פרנסס אן הופקינס
 | |
| לידה |
2 בפברואר 1838 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
5 במרץ 1919 (בגיל 81) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
  | |
פרנסס אן הופקינס (באנגלית: Frances Anne Hopkins; 2 בפברואר 1838 – 5 במרץ 1919) הייתה ציירת בריטית. עבודותיה הידועות ביותר הם ציורים גדולים שהציגו את החיים בקנדה באמצע המאה ה-19.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנסס אן הופקינס נולדה בלונדון, אנגליה לפרדריק ויליאם ביצ'י, ושרלוט סטפלטון ב־2 בפברואר 1838. היא הייתה הילדה השלישית מתוך חמישה ילדים. משפחתה הייתה מהמעמד הבינוני-הגבוה: משפחת אמנים וחוקרי אזור הקוטב הצפוני. אביה סר פרדריק היה אדמירל בצי המלכותי וצייר בצבעי מים. דודתה אן פיליס ביצ'י, הייתה ציירת מיניאטורות. סבה, סר ויליאם ביצ'י, היה צייר דיוקנאות וחבר באקדמיה המלכותית לאמנויות.
הציורים של פרנסס הופקינס מצביעים על הכשרה אומנותית, אך ייתכן שזו הייתה בבית ולא בלימודים רשמיים.
בגיל 20 התחתנה עם אדוארד מרטין הופקינס, מחברת מפרץ הדסון. לאדוארד הופקינס כבר היו שלושה ילדים מאשתו המנוחה אן (אוגדן), שנפטרה מכולרה. עבודתו של בעלה הביאה אותה למסעות שסיפקו נושאים ליצירות האמנות שלה.
החיים בקנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפחת הופקינס, יחד עם שלושת בניו הקודמים של אדוארד, עברו לקנדה זמן קצר לאחר נישואיהם בשנת 1858. אדוארד עבד שם כמזכירו של סר ג'ורג' סימפסון (אנ'), המושל מטעם חברת מפרץ הדסון.
המשפחה הגיעה ללשין (אנ') (Lachine), התחנה המזרחית של סחר הפרוות במונטריאול, עם בעלה ובניו. הופקינס החלה לשרטט ולצייר את הסביבה שהקיפה את ביתה החדש. חלק מהנושאים שלה כללו את הבית והגינה של משפחת הופקינס, שנמצא על שפת נהר סנט לורנס.
בשנת 1860, לאחר מותו של סר ג'ורג' סימפסון, הפך אדוארד הופקינס למנהל אזור מונטריאול בחברת מפרץ ההדסון, וכתוצאה מכך נאלץ להעביר את משפחתו מלשין לאזור קוט-דה-נוי במונטריאול. בשנת 1861 נולדו להופקינס שני בנים משלה בשם ריימונד וילפרד, ונולדה לה בת נוספת בשנת 1863 בשם אוליב.
פרנסס הופקינס הייתה פעילה בחברת המעמד הגבוה של מונטריאול. היא הייתה מארחת של מבקרים אנגלים חשובים שהגיעו לעסקים הקשורים לסחר בפרוות, וקיימה קשרים חברתיים עם פטרוני האמנויות במונטריאול, שבאותה עת הקימו את חברות האמנות ובנו אוספי אמנות משלהם.
היא הייתה גם מעורבת בחגיגות שהתקיימו לכבוד ביקורו של נסיך ויילס בקנדה בשנת 1860. הופקינס ניצלה את ההזדמנות גם להפיק כמה רישומים במהלך החגיגות, אותם שכללה בהמשך לציורי צבעי מים גדולים לבקשת נסיך ויילס (לימים המלך אדוארד השביעי מאנגליה) לתלייה בטירת וינדזור.
במשך כל התקופה בקנדה ליוותה הופקינס את בעלה ברבות מהפלגותיו, במיוחד לאחר שאדוארד הועלה בדרגה. במונטריאול הצטרפה הופקינס לאדוארד בכמה מסיורי הבדיקה שלו במוצרי סחר הפרוות שלו. חלק מהנסיעות לתחנות סחר רחוקות נעשו בעזרת קאנו בעיקר באזור האגמים הגדולים. בהפלגות הללו ובטיולים שעשתה להנאה, רשמה הופקינס ותיעדה את חוויותיה ואת סביבתה. עם תמיכה של בעלה בה ובאמנותה, הופקינס הצליחה לנסוע גם באופן עצמאי באמצעות קאנו, דבר שהיה נדיר מאוד באותה תקופה. כתוצאה מכך, היא הפכה לאחת האמניות היחידות שהשתתפה באופן ישיר בהפלגת קאנו.
בשנת 1869 יצאו הופקינס ובעלה לסיור פרידה מאגם סופריור, כאשר הפרישה מחברת מפרץ ההדסון התקרבה. בשנת 1870 הפכה הופקינס לאישה הראשונה שהציגה גוף גדול של עבודה בתערוכה במונטריאול. מאוחר יותר באותה שנה, משפחת הופקינס חזרה לאנגליה לצמיתות ללא שניים מבניהם, מכיוון שאחד נפטר בשנת 1864 והשני בתחילת 1869.
קריירה אומנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמור משפחת ביצ'י הייתה משפחה ידועה של אמנים. לפיכך ברור שפרנסס הופקינס, נחשפה לאמנויות יפות בילדותה על ידי משפחתה. הנסיעה לקנדה אחרי חתונתה, נתן לה הזדמנות נדירה לצייר.
במהלך מסעותיה בטבע, היא הייתה מציירת בעיקר עם צבעי מים, שהיה אמצעי טיפוסי ליצירות אמנות בחוץ באותה תקופה בגלל קלות ההובלה. המסעות שתיעדה בציורי השמן צוירו בהמשך ונוצרו ברובם מהסיורים שלה בדרכי המסחר בפרוות עם בעלה - במהלך 1864, 1866 ו-1869 הם ביקרו באגמים הגדולים העליונים ובנהרות אוטווה.[2]
במהלך השנים שבין 1869 ל־1880, השלימה הופקינס כמה מציורי השמן הידועים ביותר שלה בסטודיו בהמפסטד, אנגליה, כשחזרה לשם לצמיתות. בשנת 1869 הציגה הופקינס את ציורי השמן שלה "קאנו בערפל, אגם סופריור" באקדמיה המלכותית בלונדון. האירוע סימן נקודת מפנה חשובה בקריירה שלה מכיוון שהפופולריות שלה בבריטניה הלכה וגדלה בהדרגה: האווירה הרומנטית של ציוריה משכה מאוד את הקהל הבריטי, והציורים נמכרו טוב בשוק האמנות בלונדון בהשוואה לשוק האמנות בצפון אמריקה.[3] ציור השמן הבא שלה שהוצג באקדמיה המלכותית היה "טיולי קאנו בקנדה". בין השנים 1860–1891, הופקינס הציגה בסך הכל אחת-עשרה פעמים באקדמיה המלכותית.
חיים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שחזרה לאנגליה, פרנסס אן הופקינס המשיכה לצייר כמעט מדי יום. היא עבדה בסטודיו שלה בהמפסטד, אנגליה. בעלה נפטר באנגליה בשנת 1893, וגרם להופקינס להיות מעורבת יותר בפן העסקי של קריירת האמנות שלה כדי לספק לעצמה הכנסה. מעורבות זו כללה ייצור ציורים לפי דרישת לקוחותיה, שליחת יצירות האמנות שלה לסוחרי אמנות וגלריות מסחריות שונות ומכירת עבודות משלה היא גם המשיכה להציג את עבודותיה באקדמיה המלכותית בלונדון, כאשר התערוכה האחרונה שלה נערכה בשנת 1902.
הופקינס נפטרה בהמפסטד, אנגליה ב־5 במרץ 1919. היא הייתה בת שמונים ואחת.
סגנון ויצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסעות של הופקינס עם בעלה השפיע משמעותית על יצירות האמנות שלה. נופי הטבע והים הפכו למרחב העבודה של הופקינס, שם טיפחה את היצירתיות שלה. בציורים מונצחים מסעותיה עם בעלה. בציוריה היא הציגה בפירוט רב סצנות רומנטיות. היצירה שלה מגלמת את אופי המסע, הריכוז, הסיבולת והיכולת שלהם בזמן המסעות.
סגנון הציור שלה הוא בריאליזם, אם כי, נותר לא ברור לגמרי. יתרה מזאת, חלק מציוריה מתארים תערובת של אידיאליזם רומנטי, ובמיוחד את ההיבט הנטורליסטי של יצירותיה האחרות.
ציורי נוף באותה תקופה נחשבו יוצאי דופן עבור אישה, אולם מסעותיה של הופקינס בקנדה איפשרו לה לבסס את המוניטין שלה כציירת מקצועית שהתמחה בציור נוף הטבע הקנדי. ציורי המסעות שלה ניכרים למדי בגלל התדירות שמשתמשים בהם בספרי לימוד להמחשה תקופתית, אולם שמה נשכח.
בשנת 1860 הוצגו לראשונה עבודות האמנות של הופקין בתערוכה בלונדון. בתערוכה של החברה המלכותית לאמנים בריטים, ושלושה ציורי צבעי המים שלה הוצגו.
במהלך חייה, היא הציגה בקנדה רק פעם אחת באגודה לאמנות של מונטריאול בשנת 1870. אבל למעלה ממאה שנים מאוחר יותר, בשנת 1990, הייתה תערוכה נרחבת של פרנסס אן הופקינס בגלריה לאמנות של ת'אנדר ביי.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
קאנו בערפל באגם סופריור -
קאנו עם נוסעים -
חניית לילה עם קאנו -
מאכילת הציפורים -
נעזב למותו -
חציית אשדות -
חניית שייט -
רפסודת עץ
_(16359604754).jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Schultze, Thomas (2008). Frances Anne Hopkins: Images from Canada. Manotick, Ontario: Penumbra Press.
- ^ Hopkins, Frances Anne, Oxford University Press, 2011-10-31, Benezit Dictionary of Artists
- ^ LeVoyageur, Fur Trade Canoes and London Society: The Paintings of Frances Anne Hopkins, Voyageur Heritage, 2014-02-21 (באנגלית)