פליקס בלוך (צייר)
 | |
| לידה |
15 באוגוסט 1898 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
31 באוקטובר 1944 (בגיל 46) Theresienstadt Small Fortress, צ'כיה |
| מדינה |
אוסטריה |
| מקום מגורים |
המחוז ה-12 של פראג |
| השקפה דתית |
יהדות |
  | |
פליקס בלוך (גם פרדיננד בלוך, נולד ב-15 באוגוסט 1898 בווינה, אוסטריה-הונגריה; נספה בשואה ב-31 באוקטובר 1944 בגטו טרזיינשטט) היה צייר, שרטט ואמן מסחרי אוסטרי. [1]
חייו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
_ghetto.jpg){kind=spacer}
בלוך עבד כאמן מסחרי בווינה. לאחר שאוסטריה סופחה לרייך הגרמני ב-1938, הוא ואשתו אנטוניה ברחו למילאנו ולאחר מכן לפראג.[2] שם העביר קורסים להסבה מקצועית בתחום הגרפיקה הפרסומית לבני הקהילה היהודית.[3] [4]
ב-14 ביוני 1941 נשללה אזרחותו הגרמנית. החלטה זו פורסמה בעיתון הגרמני רייכסאנצייגר (Reichsanzeiger) ב-6 באוגוסט 1941. שם פורסם שתפקידו היה "מומחה פרסום". [5] ביולי 1942 גורש לגטו טרזיינשטט, כ-60 קילומטרים מפראג. השילוח, המכונה AAv, יצא מפראג ביום חמישי, 30 ביולי 1942, עם כ-1,000 איש והגיע לטרזיינשטט באותו יום. [6]
בגטו עבד בלוך במשרד הטכני, שם נאלצו אמנים לייצר חומר תעמולה לגרמנים ולזייף ציורים של מאסטרים מפורסמים, שלימים יימכרו לחו"ל תמורת מטבע חוץ. בלוך, כמו אמנים אחרים, השתתף ביצירה הבלתי חוקית והסודית של סדרה של רישומי עט ופחם שתיארו את הצד הטרגי של החיים בגטו. לאחר ביקור של ועדה בינלאומית של הצלב האדום ביוני 1944, הואשמו האמנים בהברחת תעמולה אנטי-נאצית אל מחוץ לגטו. בין השאר גילה הגסטפו שרישומים של אמני טרזיינשטט הגיעו בחודשים קודמים גם לשווייץ.[3]
ב-17 ביולי 1944 נעצר פליקס בלוך יחד עם בדז'יך פריטה, לאו האס ואוטו אונגר בגין "תעמולת זוועה" לכאורה והועבר לכלא הגסטפו במבצר הקטן, שם עונו האמנים קשות.[7][2][3] ארבעת האמנים נחקרו על ידי אדולף אייכמן. הגסטפו הציג רישומים וראיות, כמו שרטוט של לאו האס של אסירים המחפשים קליפות תפוחי אדמה, כחושים ומורעבים. "איך יכולת לחשוב ולצייר משהו כזה שעושה כל כך לעג למציאות?", נשאל לאו הס. "אתה אומר שיש רעב בגטו? הצלב האדום לא קבע את זה". הגסטפו של פראג הגיש כתב אישום בגין "תעמולת זוועה והפצתה לחו"ל".[7]
לאו האס היה היחיד מקבוצת האמנים ששרד את השואה. בלוך הוכה למוות על ידי אנשי אס אס בכלא הגסטפו במבצר הקטן ב-31 באוקטובר 1944. גם אשתו, שנכלאה עמו, נרצחה.[2]
"בלוך מציג את גטו טרזיינשטט, שבו מתו 35,000 איש, כטחנת מוות. עגלת מוות מלאה בגופות מתגלגלת ללא רחם על החולים והפצועים. יש גורל מאחורי כל תמונה ולעיתים קרובות התאריכים שמאחורי שם האמן מספרים כמעט את כל הסיפור". (Tagesspiegel, מ-25 בינואר 2016, על תערוכה בברלין "אמנות מהשואה" במרץ/אפריל 2016). [8]
כמעט כל יצירות האמנות של בלוך הושמדו.[2] הוא חתם עליהן בקיצור "feb".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פליקס בלוך בעמוד המדע של ORF, במאמר אמנות והתנגדות בגטו מ-15 בדצמבר 2018, על התערוכה הלב כבד כעופרת במוזיאון הפולקלור של וינה, 26 בפברואר 2023
- בלוך באתר האינטרנט של Volkskundemuseum Wien בתערוכה The Heart as Heavy as Lead - אמנות והתנגדות בגטו טרזינשטט, נובמבר/דצמבר 2018, 26 בפברואר 2023
- פליקס בלוך באתר האינטרנט של לקסיקון גטו טרזינשטט, 26 בפברואר 2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ferdinand Bloch. Zentrale Datenbank der Holocaustopfer Yad Vashem, abgerufen am 26. Februar 2023
- ^ 1 2 3 4 Felix Bloch. In: Kunst aus dem Holocaust - 100 Werke aus der Gedenkstätte Yad Vashem. Künstlerbiographien. abgerufen am 26. Februar 2023 (Online als PDF)
- ^ 1 2 3 Ferdinand Bloch im, Memoriart33-45 Archiv, Biographische Beiträge, abger. am 26. Februar 2023
- ^ יד ושם, תצוגת בגדים שתפרו חברי הקהילה היהודית בווינה, דצמבר 1939, באתר יד ושם, 2020
- ^ Felix Bloch, in: Deutscher Reichsanzeiger und Preußischer Staatsanzeiger vom 6. August 1941
- ^ Daten zum Transport Nr. AAv , in: Zentrale Datenbank der Holocaustopfer Yad Vashem, abger. am 26. Februar 2023
- ^ 1 2 Felix Bloch, in: Alice Herz-Sommer - Ein Garten Eden inmitten der Hölle, von Reinhard Piechocki, Melissa Müller, Knaur Verlag, 2011
- ^ Felix Bloch im, Tagesspiegel vom 25. Januar 2016, Kunst aus dem Holocaust, abger. am 26. Februar 2023