פלורנס הלנה מקגיליברי
 | |
| לידה |
1 במרץ 1864 וויטבי, קנדה  |
|---|---|
| פטירה |
7 במאי 1938 (בגיל 74) טורונטו, קנדה |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
ציור |
| הושפעה על ידי |
ויליאם קרוקשנק |
  | |
פלורנס הלנה מקגיליברי, באנגלית: Florence Helena McGillivray 1 במרץ 1864 - 7 במאי 1938), הייתה ציירת נוף קנדית הידועה בסגנון הפוסט-אימפרסיוניסטי שלה. היא התגוררה באוטווה מ-1914 עד 1928.[1] היא גם הייתה מורה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלורנס מקגיליברי נולדה בעיר פיקרינג שבמערב קנדה ב-1 במרץ 1864. [2] היא הייתה הילדה האחת-עשרה מתוך שלושה עשר ילדים, והבת הצעירה ביותר של האיכר המהגר הסקוטי, ג'ורג' מקגיליברי (1813–1894) ואשתו, קרוליין אמיליה פותרגיל מקגיליברי (1828–1909).
בשנת 1870 עברה המשפחה לוויטבי, אונטריו. הנכס עדיין ברשותם של צאצאיו של ג'ורג' מקגיליברי. הילדים למדו בבית ספר תיכון בוויטבי, ומכיוון שפלורנס מקגילברי הפגינה כישרון אמנותי בשנותיה הראשונות, היא למדה בבית הספר לאמנות במרכז אונטריו (מכללת אונטריו לאמנות) בטורונטו, שם למדה אצל ויליאם קרויקשנק. לאחר מכן, החלה לקחת שיעורים פרטיים ממורים כמו לושיוס ריצ'רד אובריאן. [3]
בשנות ה-90 של המאה ה-19, מקגיליברי נודעה בציור על חרסינה.[1] מ-1892 עד 1905, היא עבדה כמורה לאמנות בבית ספר לבנים, פיקרינג קולג' בפיקרינג, אונטריו, ובוויטבי במכללת הנשים של אונטריו בתור אמנית תושבת מ-1906 עד 1923.[4]
ב-1912 היא נסעה לצרפת כדי ללמוד באקדמיה דה לה גרנדה שאומייר אצל לוסיאן סיימון ואמיל-רנה מנארד (1862–1930). אבל ההשראה האמיתית שלה הייתה האמן פרדריק פיביג [5] ואף שהתנסתה בהתחלה במגוון רחב של סגנונות פוסט-אימפרסיוניסטיים, [6] היא החלה לעבוד בסגנון שמשקף את השפעתו, כולל שימוש בסכין ועם יישום כבד יותר של צבע. באותה שנה, היא הציגה את עבודתה החדשה בסלון לאמנויות יפות. [7]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1913, מקגילברי הציגה את הציור שלה "סיפוק" בסלון האמנויות היפות בפריז.[5] היא חזרה לקנדה ב-1914 עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה. השלב הפורה והתוסס ביותר בקריירה האמנותית שלה התרחש במהלך שנות העשרים של המאה ה-20 בזמן שהתגוררה באוטווה, שם הקימה סטודיו ברחוב פרנק. עבודתה מתקופה זו עשירה בצבע ובמרקם, המשקפת את היצירה הפוסט-אימפרסיוניסטית שפגשה באירופה. השיטה שלה לעיבוד צורות באזורי צבע מרובים המיושמים במקומות עם סכין צבעים וקווים שחורים חזקים מסביב לצורות, גרמו לעבודתה לבלוט בקנדה של ימיה. [8] טכניקה זו הייתה השראה לטום תומסון, שהעריץ אותה ואמר עליה, "היא אחת הטובות".
מקגילברי הייתה אחת האמניות הראשונות שציירו את הנוף של צפון אונטריו וקוויבק. עבודתה תיארה מקומות רבים על נהר גטינו, נהר ואל-דה-בואה, נהר אוטווה בפורט-קולונג וסצנות רבות נוספות של קנדה ומחוצה לה במקומות כמו אירופה, ברמודה, ג'מייקה, טרינידד, ברבדוס ואיי בהאמה. היא הייתה חלק מקבוצת האמנים שחיברה בין ההשקפה הרומנטית-ריאליסטית של אמני הרכבת בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-19 לבין תצפית הנוף שאפיינה את עבודתה של קבוצת השבעה וחסידיה לאחר מלחמת העולם הראשונה. [9]
שנים מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקגיליברי נסעה רבות בחיפוש אחר נופים חדשים לצייר. ב-1930, (באמצע שנות ה-60 לחייה) קנתה מקגילברי בית בטורונטו שם פרשה. היא המשיכה לצייר בעיקר מהסקיצות שצברה מרחבי העולם. בשנת 1937, מריון לונג ציירה את דיוקנה. מקגיליברי מעולם לא נישאה ולא היו לה ילדים.
נפטרה בטורונטו ב-7 במאי 1938, בגיל 74, ונקברה בבית הקברות של אושאווה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Burant, Jim (2022). Ottawa Art & Artists: An Illustrated History. Toronto: Art Canada Institute.
- ^ Allen, W C. (2019). She is one of the best : a researcher's notes on the life and times of Canadian artist Florence... McGillivray. [S.l.]: Tellwell Talent. PP 5-7
- ^ Prakash, A.K. (2008). Independent Spirit: Early Canadian Women Artists. New York: Firefly Books. p. 355
- ^ "Florence Helena McGillivray, 1906". images.ourontario.ca.
- ^ Allen, W C. (2019). She is one of the best : a researcher's notes on the life and times of Canadian artist Florence... McGillivray. [S.l.]: Tellwell Talent PP 74-75
- ^ Lochnan, Katharine; Stanners, Sarah. ""The Group of Eight". Canadian Art". canadianart.ca. Canadian Art, October 10, 2017.
- ^ "Canadian Women Artists History Initiative : Artist Database : Artists : MCGILLIVRAY, Florence Helena". cwahi.concordia.ca.
- ^ Murray, Joan (1998). Tom Thomson: Design for a Canadian Hero. Toronto: Dundurn Press. pp. 76–77.
- ^ Tippett, Maria (1992). By a Lady: Celebrating Three Centuries of Art by Canadian Women. Toronto: Viking. p. 54.