריו של קרוגר, כמו גם הוא עצמו, היו עד לשלהי שנות ה-30 של המאה ה-19 נתינים בריטים של מושבת הכף. במצב זה עמדה רוב אוכלוסיית המושבה, אשר היו אפריקאנרים ממוצא הולנדי המצויים תחת שלטון בריטי אשר נתפס בעיניהם כזר. עם זאת, הגם שרוב האוכלוסייה כמו גם משפחת קרוגר לא רכשו כבוד רב לשלטונות, הם השלימו בדרך כלל עם המרות הבריטית על הארץ. על מנת לבסס את אחיזתם, הבריטים בתורם ניסו כל העת לרכוש את לרכוש את אמונם של האפריקאנרים. עם זאת, תוך מספר שנים היחסים בין הצדדים עלו על שרטון. תהליך זה היה בעיקר תולדה של צעדים בריטיים אשר נתפסו בעיני האפראקנרים כהתערבות בוטה בענייניהם הפרטיים. כזאת הייתה ההחלטה הבריטית לבטל את העבדות ברחבי המושבה בשנת 1833. עד מהרה האפריקאנרים תפסו את השלטון הבריטי כרודני, וחשו געגוע לימי השלטון ההולנדי.[6] במקביל החלו קולות של מרד להישמע בקרב האוכלוסייה. עם זאת, לנוכח כוחה העצום של האימפריה, הבינו האפריקאנרים שכל ניסיון לעימות ישיר עמה נידון לכישלון. ברם, התגבשה בקרבם יוזמה מרחיקת לכת על פיה מוטב שהאפריקאנרים ינטשו את מקום מגוריהם, יעזבו את גבולות מושבת הכף ויתחילו לנוע מזרחה אל תוך פנים היבשת, שם הם יקימו רפובליקות ריבוניות, וינהלו את חייהם באורח עצמאי וללא התערבות זרה. כאשר הם שואבים השראה דתית ממסעות בני ישראל במדבר היוצאים מחיי עבדות במצרים בחפשם אחר ארץ ריקה וטובה להתיישב בה, וכן השראה מהמהפכה האמריקנית האנטי בריטית אשר אירעה כשבעים שנה קודם לכן, החלו בשנת 1835 לצאת משלחות ראשונות של של חלוצים אפריקאנרים לתור את הארץ. מסעם שלהם ושל ממשיכיהם, יכונה לימים הטרק הגדול.[7][8]

משפחתו של קרוגר החליטה להצטרף לטרק הגדול, על רקע ההתלהבות הרבה אשר אחזה בציבור האפריקאנרי באותם הימים. כאשר מאות רבות הולכים בדרך דומה, עזבה המשפחה את ביתה בקולסברג, ויצאה למסע מזרחה. באותו הזמן היה פול קרוגר בן 10 בלבד. כעבור ימים לא רבים, חצתה המשפחה את נהר האורנג', יצאה מתחומי המושבה, והקימה חווה באזור סמוך, בעמק נהר הקאלדון. בחודשים הבאים משפחת קרוגר התשקעה במקום.[2]

אפריקאנרים במהלך הטרק הגדול מובילים עגלות משא בתוואי שטח הררי, בעזרת שוורים ועבדים שחורים.

בראשית שנת 1836, במסגרת הטרק הגדול, יצאה ממושבת הכף משלחת מהגרים בראשות המנהיג האפריקאנרי הנדריק פוטגיאטר. המשלחת הייתה הגדולה ביותר מאלו אשר יצאו ממושבת הכף עד אז, ולצד מאות חברים היא כללה גם שפע של סוסים וחיות מרעה, אשר יוכלו להוות בסיס כלכלי ראשוני ליישוב החדש. יעדו של פוטגיאטר היה להגיע אל חבל זאוטפאנסברג שלגדתו הדרומית של לנהר הלימפופו, שם התכוון להתאחד עם מלשחת חלוצים אפריקאנרית אחרת, אשר הגיעה לאזור מספר חודשים קודם לכן. פוטגיאטר עצר עם חברי המשלחת שלו למנוחה בקרבת החווה של משפחת קרוגר בעמק נהר הקאלדון. המשפחה, אשר התרשמה מכוונותיו של פוטגיאטר להקים רפובליקה עצמאית בזאוטפאנסברג, החליטה להצטרף אל המשלחת. את החודשים הבאים העבירה משפחת קרוגר בנדודים ממושכים צפונה. תוך כדי המסע, אב המשפחה הקפיד להמשיך להעניק חינוך לילדיו בכלל, ולפול קרוגר בפרט. כך למשל דרש מהם להצליח לכתוב מדי יום פסוקים מקראיים מתוך זכרונם. בנוסף, מדי פעם כאשר המשלחת עצרה למנוחה, ילדי המשלחת התאספו ללמידה סביב אחד מחבריה המבוגרים.[2]

מסעם של משפחת קרוגר כחלק מהמשלחת של פוטגיאטר, היה מועד להתקפות חוזרות ונשנות מצד האוכלוסייה הילידית, אשר חשקה בבזיזת רכוש המשלחת. מספר חודשים לאחר יציאתם מעמק הקאלדון, עד ליוני 1836 הגיעו משפחת קרוגר והמשלחת אל זאוטפאנסברג, שם התאחדו עם משלחות אפריקאנריות אחרות אשר הגיעו למקום מספר שבועות קודם לכן. המהגרים הקימו מחנה והחלו בחיי שגרה ומגורים במקום. עם זאת, השהייה בזאוטפנסברג הולידה בעיות שונות. עד מהרה רבים מאנשי המשלחת הוכו במלריה ובמחלות שהביא איתו זבוב הצה צה השורץ באזור. הם נתקלו בבעיות מחסור קשות במזון, והתקשו לתחזק את הכמויות הגדולות של חיות המרעה שהיו ברשותם. לאחר המתנה ארוכה של מספר חודשים, החליט מנהיג המשלחת פוטגיאטר לעזוב את המקום ולחזור דרומה. המשלחת הנוספת שהייתה במקום בחרה לצעוד בכיוון דרום מזרח, אל עבר מפרץ מפוטו.[9][10]

עד לשלהי שנת 1836, חצתה כבר משלחתו של פוטגיאטר ועמה משפחת קרוגר את נהר הואל, ובכך הם למעשה שבו אל האזורים שהם היום המדינה החופשית, בהם שהו רק כמה חודשים קודם לכן. עם הגיעם למקום, פגשו חברי המשלחת קבוצות קטנות של אפריקאנרים אשר דיווחו לו על ההתקפות שספגו מצד שבט מקומי בשם הנדבלה – חוויות דומות אשר חוותה המשלחת בעצמה מספר חודשים קודם לכן בעת מעברם צפונה במקום. עקב כך החליט פוטגיאטר לארגן צבא מקומי ולהוציא לפועל מספר קרבות שישברו את התנגדות הנדבלה. הקרב הראשון היה קרב וגופ (Vegkop), אשר אירע באוקטובר 1836, בסמוך לגדות נהר הואל. בתחילה התקשו כוחותיו המלשחת להשיג הכרעה מול הכוחות הגדולים שעמדו בפניהם, אך תוך זמן קצר הגיעו לעזרתם קבוצות ממשלחות טרק אחרות שבדיוק עזבו את מושבת הכף - משלחות בהנהגת חירט מאריץ ופיט רטיף. הקרב הסתיים לבסוף בניצחון אפריקאנרי.[10][9][11] במהלך סערת הקרב, בעוד אחיו הגדולים של קרוגר ואביו לקחו חלק פעיל בלחימה, קרוגר עצמו ואחיו הקטנים סייע במשימות לוגיסטיות שונות, כמו העברת תחמושת. בערוב ימיו יכתוב קרוגר על ההשפעה הגדולה של הקרב על חייו.[2][11]

ההתיישבות בחבל נטאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שוך קרב וגופ, במהלך שנת 1837, עזבה משפחת קרוגר את המשלחת של פוטגיאטר, והחלה לנוע מזרחה אל עבר חבל נטאל. הסברה הייתה שהאזור הוא האידאלי ביותר להקמת רפובליקה אפריקאנרית עצמאית (כפי שלימים אכן יהיה, עם הקמת רפובליקת נטאליה כעבור שלוש שנים). משפחת קרוגר הגיע לנטאל בעקבות משלחת אפריקאנרית בראשות פיט רטיף, אשר התיישבה במקום באותה התקופה.[2] ההתיישבות האפריקאנרית בחבל נטאל הייתה תולדה של משא ומתן בין המהגרים לבין מלך הזולו דינגאנה (אחיו למחצה של שאקה אשר מת זה מכבר), והסכים להתיישבות אפריקאנרית בשטחי ממלכתו בהתאם למגבלות מסוימות.[12] משפחתו של קרוגר השתקעה בנטאל ובאותן השנים היה פול קרוגר כבר בן 12. בנטאל פגש קרוגר במיסיונר אמריקני בשם דניאל לינדלי, אשר העניק לקרוגר השכלה דתית נוספת על זו שהייתה לו, ומה שהוא יגדיר לימים בתור "התרגשות רוחנית".[2]

בחודשים ינואר ופברואר 1838 המתיחות בין הזולו לאפריקאנרים גברה, והסתיימה לבסוף בשורה של אירועים עקובים מדם. במה שיכונה לימים טבח משלחת רטיף, טבחו אנשי הזולו בכמאה חברי קבוצה אפריקאנרית בראשות מנהיגם רטיף אשר עשתה את דרכה לארמונו של דינגאנה מלך הזולו, במטרה להיוועד עמו. בין ההרוגים היה גם פיט רטיף עצמו. מייד לאחר הטבח, הורה דינגאנה להוציא להורג גם את כל האפריקאנרים שהתיישבו בעצת רטיף בתחומי ממלכתו, וכן להחרים את רכושם. 534 אנשים נהרגו, לרבות 185 ילדים ו-56 נשים.[7][13]

כשלצידם כמה מאות בודדות של אפריקאנרים בלבד, שרדה משפחת קרוגר את הטבח. פול קרוגר תיאר לימים את מראות הטבח כאשר כתב כי בתום הטבח היה אפשר להבחין "בילדים המשופדים על שדי אמותיהם באמצעות חניתות, וילדים שמוחם היה מנופץ על גלגלים של קרון".[14] לאחר הטבח נקמו האפריקאנרים בזולו, ובסופו של קרב נהר הדם (Bloedrivier) אשר פרץ בין הצדדים הניצים בדצמבר 1838, מאות בודדות של לוחמים אפריקאנרים נחושים ומצוידים בנשק חם הביסו בצורה מכרעת כוח זולו עצום בגודלו של כעשרים אלף לוחמים מצוידים בחניתות ומסודרים במערכי אימפי. לאחר תבוסת הזולו בקרבות, ממלכת הזולו הידרדרה לתוך מלחמת אזרחים וחדלה למעשה מכל תפקוד ריבוני. באופן לא מפתיע, ראו האפריקאנרים את ניצחונם בקרב כאות מבשר מהאל אל נכונות צעדיהם. הקרב נתן רוח גבית לטרק הגדול כאשר זה מתעצם וזוכה במצטרפים נוספים ממושבת הכף. הניצחון על הזולו, אשר הידיעות אודותיו התפשטו ברוב שטחי דרום אפריקה של ימינו, הביא לביסוס תדמיתם של האפריקאנרים כעם נחוש ובלתי מנוצח, אשר מהווה את הכוח הדומיננטי היחיד בטריטוריות שמחוץ לתחומי המושבה הבריטית.[15][7][16] קרוגר תיאר את האירועים בהתלהבות רבה, וקבע כי למרות הטבח המזעזע שנערך באפריקאנרים בחבל נטאל, "אלוהים שמע את תפילתנו... אצנו בעקבותיהם וירינו בהם במנוסתם, עד שהסבנו להם יותר הרוגים מאשר מספר ההרוגים מקרבנו שספגנו בהתקפה שלהם".[14]

ההתבססות בטרנסוואל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרוגר כפלדקורנט, בשנת 1852

עוד קודם קרב נהר הדם, עזב קרוגר את חבל נטאל ונע יחד עם משפחתו מערבה אל שטחי המדינה החופשית של ימינו. לאחר שמשפחת קרוגר הייתה עדה לקרבות של אפריקאנרים באזורים אלו כנגד שבטים ילידיים שונים, התיישבה המשפחה בקרבת רסטנבורג של ימינו, כחמישים קילומטרים מצפון לנהר הואל. הגעת המשפחה לאזור סימנה את חזרתה לשגרת חיים מסודרת לראשונה מזה שנים. בני המשפחה בנו את ביתם, והחלו לעבד את הקרקע באזור. בשנת 1841, בהגיעו של פול קרוגר לגיל 16, עזב קרוגר את משפחתו כארבעים קילומטר מזרחה ושם הקים את ביתו בכפר חדש בשם וואטקלוף, אשר קם באזור שהוא היום צפון העיר פרטוריה.[8] בוואטקלוף פגש קרוגר הצעיר את מריה פלרסיס, בתו של מנהיג אפריקארני מקומי, ומייד החליט להתחתן עמה. בנישואיהם היה קרוגר בן 17 ומריה הייתה בת 14 בלבד. טקס החתונה נערך בשנת 1842 בפוצ'פסטרום, אשר היה היישוב האפריקאנרי הגדול ביותר באזור באותן השנים.[2]

בשנים הבאות, קרוגר הצעיר ידע חיל, ושמו הלך לפניו למרחקים. הוא התגורר יחד עם רעייתו בוואטקלוף, ועל אף גילו הצעיר מונה לתפקד בתור "פֶלְדְקוׂרְנֶט" (veldkornet) – משרה אשר באותה התקופה של טרם הקמתה של מדינה אפריקאנרית פורמלית, תיארה קצין צבא זוטר אשר תפקד גם כשפוט מקומי וכמו כן עסק בנושאים מנהליים שונים. הוא היה מסייר רכוב על סוס ברחבי הארץ לאורכה ולרוחבה במשך שבועות וחודשים. הוא עסק בציד, וטען גם כי ירה פעם למוות באריה. מפעם לפעם נקלע קרוגר לא אחת לסכנה, בה כמעט מצא את מותו. קרוגר התגאה באותן השנים כי בנוסף להולנדית והאפריקאנס השגורים על לשונו, הוא ידע להפגין ידע ובקיאות באנגלית ובשפות אפריקניות מקומיות. קרוגר עבר מכפר לכפר, התרועע אם אנשים שונים וכך צבר מעמד ויוקרה בקרב החברה האפריקאנרית, לאחר שאנשים רבים התוודעו למה שתואר לא פעם בתור כישרונותיו הרבים ואישיותו הייחודית.[2][8][3]

קומאנדמנאט בצבא (1853–1863)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורר ומתווך[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפקד הכללי (1863–1873)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרוגר כמפקד כללי בשנת 1865

מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרך לנשיאות (1873–1880)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרוגר בשנת 1880 בקירוב

סגן הנשיא בורחס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפוח הבריטי והמשלחות ללונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חידוש עצמאות הרפובליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבר הטריאומווירט (1880–1883)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת הבורים הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים בריטיים צועדים אל פרטוריה בשנת 1877, עם סיפוח הטרנסוואל לאימפריה הבריטית
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת הבורים הראשונה

אמנת פרטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא הרפובליקה (1883–1900)[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס השבעתו של פול קרוגר לנשיאות בניין מועצת העם, הפלרמנט של הרפובליקה

המשלחת השלישית ללונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהלה לזהב והמאבק נגד הזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-90 המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפגש בין נשיא מדינת אורנג' החופשית פרנסיס רייץ ופול קרוגר על רקע נהר הואל, ב-21 במאי 1892

מתיחות, פשיטות ורפורמיסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרך למלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרוגר מתקבל על ידי הציבור בעת ביקור בנטאל בשנת 1900

מלחמת הבורים השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחמים אפריקאנרים במסדר צבאי מול בניין מועצת העם בפרטוריה, רגע לפני יצאתם למערכה
לוחמים אפריקאנרים בשדה הקרב
קרוגר ב-20 באוקטובר 1900 במפרץ מפוטו, עורך מבט אחרון על אפריקה, רקע לפני שהוא עוזב לאירופה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת הבורים השנייה

שנותיו בגלות (1900–1904)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרוגר ובני משפחתו באוקטובר 1902 באוטרכט, הולנד

מורשת והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל פול קרוגר, פרטוריה
פסל פול קרוגר, הפארק הלאומי קרוגר
חזית המטבע אחורי המטבע
מטבע זהב של הרפובליקה הדרום אפריקאית
הנושא את פניו של פול קרוגר, משנת 1898

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פול קרוגר בוויקישיתוף

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Fisher, John (1974). Paul Kruger: His Life and Times. London: Secker & Warburg. ISBN 978-0436157035. (באנגלית)
  • Krüger, D W (1961). Paul Kruger, Volume 1: 1825–83. Johannesburg: Dagbreek-Boekhandel. OCLC 8384883. (באפריקאנס)
  • Krüger, D W (1963). Paul Kruger, Volume 2: 1883–1904. Johannesburg: Dagbreek-Boekhandel. OCLC 8384883. (באפריקאנס)
  • Nathan, Manfred (1941). Paul Kruger, His Life and Times. Durban: Knox. OCLC 222482253. (באנגלית)
  • Scobie, John; Abercrombie, H R (1900). The Rise and Fall of Krugerism. London: Heinemann. OCLC 9145335. (באנגלית)
  • Smit, F P (1951). Die Staatsopvattinge van Paul Kruger. Pretoria: J L van Schaik. OCLC 35091695. (באפריקאנס)
  • Statham, Francis Reginald (1898). Paul Kruger and His Times. London: Fisher Unwin. OCLC 2538117. (באנגלית)
  • Van Oordt, Johan Frederik (1898). Paul Kruger en de Opkomst van de Zuid-Afrikaansche Republiek. Amsterdam: Dusseau. OCLC 10634821. (בהולנדית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ היום מכונה העיירה בשם וויטלסי (Whittlesea; 32°10′S 26°49′E / 32.167°S 26.817°E / -32.167; 26.817)
  2. ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 Meintjes, Johannes (1974). President Paul Kruger: A Biography (First ed.). London: Cassell. ISBN 978-0-304-29423-7.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Kruger, Paul (1902). The Memoirs of Paul Kruger, Four Times President of the South African Republic. Trans. Alexander Teixeira de Mattos. Toronto: George N Morang & Co. OCLC 14911933.
  4. ^ Meintjes, Johannes (1969). President Steyn: A Biography (First ed.). Cape Town: Nasionale Boekhandel. OCLC 64838.
  5. ^ נישואים בגיל צעיר היו מקובלים באותה התקופה, ובפרט באוכלוסייה האפריקאנרית.[2] לימים הדבר יבוא לידי ביטוי גם בנישואיו של פול קרוגר עצמו עם רעייתו מריה.
  6. ^ O. Ransford (1968), The Great Trek. The Afrikaner Debate
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 יהונתן אלשך, ההיסטוריה הפוליטית של דרום אפריקה, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 2014
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 Meredith, Martin (2007). Diamonds, Gold, and War: The British, the Boers, and the Making of South Africa (First ed.). New York: PublicAffairs. ISBN 978-1586484736.
  9. ^ 9.0 9.1 O. Ransford (1968), The Great Trek. The Voorste Mense.
  10. ^ 10.0 10.1 O. Ransford (1968), The Great Trek. Potgieter.
  11. ^ 11.0 11.1 O. Ransford (1968), The Great Trek. Vegkop.
  12. ^ O. Ransford (1968), The Great Trek. Serpent In Eden.
  13. ^ O. Ransford (1968), The Great Trek. The Great Murder.
  14. ^ 14.0 14.1 Davenport, T R H (2004). "Kruger, Stephanus Johannes Paulus [Paul] (1825–1904)". Oxford Dictionary of National Biography (online ed.). Oxford: Oxford University Press. doi:10.1093/ref:odnb/41290.
  15. ^ O. Ransford (1968), The Great Trek. Blood River.
  16. ^ Mackenzie, S.P (1997). Revolutionary Armies in the Modern Era: A Revisionist Approach. Routledge. pp. 74–75. ISBN 978-0-415-09690-4.