פרדוקס איסטרלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרדוקס איסטרלין (באנגלית: Easterlin Paradox) הוא מושג בתחום הכלכלה שטוען שבהשוואת רמת האושר של תושבים באותה מדינה יש מתאם בין עושר גבוה לרמת אושר גבוהה יותר, אך מנגד רמת האושר הכללית של תושבי מדינה עשירה ומפותחת, אינה גבוהה יותר מרמת האושר הכללית של תושבי מדינה עשירה פחות[1].

הנחת היסוד של הפרדוקס שנויה במחלוקת[1].

המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג קרוי על שמו של הכלכלן ריצ'רד איסטרלין (Richard Easterlin) שדן בגורמים המשפיעים על האושר והרווחה במאמר משנת 1974, בשם "האם הצמיחה הכלכלית משפרת את גורל האדם? כמה ממצאים אמפיריים"[2]

איסטרלין מצא, כפי שרוב הכלכלנים ציפו, כי בתוך מדינה נתונה, אנשים בעלי הכנסות כספיות גבוהות יותר הם בממוצע מאושרים יותר. עם זאת, בהשוואה בין מדינות שונות, רמות האושר המדווחות לא הושפעו הרבה מהנתון של הכנסה לאומית לנפש, לפחות לא למדינות שהייתה להן הכנסה מספקת כדי לספק מענה לצרכים בסיסיים. בצורה דומה, אף על פי שההכנסה לנפש בארצות הברית עלתה בעקביות בין 1946 ל-1970, דיווחים על אושר לא גילו מגמה ארוכת טווח כלשהי, וירדו בין 1960 ל-1970.

מושג זה חוזק על ידי מחקרים שונים, ביניהם מחקר של אנדרו אוסואלד (Andrew Oswald) מאוניברסיטת ווריק שגרם להתעניינות תקשורתית בנושא. מחקרים מודרניים בנושא השתמשו בשיטות רבות ושונות כדי למדוד אושר, ביניהן מדידות ביולוגיות, שהגיעו לאותם דפוסים. דבר זה נעשה בניסיון לענות על חלק מהטענות כנגד מדידה של אושר בדיווח עצמי.

הסברים והשלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד ההסברים לפרדוקס הוא שהשפעת ההכנסה הכספית על האושר היא באמצעות מנגנון יחסי, כלומר מדידת ההכנסה יחסית להכנסתם של אנשים אחרים באותה מדינה. לכן אין לרמת הכנסה לאומית גבוהה השפעה על רמת האושר המדינתית[1].

איסטרלין עצמו הסביר כי ההשפעה של עושר על האושר נעצרת מרגע שנענו צרכים בסיסיים של האוכלוסייה. כפועל יוצא נאמר כי המדיניות הממשלתית צריכה להפסיק להתמקד בצמיחה כלכלית, ולהתחיל להתמקד במדדים אחרים כמו הגדלת שביעות הרצון על ידי מדדים כמו מדד האושר הלאומי או מדדים דומים אחרים (ראו מדדים חלופיים לתמ"ג). מגמה זו קיבלה חיזוק מצד הזרם של כלכלה אקולוגית שביקר את התוצר המקומי הגולמי על רקע בעיות שקשורות לפגיעה בסביבה ולפגיעה בקיימות[1].

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 פרסמו רות וינהובן ומיכאל הגרטי ניתוח חדש שהתבסס על מגוון מקורות מידע, והמסקנה שלהם הייתה שלא קיים פרדוקס, וכי מדינות הופכות בממוצע למאושרות יותר כאשר ההכנסה שלהן עולה. בתגובה טען איסטרלין כי החוקרים השתמשו במידע בלתי מתאים[1].

בשנת 2008, הכלכלנים ג'סטין וולפרס(Justin Wolfers) ובטסי סטיבנסון (Betsey Stevenson), מאוניברסיטת פנסילבניה, פרסמו מאמר שניסה לבדוק מחדש את פרדוקס איסטרלין באמצעות נתונים שנלקחו על פני זמן וגם גם הם הסיקו שפרדוקס איסטרלין מוטעה[1]. הם טענו כי קיימת האטה בקשר בין הכנסה אבסולוטית לבין אושר, אבל אין נקודת רוויה שבה הכנסה אבסולוטית מפסיקה להשפיע. לטענתם האושר לא מושפע רק מרמה יחסית של הכנסה אלא גם מרמות הכנסה אבסולוטית. דבר זה עומד בניגוד לפרשנות קיצונית של תאוריית hedonic treadmill (Hedonic treadmill) לפיה רק ההכנסה היחסית משנה את ההרגשה ואת ההתנהגות. גם מחקרו של אנגוסס דיטו, זוכה פרס נובג תומך במסקנה זו[1].

מחקר מאוחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010, איסטרלין הוציא לאור נתונים ממדגם של 37 מדינות מאשרים מחדש את הפרדוקס[3][4] אשר נחקר על ידי וולפרס.[5] ב - 2012 דו"ח שהוכן עבור האו"ם. ריצ'רד ליורד, אנדרו קלארק וקלאודיה סניק אשר ציינו כי ישנם משתנים אחרים כמו עושר, אמון חברתי ולו דווקא הכנסה,  אשר יכולים לשפר הרבה את סך תמ"ג לנפש .[6]

ב-2015, פסיכולוגים, תומאס גילוביץ' ועמית קומר פרסמו סקירה אשר הוכיח כי "חווייתית רכישות (כגון חופשות, הופעות, ארוחות בחוץ) נוטות להביא יותר אושר מתמשך, מאשר רכישות חומריות. הם מצאו שבהשוואה לחפצים, חוויות פחות ניתנות להסתגלות.[7]

סלין קסביר פרופסור בבית ספר לעסקים בלונדון, שיגריאו אושי, פרופסור ב אוניברסיטת וירג ' יניה, טענו כי אי-השוויון פוחת ונגד זה גדל התוצר. זה יכול להיות על סמך האושר הלאומי אשר בחלקו מסביר את הפרדוקס.[8]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 יצחק מור, ‏"המספרים, פברואר 2017", השילוח 3, פברואר 2017
  2. ^ Does Economic Growth Improve the Human Lot? Some Empirical Evidence
  3. ^ Easterlin, R. A.; McVey, L. A.; Switek, M.; Sawangfa, O.; Zweig, J. S. (2010). "The happiness-income paradox revisited". Proceedings of the National Academy of Sciences 107 (52): 22463–22468. doi:10.1073/pnas.1015962107. 
  4. ^ Alok Jha (13 בדצמבר 2010). "Happiness doesn't increase with growing wealth of nations, finds study". The Guardian. 
  5. ^ Justin Wolfers (13 בדצמבר 2010). "Debunking the Easterlin Paradox, Again". Freakonomics.com. 
  6. ^ Richard Layard; Andrew Clark; Claudia Senik (2 באפריל 2012). "First World Happiness Report Launched at the United Nations" (Report). Earth Institute, Columbia University New York. 
  7. ^ Thomas Gilovich; Amit Kumar (2015). "We'll Always Have Paris: The Hedonic Payoff from Experiential and Material Investments". Chapter Four – Advances in Experimental Social Psychology 51. Elsevier Inc.. עמ' 147–187. ISSN 0065-2601. doi:10.1016/bs.aesp.2014.10.002. 
  8. ^ "When Economic Growth Doesn’t Make Countries Happier". Harvard Business Review. בדיקה אחרונה ב-9 בדצמבר 2016.