פריי שטראסה (בזל)
,_August_2023.png) | |
| מיקום | |
|---|---|
| ערים ראשיות |
בזל  |
| דרכים מסתעפות |
Marktplatz, Münsterberg, Streitgasse, Kaufhausgasse, Barfüssergasse, Bäumleingasse, Ringgässlein, Fahnengässlein, Pfluggässlein, Schlüsselberg, Rüdengasse, Steinenberg |
| קואורדינטות | 47°33′23″N 7°35′22″E / 47.55646°N 7.589578°E |
 | |
  | |
לה פריי שטראסה (בגרמנית: Freie Strasse) הוא רחוב הקניות העתיק ביותר בעיר בזל שבשווייץ.
הרחוב שימש עוד מתקופת ההתיישבות הרומית באוגוסטה רוריקה כציר תחבורה ומסחר מערבה, והוא אחד מרחובות הקניות החשובים בעיר כולה[1][2].
מיקום וגישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ה-Freie Strasse ממוקם במרכז העיר בזל. הוא משתרע ישירות מנקודת הצמתים של החשמלית הנקראת "בנק וריין" (היום UBS) לשוק ("מרקטפלאץ") ובית העירייה של בזל. הרחוב עוקב אחר מהלך הבירסיג כמו גם כיכר הקתדרלה של בזל ומחובר אליו צפונה באמצעות ה"מונסטרברג", בעוד שמדרום הוא מחובר ל" Barfüsserplatz" דרך הרחובות "סטרייטגאסה" ו"קאופהאוסגאסה"[3].
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם הרחוב מעיד לראשונה במסמכים בשנת 1241 תחת השם "שכבות חופשיות", בעוד שהייעוד הרשמי הוקם רק ב-1861. בנוסף, פריי שטראסה הוא הנתיב הראשון המוגדר כ"רְחוֹב בעיר העתיקה של בזל, בעוד שבחלק זה של העיר התנאים "גַזֶה" (סמטה) או "ברג" (הר) היו דומיננטיים באופן מסורתי[4]. אולי ניתן להבין את השם הנתון מתוך ההסתכלות הבאה: הבישוף שבבזל ייתכן שלא היה יכולל הוציא עלות לשימוש בכביש הנדיב, וכך מתקיים חשיבותו המסחרית הגוברת, שהייתה בסופו של דבר התפתחות כלכלית של הרחוב, כאשר היא הייתה בעיקר ראשונית[5].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
,_August_2023.png)
הרחוב שימש מתקופת המושבה הרומית אוגוסטה רוריקה (כעשרה קילומטרים מזרחית למרכז העיר בזל של היום) כדרך מסחר לכיוון מערב (לכיוון קמבס בצרפת כיום). הוא הפך לנתיב המסחר והתחבורה החשוב ביותר באזור ושמר על מעמד זה גם לאחר שקיעת המושבה הרומית. כאשר בזל הפכה לאגורה העירונית העיקרית של האזור VII ה-7 המאה, חשיבותו של הרחוב עלתה שוב. עם הבנייה שלאחר מכן של מיטלר ברוק (1225) ופתיחת מעבר גוטהרד (1200), נפח המסחר של הרחוב גדל במידה ניכרת. לאחר מכן, הפך הרחוב למרכז הגילדות של העיר, שהקימו בו לא פעם מבנים ייצוגיים (הדוגמה המפורסמת ביותר ששרד היא מטה גילדת שלוסל בחלק התחתון של הרחוב). בין 1376 ל-1378, מה שנקרא "קאופהאוס"(אולם סחורות) נפתח ברחוב, והפך במהירות למקום המרכזי של סחר והובלה של סחורות מכל העולם בעיר, מסמן את הנוף האורבני עד לבניית ה" עמוד ראש (בניין הדואר הראשי) בשנת 1853. במאות הבאות הפך הרחוב גם למקום המגורים הפופולרי עבור משפחות עולות רבות של הבורגנות של בזל[6].
מאמצע ה-19 המאה, כחלק מהפיתוח העירוני הכללי של בזל בהתאם לרעיונות התכנון העירוני האירופי המודרני של אותה תקופה, שופץ הרחוב, הוארך ועבר שינויים אדריכליים משמעותיים לאורך מספר שלבי בנייה. לדוגמה, בכניסה לרחוב העליון, "שילטהוף נאו-קלאסי (1840) הוקם בניהולו של יוהאן יעקב סטלין האב, בניין מפואר בהשראת מקדש וסטה בפורום הרומי, עם עמודים קורינתיים בכמה קומות, המבטאים את היומרות הייצוגיות המוגברות של הבורגנים המעמדיים[7].
בשנת 1851 הוזמן אדריכל בזל יוהאן יאקוב סטלין הצעיר לבנות בניין ייצוגי עבור הדואר השווייצרי, שנוסד רק שנתיים קודם לכן, במקום המבנה הקודם. קאופהאוס". שם "עמוד ראש" של בזל הפך בכך לאחד המבנים היוקרתיים הראשונים של הקונסורציום הלאומי השווייצרי החדש ובשנת 1881, האדריכל הווינאי פרידריך פון שמידט הרחיב אותו ל"Rüdengasse". במהלך העשורים הבאים הורחב הרחוב מספר פעמים, כמו ב-1895, כאשר מה שנקרא "תיקון בוצע בחלק העליון של הרחוב, ממוסגר על ידי ארכיטקטורה אלגנטית של אחוזות פרטיות קטנות על פי הסטנדרטים והמושגים של הבל אפוק. הפריסה הארכיטקטונית של ארמונות העיר השונים, עם חלונות הראווה הגדולים, לרוב, הושפעה ממגוון סגנונות. אלה נעו בין נאו-בארוק למבנים נאו-גותיים ולאחר מכן ארט נובו, ונעשו בדרך כלל על ידי משרדי האדריכלות הראשיים בעיר[6].
במאה ה-20 מראה הרחוב השתנה שוב, בעיקר בשל מספר רב של מבנים חדשים אשר עוררו לעיתים מחלוקת גדולה משנת 1950 ואילך. בין הדוגמאות הידועות ביותר של טרנספורמציה אדריכלית של הרחוב היא בניית הבניין "Sodeck" על ידי מרקוס דינר ב-1978, שהחליף בניין מייצג בסגנון היסטוריסטי מ-1898 שתוכנן על ידי רודולף לינדר ווישר ואן גאשבק[8]. אופיו של הרחוב השתנה שוב עקב תנועה ממונעת, שסימנה מאוד את התפתחותה של העיר בכלל[4]. החל משנת 2020, הרחוב נסגר לתנועה ממונעת באופן כללי, על פי החלטת המועצה הגדולה של קנטון בזל-שטאדט, והוא נסלל כולו באבני קוורץ מאלפנך (קנטון אובוואלדן) כדי להסיר את ההבחנה הקודמת בין מדרכות ומדרכה[9].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Blicke auf das vormittelalterliche Basel". www.unibas.ch. נבדק ב-2023-08-22.
- ^ "Basel im Römischen Reich – So sah die Freie Strasse vor 1600 Jahren aus". Basler Zeitung. 2020-08-31. נבדק ב-2023-08-22.
- ^ Thomas Loretan, Die Entstehung der City, www.basler-bauten.ch (ב־)
- ^ 1 2 peterhabicht (2017-04-23). "Strassengeschichten. 1: Die Freie Strasse". Blog des Staatsarchivs Basel-Stadt. נבדק ב-2023-08-22.
- ^ "Geschichte – das Resultat vieler Geschichten". baselland.ch. נבדק ב-2023-08-22.
- ^ 1 2 Loretan, Thomas. "Die Entstehung der City". www.basler-bauten.ch. נבדק ב-2023-08-22.
- ^ "ArchitekturBasel – Schilthof | Klassizismus und Historismus in Basel #4". 2017-04-10. נבדק ב-2023-08-22.
- ^ "„Nein, Schönheit ist recht objektiv." – ArchitekturBasel". 2022-08-05. נבדק ב-2023-08-22.
- ^ "Wo man künftig auf Quarzsandstein flaniert – ArchitekturBasel". 2020-08-03. נבדק ב-2023-08-22.