פרנצ'ישקה אורשולה רדזיווילובה
._%D0%A4%D1%80%D0%B0%D0%BD%D1%86%D1%96%D1%88%D0%BA%D0%B0_%D0%8E%D1%80%D1%88%D1%83%D0%BB%D1%8F_%D0%A0%D0%B0%D0%B4%D0%B7%D1%96%D0%B2%D1%96%D0%BB_(%D0%92%D1%96%D1%88%D0%BD%D1%8F%D0%B2%D0%B5%D1%86%D0%BA%D0%B0%D1%8F)_(XIX).jpg) | |
| לידה |
13 בפברואר 1705 סטארי צ'ורטוריסק, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
23 במאי 1753 (בגיל 48) פוטסביצ'י, בלארוס |
| מדינה |
הדוכסות הגדולה של ליטא, האיחוד הפולני-ליטאי |
| בן או בת זוג |
מיכל קז'ימייז' "רייבנקו" רדזיוויל |
| פרסים והוקרה |
מסדר צלב הכוכב |
  | |
פְרַנְצִ'יסְקָה אוּרְשוּלָה רַדְזִיוִוילוֹבָה (בפולנית: Franciszka Urszula Radziwiłłowa; 13 בפברואר 1705 – 23 במאי 1753), הייתה סופרת ומחזאית פולנית, הסופרת הראשונה בשטח פולין ובלארוס של ימינו. היא הייתה נסיכה, הנציגה האחרונה של בית האצולה משפחת וישניובייצקי (אנ') ואשתו של מיכל קז'ימייז' "רייבנקו" רדזיוויל (אנ').
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנצ'ישקה אורסולה הייתה בת יחידה להורים מפורסמים ועשירים. אביה הנסיך יאנוש אנטוני וישניובייצקי (1678–1741) היה בעל הטירה (אנ') של קרקוב, מושל וילנה וקרקוב, ראש עיריית פינסק, ואילו אשתו תאופילה (1680–1757) הייתה בת למשפחת לשצ'ינסקי (אנ') ובת נושא הגביע המלכותי מושל, מושל פודלסי, ראש עיריית קובל וקמניץ-פודולסקי.
פרנצ'ישקה אורשולה רדזיווילובה קיבלה חינוך מצוין בבית: דיברה כמה שפות אירופיות, הכירה את הספרות העולמית וכתבה שירה. בבית וישניובייצקי הייתה אווירה יצירתית: אביה של פרנצ'ישקה אורשולה היה נואם וסופר מוכשר, הוא כתב מסות דתיות, הספדים ושירים דתיים. בחצר שלו בסטארי צ'ורטוריסק הייתה קפלה פעילה, כמו כן, לדודה של הנסיכה מיכל סרוואצי וישניובייצקי (אנ') היה תיאטרון חצר, ואולי הוא כתב עבורו מחזות.
ב-23 באפריל 1725 נישאה פרנצ'ישקה אורשולה למיכל קז'ימייז' "רייבנקו" רדזיוויל, מצנט וראש המשפחה העשירה ביותר במדינה. הוא היה הבעלים של ניאסוויז' (לימים - ההטמאן הליטאי הגדול). מהנישואים נולדו להם ארבעה ילדים: קרול סטניסלב רדזיוויל (1734–1790), יאנוש טדיאוש (1734–1750), תאופיליה קונסטנציה רדזיווילובנה (1738–1818) וקטרזינה קרולינה רדזיוויל (1779–1779).
אי אפשר היה לדמיין את החיים בניאסוויז' בלי הפסטיבלים, הנשפים, הציד, העצרות, המצעדים והמשחקים באותם ימים. ביוזמתה של פרנצ'ישקה אורשולה התווסף לכך תיאטרון - בידור ברמה מלכותית: בוורשה יזמו את מופעי התיאטרון רק מלכי פולין אוגוסט השני ואוגוסט השלישי.
הנסיך מיכל נסע לעיתים קרובות כדי להשתתף בפרלמנט ובבתי משפט וכן לבצע סיור קבוע באחוזות אחרות שלהם, ולכן הנסיכה הצעירה קיבלה באופן אישי החלטות בשאלות רוב בניהול ומנהיגות בניאסוויז' היא הובילה את שיקום טירת ניאסוויז' לאחר מלחמות הרסניות עם שוודיה, הגנה על ניאסוויז' מפני פשיטות של הצבא האימפריה הרוסית בשנות ה-30 של המאה ה-18, ייעלה והרחיבה את הספרייה, ושיקמה את בית הדפוס.
היא עזבה את ניאסוויז' לעיתים רחוקות מאוד. כישרונות בספרות ובאומנויות יפות אפשרו לפרנצ'ישקה אורשולה להפוך את ניאסוויז' לאחד ממרכזי חיי התרבות בממלכה בתקופה קצרה מאוד.
התשוקה התיאטרלית של מיכל קז'ימייז' ופרנצ'ישקה אורשולה החלה בשנת 1740, כאשר בפעם הראשונה בטירת ניאסוויז' העלתה להקה זרה הצגה בשם "דוגמת הצדק". אחר כך אורגנו הפקות מכוח עצמה. בין ההצגות היו הקומדיות של מולייר, "זאיר" של וולטר, ומחזות של סופרים אירופאים אחרים. החיים המלאים של תיאטרון רדזיוויל החלו לאחר 1746, כאשר פרנצ'ישקה אורשולה הפכה למנהלת שלו. באותה תקופה הופיעו יצירותיה הדרמטיות הראשונות. כמעט מדי שנה כתבה הנסיכה כמה מחזות חדשים בעלי תוכן סיפורי: בחלקם הדגישה פרנצ'ישקה אורשולה את הצורך בחינוך, אצל אחרים - גינתה בעלים לא נאמנים או הערצה את הטוב הנשי, הכנות. עם זאת, הנושא הדומיננטי של הדרמה שלה היה אהבה, כפי שמעידים השמות הרהוטים של המחזות: "אהבה – שופט מוטה", "אהבה – מאסטר מיומן", "אהבה גאונית" ואחרים.
ניתן לחלק את עבודתה של פרנצ'ישקה אורשולה רדזיוויל לשתי תקופות. הראשונה (1725–1745) היה דו-לשוני, וז'אנרים - בעיקר פואטי וכתיבת מכתבים. התקופה הפורייה ביותר של פעילות אמנות ותיאטרון דרמטית בניאסוויז' הייתה בשנים 1746–1752, כאשר הנסיכה ניהלה בעצמה את חיי התרבות בטירה.
ההצגה האחרונה בתיאטרון ניאסוויז', על פי "יומנו" של מיכל קז'ימייז' רדזיוויל, מתוארכת ל-27 בדצמבר 1752: זו הייתה "אופרטה של אירופה" (כלומר אופרה "אומללות מאושר"). מוקדם יותר באוקטובר, הנסיכה הייתה חולה כל כך שאפילו כתבה מכתב פרידה לבעלה. היא חיה עוד שישה חודשים. המחלה, שנסוגה בחודשים הראשונים של 1753, הסלימה לפתע ב-18 במאי כאשר הנסיכה, בדרך לגרודנו, נאלצה להישאר בפוטסביצ'י. כפר ליד נבהרדק. ב-19 במאי היא הועברה לנבהרדק, שם נפטרה ב-23 במאי 1753 בבית ראש עיריית בוברויסק.
