הפטרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Disambig RTL.svg המונח "מפטיר" מפנה לכאן. לערך העוסק בסרט ישראלי בעל אותו שם, ראו מפטיר (סרט).

ההפטרה היא קטע מספרי הנביאים שנהוג לקרוא בציבור בבית הכנסת בשבתות, במועדי ישראל, ובחלק מהקהילות גם בתעניות ציבור במנחה, לאחר סיום קריאת התורה.

בעוד שבסדר הקריאה שהונהג לקריאת חמשת חומשי התורה משלימים את קריאתם מדי שנה (או מדי שלוש שנים לפי מנהג קדמונים[1]), לא נקבע לספרי הנביאים מחזור קריאה על פי סדרם. עם זאת, חלקם נקראים בהפטרה לפי נושאים: לכל פרשה נבחרה הפטרה הקשורה בדרך כלל בקשר ענייני לנושא הפרשה שנקראת בבית הכנסת או לאירוע הסמוך לקריאתה.

נהוג לקרוא את ההפטרה בניגון בטעמי המקרא, ולברך לפניה ואחריה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות דעות שונות לגבי התקופה בה החלו לקרוא הפטרות, ובהתאם קיימת מחלוקת באשר לטעם הקריאה בהן. היו שטענו שהקריאה החלה עם חתימת ספרי הנביאים.[דרוש מקור] אחרים סברו שעזרא הסופר כלל את קריאת ההפטרה, בצד תקנתו לקרוא בתורה.[2] לפי דעת רב דוד אבודרהם היא שההפטרות נתקנו כתחליף לקריאת התורה בעת שהייתה גזירה שאסור לקרוא בתורה,[3] ובהתבסס על דעתו היו שקבעו את זמן התחלת קריאת ההפטרות לתקופת הגזירות של השלטון הסלאוקי ביהודה.[דרוש מקור] על פי השערה זו, שמה של ההפטרה נובע מהעובדה שהיא פוטרת מהחובה לקרוא בתורה. השערה חלופית הוצעה על ידי הרבנים ראובן מרגליות ושמשון רפאל הירש,[דרוש מקור] ולפיה ההפטרה הונהגה כדי להיאבק בזרמים ביהדות שראו רק את חמשת חומשי התורה ככתבי קודש (כדוגמת השומרונים), אך ללא פירוט היסטורי לגבי זהותה הספציפית של הקבוצה.

העדות הראשונה בידינו לקריאת הפטרה מופיעה בברית החדשה (הבשורה על-פי לוקאס, פרק ד', פסוקים 16–21). מסופר שם שישו הלך בשבת לבית הכנסת בנצרת, שם ניתן לו ספר ישעיהו והוא קרא ממנו בפרק ס"א. התלמוד מספר על אירוע בו ההפטרה נקראה בנוכחות רבי אליעזר בן הורקנוס שחי בימי חורבן בית שני[4].

התלמוד[5] מפרט את סדר ההפטרות בארבע פרשיות ובמועדים שונים[6]. באשר להפטרות של שאר פרשיות השנה, כתב רבי יוסף קארו[דרושה הבהרה] שאין תקנון קבוע של הפטרות וכל מפטיר (קורא ההפטרה) בוחר קטע מתאים מתוך הנביאים. במשך הזמן, בחירות מסוימות של קטעים מהנביאים מוסדו בקהילות השונות והפכו למסורת. הסבר זה מסייע להבין מדוע יש מגוון מסורות שונות בנוגע לקטעי ההפטרה לקהילות השונות, כאשר קהילות שונות קוראות קטעים שונים (או חלקים שונים של אותו הקטע) לאותה פרשה או אירוע. עם זאת, לדברי הרב משה פיינשטיין, אין כיום למפטיר רשות לסתור את מסורת הקריאות ולבחור בעצמו קטע להפטרה, מכיוון שהדבר סותר את המנהג.[דרוש מקור]

ההפטרה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטעמים בהפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהפטרה יש לטעמי המקרא לחנים שונים מאשר הלחנים שלהם בקריאת התורה. מקורות מימי הביניים המאוחרים (אשכנזיים וספרדיים) מעידים שכך היה נהוג כבר בתקופה זו.

מנהגים בהפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורא ההפטרה נקרא "מפטיר". המפטיר הוא האדם האחרון שנקרא לעלות לתורה, ויש פוסקים שסוברים שעולה אחר יכול לקרוא את ההפטרה. קריאה בהפטרה נחשבת לכבוד גדול ונוהגים לכבד בקריאתה בעלי שמחה. בקהילות מסוימות נהוג להוסיף פסוקים קבועים הנאמרים לפני או אחרי ההפטרה. כמעט בכל הקהילות הספרדיות, וכן בנוסח איטליה ובנוסח פרובאנס מוסיפים לאחר ההפטרה את הפסוק "גואלנו ה' צבאות שמו קדוש ישראל". יהודי עיראק מוסיפים לאחריו את הפסוק "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'". בקרב יהודי גאורגיה, נוהגים להוסיף את הפסוק "חִזקו ויאמץ לבבכם, כל המיחלים לה'", טרם ברכות ההפטרה. ויש בקהילות גאורגיה, שנהגו להוסיף לאחר קריאת ההפטרה מלבד פסוק גאולינו, עוד שני פסוקים נוספים: "כי פדה את יעקב, וגאלו מיד חזק ממנו", "ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה".

מנהג החסידים שהמפטיר קורא בלחש את ההפטרה וכל אחד קורא לעצמו.

לרוב היא נקראת מתוך תנ"ך מנוקד ומוטעם, אך ישנם מקומות הנוהגים לקרוא גם את ההפטרה מתוך מגילת קלף של נביא שלם (לדוגמה, קלף שכתוב בו כל ספר ישעיהו), כמו בקריאת הפרשה, ובאותן קהילות, בדרך כלל נוהגים שהמפטיר אומר את ברכות ההפטרה, ואילו בעל הקורא קורא את ההפטרה עצמה. יש פוסקים שמפקפקים בקריאת ההפטרה מספר מודפס, ואומרים שאין יוצאים בו ידי חובת ההפטרה כלל ועיקר.[7] בכמה קהילות מעדות המזרח נוהגים לקרוא את ההפטרות מתוך ספר הפטרות מיוחד הנתון בתוך תיבת עץ, שלעיתים כתוב על קלף.

כאמור, בדרך כלל ההפטרה קשורה בקשר ענייני לנושא הפרשה שנקראת בבית הכנסת כמו הפטרת במדבר (הושע, ב') הפותחת במילים "והיה מספר בני-ישראל, כחול הים, אשר לא-ימד, ולא יספר" קשורה לפרשת במדבר שבתחילתה מסופר על מפקד של בני ישראל ומספרם. לפעמים ההפטרה קשורה לאירוע הסמוך לקריאתה, כמו ההפטרות של תלת דפורענותא ושבע דנחמתא, או הפטרת מחר חודש.

ההפטרות לא נלקחו במידה שווה מספרי הנביאים השונים, שעור ההפטרות שנלקחו מספר ישעיה, תרי עשר וספר מלכים גדול משעורם היחסי בנביאים.

ההפטרה כחלק ממנהג בר המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות האורתודוקסית, אצל רוב יהודי אשכנז, יהודי תימן, וחלק מקהילות הספרדים (יהודי מרוקו ועיראק), נהוג שכחלק מטקס בר־המצווה יקרא הנער בר־המצווה את ההפטרה. בקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות, גם בת־המצווה קוראת בהפטרה.
ברם, ברוב הקהילות הספרדיות לא נהוג שהנער קורא את ההפטרה, אלא הוא עולה לתורה לקטע אחר. כך למשל, בקהילות יהודי גאורגיה נהוג שחתן "בר המצווה" עולה עליית ראשון במקום כהן.

רשימת הפטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, הבחירה איזה קטע מקטעי הנביאים יש לקרוא כהפטרה מעולם לא הייתה זהה בכל קהילות ישראל. רשימה זאת כוללת את קטעי ההפטרות לפי מנהגי הקריאה של העדות השונות, ובנויה לפי המנהג המקובל בו מסיימים את קריאת כל התורה בשנה אחת.

סימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם לא מצוין אחרת, ההפטרה זהה לכל העדות.

הפרקים והפסוקים אותם קוראים בהפטרה מצוינים בצורה הבאה:

  • ספר פרק, פסוק - פרק, פסוק

הפטרות ספר בראשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפטרות ספר שמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפטרות ספר ויקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפטרות ספר במדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפטרות ספר דברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפטרות לחגים ואירועים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפטרות שנהגו בארץ ישראל במחזור הקריאה התלת-שנתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ ישראל נהג בתקופה הקדומה מחזור קריאה תלת-שנתי שכלל כ-157 'סדרים'.[34] ההפטרות לפי מחזור הקריאה הזה נשמרו בקטעים מגניזה הקהירית. יוסף עופר זיהה את רשימות הההפטרות השונות וערך רשימה של כל ההפטרות לפי המנהג התלת-שנתי.[35]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר רפלד, לפרשת הסתירות בסוגיית הפטרת מנחה בשבת ועמדתם של חכמי פרובנס, בתוך כנישתא ג, עמ' רצג-שא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חיים סיימונס, הבדלים בקריאת הפרשיות בין בני א"י ובין בני חו"ל, סיני ק"ו (1990), עמ' לד. הרמב"ם (הלכות תפילה יג:א) מזכיר שבזמנו עדיין היו קהילות שסיימו את התורה בשלש שנים.
  2. ^ ישעיה די טראני, ‏ספר המכריע, סימן לא, מונקטש, תר"ס, באתר HebrewBooks
  3. ^ דוד אבודרהם, ‏אבודרהם - סדר שחרית של שבת, מהדורת ורשה, תרל"ה, באתר HebrewBooks
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ה, עמוד ב'
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ל"א
  6. ^ אולם, יש קצת שינויי מנהגים גם במועדים אלו, ראו להלן בשביעי של פסח ובשמחת תורה.
  7. ^ בעל הלבוש תקן לקרוא את ההפטרה מתוך "ספר אפטרתא" (ספר הפטרות) הכתוב בקלף בצורה של ספר תורה, וכן נוהגים בקצת קהילות אשכנז עד היום (ראו בנימין שלמה המבורגר, שרשי מנהג אשכנז, בני ברק תשס"ב, חלק ב, עמ' 114 ואילך). לדעת הגר"א, יש להדר לקרוא מתוך ספרי נביאים שלימים הכתובים על קלף, וכן נוהגים בקהילות הפרושים. עם זאת, נראה שהגר"א לא אסר לקרוא מ"ספר אפטרתא".
  8. ^ ההפטרות של קהילה זו מתועדות ב'פנקס בית הכנסת דק"ק פוזנא' שנדפס בתוך 'ברכה למנחם', סט. לואיס תשט"ו. לספר באוצר החכמה (למנויים בלבד).
  9. ^ ההפטרות לפי נוסח רומניא מבוססות על פי ההפטרות במנהג הארצישראלי הקדום, לעומת מנהגי שאר העדות שמבוססים על המנהג הבבלי. ברומניא סיימו את התורה בשנה אחת כמנהג הבבלי, ולכן נבחר הפטרה אחת מתוך הפטרות שלשת הסדרים המקבילים לכל פרשה. למעשה, תמיד משתמשים בהפטרה של הסדר השלם הראשון. מאחר שהפטרות ארץ ישראל בדרך כלל קשורים לתחילת הסדר, ההפטרה בדרך כלל קשורה לתחילת הפרשה. החריג הוא כאשר תחילת הפרשה היה באמצע סדר הארצישראלי, כגון בפרשיות בשלח ונשא, שאז ההפטרה קשורה לתחילת הסדר השלם הראשון, שהוא באמצע הפרשה.
  10. ^ יש המוסיפים בהתחלה את הפסוק: "בעת ההיא יובל שי".. וגומר שהוא שם, י"ח, ז', וזאת על פי קצת כתבי יד עתיקים.
  11. ^ ויש נוהגים שאם שבת ויקהל היה שבת שקלים, קוראים הפטרת ויקהל, או שניהם.
  12. ^ 1 2 יש קהילות שמחליפות את ההפטרות של אחרי מות ושל קדושים.
  13. ^ 1 2 ראו מאמרו של אלי דוקר על התגבשות מנהגי הפטרות בהר ובחקותי (באנגלית).
  14. ^ בספר המנהגים של פוזנן, כתוב שמסיימים "נאם ה'", ואם כן יכול להיות שמסיימים בפסוק ט"ו, ל', או ל"א, וצריך עיון. בנוסף, יש סתירה בקונטרס אם מפטירים הפטרה זו או ההפטרה שמפטירים שאר קהילות האשכנזים, וצריך עיון.
  15. ^ בקונטרס של פוזנן, לא מוזכר הוספת הפסוקים בסוף, וצ"ע אם אכן לא הוסיפו או רק שלא טרחו להזכיר.
  16. ^ רוב קהילות השאמי מפטירות כמנהג הספרדים.
  17. ^ בחומש דפוס קושטא רס"ה עם הפטרות כמנהג רומניא, מופיע בפרשת ראה "עניה סוערה", עיין בפרשת נח. ואם כן, לא ברור איפה נגמרה ההפרטה במנהג זה.
  18. ^ לפי המנהג הראשון המוזכר בקונטרס פוזנא, מפטירים "דרשו" בשבת שובה. לפי המנהג השני, מפטירים "שובה", וכמנהג שאר האשכנזים.
  19. ^ בנוסח איטליה, נוהגים להפטיר הפטרה זו דווקא כשחל נצבים-וילך קודם ראש השנה, אבל בשבת שובה תמיד קוראים "שובה ישראל".
  20. ^ בחומש עם הפטרות בחומש עם הפטרות כמנהג רומניא, קושטא רס"ה, מוזכרים שני המנהגים.
  21. ^ לפי המנהג הראשון המוזכר בקונטרס פוזנא, מפטירים "דרשו" בשבת שובה, ו"שובה" בשבת שבין יום כיפור לסוכות. לפי המנהג השני, מפטירים "וידבר דוד", וכמנהג שאר האשכנזים.
  22. ^ הגמרא (מגילה לא ע"א) קובעת ש"ליו"ט האחרון קורין כל הבכור מצות וחוקים ובכור, ומפטירין (מלכים א ט, א) ויהי ככלות שלמה, למחר קורין וזאת הברכה ומפטירין (מלכים א ח, כב) ויעמד שלמה." עם זאת, מובא בסדר רב עמרם גאון דפוס ווארשא תרכ"ה, חלק א, דך נב ע"א ש"יש שמפטירין בראש יהושע ויהי אחרי מות משה עבד ה' עד רק חזק ואמץ", המתארת את מה שהתרחש מיד אחרי מות משה. במשך ימי הביניים, היו קהילות שנהגו בשני המנהגים, עיין דניאל גולדשמידט ויונה פרנקל, מחזור סוכות, ירושלים תשמ"א, עמ' כה בהקדמה. והיום (מאחר שההפטרות של מנהג רומניא לא נהוגות בשום מקום בעולם) נוהגים כולם להפטיר ביהושע. במחזור רומניא, ונציה רפ"ג, דף תכט ע"א, מופיע ויעמד שלמה, ואם כן ברור שעדיין היו שנהגו כן במאה ה-16, וכנראה כל זמן שהמשיכו לנהוג כמנהג רומניא.
  23. ^ הלבוש או"ח תל מזכיר את שני המנהגים.
  24. ^ הכרעת הגר"א המופיעה במעשה רב, הלכות פסח קעו.
  25. ^ רוב קהילות השאמי.
  26. ^ ייתכן שהמנהגים לקרוא את הפטרה זו בשבת צו ולקראה בשבת הגדול נבעו זה מזה, מאחר ששבת הגדול בדרך כלל חלה בשבת צו, וצריך עיון איזה מהמנהגים הוא המקור לחברו. ראו ערך שבת הגדול.
  27. ^ בקונטרס פוזנא, כתוב שמסיימים "וימליכו תחת אביו". לא ברור איזה פסוקים מדלגים באמצע (אם בכלל).
  28. ^ ההפטרה של שאר העדות היא על פי קביעות הגמרא (מגילה לא.) שביום טוב שני של שביעי של פסח מפטירים "עוד היום". לעומת זה, במחזור רומניא, מופיע שירת דבורה ליום זה, ראו סידור סרוק כמנהג רומניא, דפוס דניאל בומברג ונציה ה'רפ"ג, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית, דף קמה, ונראה שמנהג זה מבוסס על מסורה ארצישראלית, כמו רוב ההפטרות של רומניא.
  29. ^ במחזור רמניא רפ"ג, כתוב "יש קהלות שמפטירין דרשו, ורבינו האיי כת' שמפטירין".
  30. ^ מחזור שד"ל, חלק א, קפט ע"ב.
  31. ^ בכל סידורי תימן העתיקים לא נזכרה הפטרה כלל במנחה של תשעה באב. במאות האחרונות לגלות תימן נתקבל המנהג להפטירה כמעט בכל הקהילות, זולת הדרדעים שאינם מפטירים כלל. הרב יוסף קאפח כתב בסידורו "שיח ירושלים" שאף הנוהגים להפטיר לא יברכו, אך לא נתקבלו דבריו למעשה.
  32. ^ בחומש עם הפטרות כמנהג רומניא דפוס קושטא רס"ה, מופיע הפטרה זו לתעניות. במחזור רמניא רפ"ג, כתוב "ויש מקומות שמפטירין במנחה בתעיות דרשו ה' וכן כתוב בסדר רב עמרם גאון, ואנו לא נהגנו כן". והדבר צריך עיון.
  33. ^ כנסת הגדולה סימן רפ"ד, אבודרהם, (והוא אף הביא שכן מובא בסידור רס"ג), תרומת הדשן סימן כ', ארחות חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן ס"ב.
  34. ^ חיים סיימונס, הבדלים בקריאת הפרשיות בין בני א"י ובין בני חו"ל, סיני ק"ו (1990), עמ' לד. הרמב"ם (הלכות תפילה יג:א) מזכיר שבזמנו עדיין היו קהילות שסיימו את התורה בשלש שנים.
  35. ^ הרשימה, בדף של יוסף עופר באתר אוניברסיטת בר-אילן.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.