פסיקתא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פסיקתא היא סוג מסוים של מדרשי אגדה, המורכבים מקבוצות דרשות המסודרות בפיסקאות על סדר קריאת התורה וההפטרה למועדים ושבתות מצוינות.

הפסיקתות נקראות גם "מדרשי הפטרות" והן כתובות בעברית.

סוגי ה'פסיקתא'[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיקתא הקדומה ביותר שבידינו היא "פסיקתא דרב כהנא" אשר סבורים שהיא מהמאה ה-5.[1] חלק מן החומר המצוי בה נמצא גם ב"פסיקתא רבתי" (=הגדולה) שהיא מאוחרת יותר. הדרשה הראשונה ב"פסיקתא רבתי" מתייחסת לשנת 845, וכן כלולות בה גם דרשות מסוג חדש המובאות כתשובה לשאלה בענייני הלכה או אגדה ופותחות במילים "ילמדנו רבינו" (בדומה למדרש תנחומא). התשובות בענייני הלכה כוללות בה תמיד חומר רב מן האגדה.

"פסיקתא זוטרתא" (=הקטנה) הוא כינוי למדרש לקח טוב על התורה ועל חמש מגילות, שלפי אופיו אינו פסיקתא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.