כלכלה אקולוגית

דיאגרמה בכלכלה אקולוגית המתארת את זרימת משאבי הטבע והארגיה דרך הביוספרה בכדור הארץ ותת-המערכת הכלכלית האנושית- בצד הקלט של הכלכלה משאבים יקרי ערך נאספים מן הטבע ; משאבים אלו זורמים דרך המערכת הכלכלית, עוברים עיבוד וייצור לכדי שירותים ומוצרים; ובסופו של תהליך, נוצרים פסולת וזיהום — חסרי ערך — אלו מצטברים בצד הפלט. ניתן למחזר חלק מהחומרים, אך בהתאם לחוקי התרמודינמיקה, הדבר דורש שימוש באנרגיה חופשית נוספת ובחומרים נוספים. לעומת זאת, מקורות אנרגיה אינם ניתנים למחזור כלל, והם מתפזרים כחום מבוזבז.

כלכלה אקולוגית (Ecological Economics) היא תחום מחקר בינתחומי החוקר את היחסים בין מערכות כלכליות לבין מערכות אקולוגיות, ובאופן כללי יותר את הקשר בין מדעי הטבע ומדעי הסביבה בכלל, ובין אקולוגיה לכלכלה בפרט. מטרתה לפתח מדיניות מושכלת שתוביל לעולם בר־קיימא מבחינה אקולוגית, בו חלוקת המשאבים היא הוגנת ויעילה.

כלכלה אקולוגית מטילה ספק בהנחות יסוד של כלכלה נאו-קלאסית, לדוגמה בהכרח ביחס לצמיחה כלכלית בלתי מוגבלת, בשאלת מקומו של האדם בטבע, או בשאלה מהו הון, והיא מדגישה את מגבלות הסביבה הביופיזית, ואת חשיבות הצדק הבין-דורי והבין-חברתי. כלכלה אקולוגית עוסקת לפעמים בתכנים דומים להכלכלה הסביבתית, אך בעוד הכלכלה הסביבתית מפנימה את מסגרת החשיבה הנאו-קלאסית כדי לבחון סוגיות סביבתיות, כלכלה אקולוגית לוקחת כלים ותאוריות מתוך מדעי הטבע - כמו אקולוגיה או תרמודינמיקה כדי לנתח נושאים בכלכלה, עם דגש על נושאים הנוגעים לקיימות וסביבה. בניגוד לכלכלה סביבתית המפנימה את הקישור לעולם אך ורק דרך ניצול משאבים וזיהום, רואה הכלכלה האקולוגית את הפעילות הכלכלית, הפעילות החברתית והמכלול הטבעי כמערכת אחת גדולה ומורכבת, בעלת השפעות הדדיות רבות ומגוונות.

היסטוריה של המחקר

התחום של כלכלה אקולוגית גובש בשנות ה-1980, אך שורשיו נעוצים במחשבה מוקדמת יותר. הוויכוח על מקומה של האנרגיה במערכות כלכליות החל כבר בתחילת המאה ה-20, בכתביו של הכימאי זוכה פרס נובל פרדריק סודי. בספרו Wealth, Virtual Wealth and Debt משנת 1926, ביקר סודי את התפיסה הכלכלית הרווחת שראתה בכלכלה "מכונת תנועה נצחית" המסוגלת לייצר עושר אינסופי. ביקורת זו הורחבה מאוחר יותר על ידי כלכלנים אקולוגיים כדוגמת ניקולס ג'ורג'סקו-רוגן והרמן דיילי.

בין מקדימי התפיסה של כלכלה אקולוגית באירופה ניתן למנות את ק. ויליאם קאפּ (1950), קרל פולני (1944), וכן את ג'ורג'סקו-רוגן (1971), אשר הניח את היסודות התאורטיים למעבר מתפיסת הכלכלה המסורתית להבנה המתמקדת בזרמים חומריים ואנרגטיים של ייצור וצריכה. ספרו המרכזי של ג'ורג'סקו-רוגן, חוק האנטרופיה והתהליך הכלכלי נחשב, לצד ספרו של סודי, לטקסט מכונן של התחום. רעיונות דומים ניתן למצוא גם בכתיבתם של קנת' בולדינג ושל א. פ. שומאכר , מחבר הספר קטן זה יפה שיצא לאור ב-1973, זמן קצר לפני פרסום המהדורה הראשונה של Steady-State Economics מאת דיילי (1977).

הכנסים הראשונים של כלכלנים אקולוגיים התקיימו בשנות ה-80 של המאה ה-20, כאשר הכינוס הראשון נערך ב-1982 בשוודיה ביוזמת לואיס באנר, והשתתפו בו בין השאר רוברט קוסטנזה, הרמן דיילי, צ'ארלס הול , ברוס האנון, הווארד אודום ודייוויד פימנטל. למעט דיילי, רוב המשתתפים היו אקולוגים של מערכות אקולוגיות או כלכלנים סביבתיים מהזרם המרכזי -של כלכלה נאו-קלאסית. בשנת 1987 ערכו דיילי וקוסטנזה גיליון מיוחד של כתב העת Ecological Modeling כדי לבחון את תגובת הקהילה האקדמית. באותה שנה פורסם גם ספרו של ג'ואן מרטינס-אלייר, Ecological Economics, אשר חידש את העניין בגישתו של אוטו נויראט מתקופתה בין מלחמות העולם.

בשנת 1989 נוסדה החברה הבינלאומית לכלכלה אקולוגית (International Society for Ecological Economics), יחד עם כתב העת המדעי שלה Ecological Economics שיצא לאור בהוצאת אלסוויר. קוסטנזה היה הנשיא הראשון של החברה והעורך הראשון של כתב העת, המנוהל כיום על ידי ריצ'רד האוורת'. בין הדמויות הבולטות הנוספות בתחום ניתן למנות את האקולוגים סי. אס. הולינג והווארד אודום, הביולוגית גרטשן דיילי והפיזיקאי רוברט איירס . במסורת המרקסיסטית, סוציולוגים כמו ג'ון בלמי פוסטר והגאוגרף דייוויד הארווי מדגישים את הקשר בין סוגיות סביבתיות לבין הכלכלה הפוליטית.

נושאים ומונחי יסוד

בכלכלה אקולוגית מספר נושאים מרכזיים ומונחי יסוד שהתפתחו בהם.

גבולות וצמיחה

גבולות לצמיחה הוא ספר ודו"ח מפורסם מ-1972 מאת דונלה מדוז, דניס מדוז ועמיתיהם למועדון רומא, שהשתמש במודלים של דינמיקה מערכתית כדי לנתח מה יהיו ההשלכות של צמיחה כלכלית וגידול דמוגרפי על המערכות האקולוגיות ועל החברה. הדוח תיאר מספר תרחישים אפשריים באמצעות מודל ממוחשב בשם World3 שאפשר ניתוח של קשרים לא ליניאריים במאצעות לולאות משוב. הניתוח הראה שהמשך צמיחה כלכלית וגידול דמוגרפי בלתי מוגבלים יובילו ללקריסה סביבתית וחברתית. הדו"ח יצר שיח עולמי על גבולות פיזיים לצמיחה, כלכלנים מהזרם המרכזי ביקרו את הדו"ח. בקרב אנשי סביבה וכלכלה אקולוגית הדו"ח זכה לניתוחי המשך וניסיון לשכלל את המודל הבסיסי.

גבולות פלנטריים רעיון שפותח על ידי יוהאן רוקסטרום ו-ויל סטפן (2009), ומתאר תשעה גבולות אקולוגיים (כמו שינוי אקלים, החמצת אוקיינוסים, איבוד מגוון ביולוגי) שאם ייחצו – יובילו לשינויים בלתי הפיכים במערכות של כדור הארץ. המחקר בתחום גם מנתח לגבי כל גבול עד כמה רחוקה האנושות מלעבור אותו.

דה-צמיחה (Degrowth): תנועה אקדמית וחברתית המובלת על ידי חוקרים כמו סרז' לאטוש וגיורגוס קליס, הקוראת להפחתת הפעילות הכלכלית העולמית תוך שמירה על איכות חיים וצדק חברתי.

מדידה של רווחה ושגשוג

קיימות חזקה (Strong Sustainability): רעיון שפותח על ידי הרמן דיילי, הקובע שמשאבים סביבתיים חיוניים אינם ניתנים להחלפה על ידי הון אנושי, ויש לשמרם ללא פשרה. זהו יסוד פילוסופי לכלכלה אקולוגית.

מדדים חלופיים לתמ"ג (Beyond GDP): מדדים כמו GPI (מדד התקדמות אותנטית), מדד הפיתוח האנושי (HDI, אמרטיה סן), ו-HPI (מדד הפלנטה המאושרת) פותחו כדי לשקף טוב יותר רווחה חברתית וסביבתית.

שגשוג ללא צמיחה (Prosperity Without Growth): ספר חשוב מאת טים ג'קסון (2009) שמציע חלופה לרעיון שצמיחה כלכלית הכרחית לשגשוג אנושי.

משאבים, שירותים ושימושים בטבע

שרותי המערכת האקולוגית (Ecosystem Services): מושג שמכמת את תרומת הטבע לרווחת האדם, כולל שירותים כמו טיהור מים, האבקה, וויסות אקלים. הוערך כלכלית על ידי רוברט קוסטנזה ועמיתיו (1997). וזכה לעבודות המשך רבות.

טביעת רגל אקולוגית (Ecological Footprint): מדד שפותח על ידי וויליאם ריס ומתיס וקנגל, שמראה כמה שטח טבעי דרוש כדי לתמוך בסגנון חיים נתון.

הון טבעי (Natural Capital): מושג המקביל להון כלכלי – אך מתייחס למשאבים כמו יערות, מים, אדמה. קיבל ביטוי חשוב בספר Blueprint for a Green Economy מאת פירס וברבייר (1989).

כלכלה מעגלית (Circular Economy): גישה המבקשת לעבור ממודל של "לקחת-לייצר-לזרוק" למודל מחזורי של שימוש חוזר, תיקון ומחזור, תוך מזעור בזבוז. פותח על ידי וולטר סטאהל ו-Ellen MacArthur Foundation.

צדק, מוסר ומבנים משפטיים

צדק סביבתי (Environmental Justice): גישה המדגישה את הפערים החברתיים בחשיפה לנזקים סביבתיים. חוקרים מובילים: רוברט בולארד בארצות הברית וחואן מרטינס-אלייר בזירה הגלובלית.

זכויות אקולוגיות (Rights of Nature): רעיון שהוצע על ידי כריסטופר סטון בשנות ה-70 ולימים קיבל ביטוי משפטי (למשל, נהר בניו זילנד שקיבל מעמד של ישות חיה).

ערך קיומי ולא שימושי: ג'ון קרוטילה הציע שכדאי לשמר אזורים טבעיים גם אם אין בהם "שימוש" ישיר – עבור הערך הקיומי והאסתטי שלהם.

תאוריה מערכתית ומורכבות

מערכות מורכבות (Complex Systems): מבט הוליסטי על כלכלה ואקולוגיה כתתי-מערכות מקושרות במערכת אחת. תורמים מרכזיים: דונלה מדוז (Thinking in Systems) ופריטגוף קפרה (The Systems View of Life).

השפעות חיצוניות (Externalities): רעיון כלכלי קלאסי (קיים גם בכלכלה נאו קלאסית וכלכלה סביבתית) של פיגו ורונלד קוז, לפיו השפעות סביבתיות כמו זיהום אינן נכללות במחיר השוק, ויש לתקנן באמצעות מיסוי או שוק.

תחומי העיסוק של הכלכלה האקולוגית

• חוקי הטבע: הפעילות הכלכלית אינה מנותקת מחוקי הטבע, אי לכך יש לבחון את הכלכלה ביחסה לחוקי הפיזיקה והביולוגיה. כך, למשל, מוגבלת הפעילות הכלכלית ביכולת ניצול המשאבים ובכלל זה השלכת פסולת (שימור החומר), בניצול האנרגיה (שימור האנרגיה), בצורך במשאבים נמוכי אנטרופיה (החוק השני של התרמודינמיקה), ביכולת לנצל משאבים מתחדשים כולל הטיפול שלהם בפסולת (חוקי הפעולה האקולוגיים/ביולוגיים)
• שירותי הסביבה: המערכת האנושית תלויה בשירותים שונים הניתנים על ידי הסביבה (טיהור אוויר ומים, פרוק פסולת, מיתון מזג האוויר, ייצור מזון, תמיכה במערכות החקלאיות, ועוד). ראשית יש להכיר בשירותים אלו, ולאחר מכן להבין את משמעותם הכלכלית כדי לתת תג מחיר שישקף את החיוניות שלהם לפעילות האנושית.
• סקאלה: שאלת הסקאלה, כלומר עד כמה הכלכלה צריכה לצמוח – השאלה הבסיסית הנובעת מהבנת כדור הארץ כמערכת סגורה, ומהעובדה שאנו במצב של 'עולם מלא' - כלומר מצב בו האדם מנצל לטובתו חלקים נכבדים ממשאבי כדור הארץ עד כדי כך שהשפעתנו אינה זניחה.
• תחליפיות: ישנם גורמים (בדרך כלל, משאבים) שאינם ניתנים להחלפה, בעיקר לא להחלפה בהון מעשה ידי אדם. צורה אחרת – אין אפשרות להחליף בין הון טבעי, הון מעשה ידי אדם, הון חברתי והון אנושי. כיצד מתנהלת כלכלה בה חלק מהגורמים אינם תחליפיים (ועקב כך, בעצם, אינם ניתנים לאומדן שווי כספי)?
• איכות: ההבדל בין איכות חיים לרמת חיים – אין קשר ישיר בין רווחה לתמ"ג, או לכושר הקנייה של האזרחים. יש גורמים נוספים מעבר לכלכליים החשובים לאיכות החיים – משפחה, חברים, יחסים חברתיים, היסטוריה, ערכים, סביבה בריאה, פנאי, רוגע, תרבות, ועוד. חלק מגורמים אלו אינם תלויים בפעילות הכלכלית, וחלקם אף מנוגד לה. כיצד מנהלים את המערכת החברתית (והכלכלית), למען שיפור איכות החיים?
• מדדים: מדדים חלופיים לתמ"ג, מדדים המנסים לתת אמדן לאותם דברים אחרים הגורמים לרווחה מעבר להכנסה ויכולת הקנייה.
• הדורות הבאים: הדאגה לדורות הבאים. כיצד אנו מנווטים את הכלכלה האנושית (או אזורית/מקומית) באופן שיאפשר לגם לדורות הבאים חיים ברווחה, לפחות כמונו (קיימות). אם אנו במצב של 'עולם מלא', יש אפשרות סבירה שנותיר לילדינו פחות משאבים מאשר עומדים לרשותנו, ובכך הרווחה שאנו יוצרים כיום תפגע באיכות החיים שלהם (להבדיל מהדיון הכלכלי המקובל המניח צמיחה מתמדת, וכתוצאה מכך שבנינו יהנו מרווחה גבוהה משלנו). כיצד מאזנים בין הצורך של החיים היום אל מול האפשרות לפגיעה באפשרויות של הדורות הבאים?
• חלוקה: שאלת החלוקה, או הפערים בחברה. אם בדורות הבאים לא נוכל להגדיל את הפעילות הכלכלית (בגלל מגבלת הסקאלה), אזי אי אפשר לומר שבעיית העוני תיפתר בכך שנגדיל את העוגה עוד ועוד כפי שנהוג להניח בניתוח הכלכלי המקובל. בנוסף לכך, אם אנו עומדים לפגוע ברווחה כיום כדי לתמוך בצרכי הדורות הבאים, אסור לנו להזניח את עניי דורנו – הם לא צריכים לשלם את מחיר רווחת דורות העתיד. אי לכך, יש לדון במסגרת הכלכלית גם בסוגיות של חלוקת העושר וחלוקת הנטל.
• תיחום השוק: היות שאין תחליפיות וקיימים גורמים חוץ כלכליים המשפיעים על איכות החיים, הרי שישנם תחומים בהם אי אפשר לקיים שוק ויש להפעיל כלי מדיניות שונים. לעיתים, משיקולים ערכיים אנו רוצים להגביל תחומים מסוימים אל מחוץ לשוק החופשי. כיצד נחליט מה נשאר מחוץ לשוק, וכיצד ננהל תחומים אלו?
• דמוקרטיזציה: היות שאי אפשר להקצות משאבים מסוימים בכלי שוק, הרי שיש לפתח מנגנונים דמוקרטיים לטיפול בתחומים אלו.
• ערכים: ישנם ערכים מעבר לצורך במיקסום התועלת הכלכלית ויש להתחשב בהם בתכנון מדיניות.
• מערכות מורכבות: החברה, הכלכלה והסביבה הן כולן מערכות מורכבות בעלות יחסי גומלין מורכבים שאינם נהירים לנו די הצורך (ויש אומרים לעולם לא יהיו נהירים לנו). מצד אחד, כיצד מיישמים את התאוריה של מערכות מורכבות על הקומפלקס – כלכלה, חברה, סביבה, ומאידך, כיצד מנהלים את המערכות הללו בידיעה של מוגבלות יכולת החיזוי וההבנה שלנו את מנגנוני הפעולה (יישום עיקרון הזהירות המונעת).
• המערכת המוניטארית: המערכת המוניטארית היא מבנה חברתי שהוא תוצר של החשיבה האנושית. המבנה של המערכת המוניטארית משפיע באופן מהותי על החברה והסביבה, והמבנה הנוכחי גורם להשפעות שליליות. היות שכך יש לבחון באופן ביקורתי את מבנה המערכת ולחשוב על מבנים אחרים אפשריים שגם יתמכו בפעילות הכלכלית וגם יתמכו באופן חיובי בחברה ובסביבה.
• שימוש חוזר: כדי לעבור לכלכלה מקיימת יש לפעול בשלושה מישורים. הפחתת קצב יצירת הפסולת, לכזה שהמערכת האקולוגית יכולה לטפל בו, הפחתת ניצול המשאבים המתחדשים לקצב הנמוך מקצב התחדשותם והפחתת ניצול המשאבים המתכלים, לקצב הנמוך מהקצב שבו מפתחים להם תחליפים מתחדשים. האופן שבו ניתן לעשות זאת הוא על ידי שימוש חוזר באותם המוצרים, הדבר יגרום להפחתת הביקוש לייצור מאסיבי של מוצרים. הדרכים המקובלות לשימוש חוזר הן בעזרת חנויות יד שנייה או אתרי יד שנייה. דרך נוספת אשר תופסת תאוצה בשנים האחרונות היא הכלכלה השיתופית אשר בעזרתה נעשה שימוש חוזר בעזרת שיתוף מוצרים ושירותים ללא העברת בעלות.

ראו גם

• כלכלה מעגלית

קישורים חיצוניים

• כלכלה אקולוגית באקו-ויקי הפורטל לאקולוגיה, חברה וכלכלה
• רוברט קוסנטזה ואחרים, Influential publications in ecological economics revisited, Ecological Economics 123 (2016) 68–76