פסיליום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פסיליוםאנגלית Psyllium) הוא תכשיר אשר מופק מקליפות זרעי לחך ומשווק בישראל תחת השמות: פסיליום, מוציוויטל, קונסיל ועוד. לתכשיר אין התוויה רפואית מאושרת.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמח הלחך, מקליפת זרעיו מיוצר הפסיליום, הגן הבוטני, טכניון, חיפה

לפסיליום כושר ספיחת מים רב - סיבי קליפות הפסיליום יכולים לספוג עד פי 25 מנפחם. פסיליום סופח את מי השתייה ויוצר נוזל צמיג במעי, דבר המגדיל את נפח תוכן המעי, גורם[דרוש מקור] לגירוי עדין של המעי, להגברת התנועתיות של שרירי המעי (פריסטלטיקה) וקיצור[דרוש מקור] משך מעבר המזון במעי. הגדלת נפח תוכן המעי יוצרת תחושת שובע.

פסיליום מתחיל להשפיע רק 12-24 שעות מרגע נטילתו ועלול להגיע להשפעה רק לאחר יומיים שלושה של שימוש סדיר. פסיליום כמעט ואינו נספג מהמעי למחזור הדם ואינו עובר מטבוליזם משמעותי.

סיבים המופקים מקליפת זרע הצמח לחך (Plantago Ovata), צמח רב שנתי הצומח באסיה, מזרח אפריקה והמזרח התיכון, בעיקר באדמות מלוחות. רוב הפסיליום כיום מגיע מהודו. במקור, כזרע שלם, הוא שימש כצמח מוריד, משתן ומלחלח מעיים.

השימוש המוכר ביותר הוא סיבי קליפת הזרע המכילים 65% סיבים מסיסי מים ו-10-15% סיבים לא מסיסים. הוא המרכיב העיקרי של התכשיר המשלשל Metamucil ומחקרים[דרוש מקור] מעידים על השפעתו על רמות כולסטרול.

הפסיליום נותן נפח לצואה כמו הצלולוז, המתיל צלולוז, סודיום-קרבוקסי-מתיל-צלולוז, לתת, סובין חיטה ואחרים. כל הסיבים לעיל בעלי תכונות היגרוסקופיות ובכך הם מגדילים נפח הצואה.

קליפת הפסיליום מכילה כמעט אך ורק סיבים. הקליפה מכילה גליקוזידים ומוצילגים (חומר ג´לטיני המכיל חומצות אמינו ופוליסכרידים) ושלושה סיבים: צלולוזה, המיצלולוזה וליגנין. רכיבים אלה מאפשרים לצמח לספוג מים עד פי 14 מנפחו המקורי.

ניתן להשתמש בפסיליום כחומר מקשה בהכנת מזון באופן דומה לשימוש בג'לטין. לדוגמה, מוסיפים פסיליום למחית פירות בהפקת תמליא (פאי) טבעונאי[1] .

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פסיליום בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.