פרנק בלקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרנק ג'רלד בלקר
Frank Gerald Blaker
אין תמונה חופשית
לידה 8 במאי 1920
קאסאולי, הודו הבריטית הודו הבריטיתהודו הבריטית
פטירה 9 ביולי 1944 (בגיל 24)
קמאינג, מדינת בורמה בורמה (1945-1943)בורמה (1945-1943)
השתייכות הצבא הבריטיהצבא הבריטי  הצבא הבריטי
תקופת שירות 19411944
דרגה מייג'ור (צבא בריטניה) מייג'ור
תפקידים צבאיים
מפקד פלוגה ג' של הגדוד ה-3 של רגימנט רובאי גורקה ה-9
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
צלב ויקטוריה  צלב ויקטוריה
הצלב הצבאי  הצלב הצבאי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרנק ג'רלד בלקראנגלית: Frank Gerald Blaker‏; 8 במאי 1920 - 9 ביולי 1944) היה חייל בצבא בריטניה אשר נהרג במהלך המערכה על בורמה במלחמת העולם השנייה, ועוטר בצלב ויקטוריה - העיטור הגבוה ביותר שניתן להעניק לחיילי הכוחות המזוינים של בריטניה וחבר העמים הבריטי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלקר נולד ב-8 במאי 1920 למשפחה בריטית בעיר קאסאולי, שבהודו הבריטית. ב-1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, התגייס לצבא בריטניה והוצב ברגימנט רובאי גורקה ה-9. הרגימנט היה חלק מהבריגדה ההודית ה-77 אשר הייתה חלק מהצ'ינדיטים. בלקר השתתף במערכה על בורמה, הוא קיבל דרגה זמנית של מייג'ור. הוא לחם עם הרגימנט במבצע בד ארוך ב-1944, ומונה למפקד פלוגה ג' שהייתה חלק מהגדוד השלישי של הרגימנט.

ב-9 ביולי 1944 נעה הפלוגה שלו במטרה לכבוש גבעה אשר כונתה "פוינט 2171" באזור קמאינג. לקח לבלקר שעה וחצי במטרה להגיע למרגלות הגבעה, ועוד למעלה מחמש שעות לטפס עליה. כאשר הגיעה לפסגה, מצא אותה מוקפת במרגמות ומקלעים של הצבא היפני הקיסרי. בלקר ואנשיו פתחו במנוסה חזרה אל תוך הג'ונגל, כשהם זוחלים על הקרקע במטרה להתחמק מכדורי הקליעים. בלקר עצר לפתע, ואז החל לרוץ אל הגבעה בקריאה "קדימה פלוגה ג'". הוא רץ קדימה לבדו, וקרס רק כאשר שבעה כדורי מקלע פגעו בקיבתו. בנשמתו האחרונה הוא צעק "אני הולך למות, לכבוש את העמדה!". הגורקה קמו על רגליהם כאיש אחד, וברובים מכודנים וסכיני קוקרי הניסו את היפנים מהגבעה. עוד באותו הלילה, דיווח מפקד הבריגדה ג'ון מאסטרס (אשר מכנה את בלקר בזכרונותיו "ג'ים") על מעשהו של בלקר, והוחלט להעניק לו את "צלב ויקטוריה" - העיטור הגבוה ביותר שניתן להעניק לחיילי הכוחות המזוינים של בריטניה וחבר העמים הבריטי.[1]

בשל הנסיבות, לא יכלו הגורקה לקבור את בלקר ושאר החיילים שמתו במהלך הקרב. גופותיהם נמצאו רק כעבור שלושה חודשים בידי יחידת רישום קברים, וקני במבוק צמחו דרכם וסביבם.[2] הוא נקבר בבית הקברות בטאוקקיאן, 20 ק"מ מצפון ליאנגון, עיר הבירה של מינמאר. מצבתו נמצאת בחלקה VI, שורה E, קבר 2. שמו מופיע על אנדרטת הצ'ינדיטים מול מטה משרד ההגנה הבריטי בלונדון.[3]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לאורך כל המלחמה קיבלו 181 חיילים את העיטור
  2. ^ אנדרו רוברטס, סערת המלחמה, הוצאת דביר, 2011. עמ' 261-262.
  3. ^ אברהם עקביה, אורד וינגייט - חייו ופועלו, הוצאת מערכות ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1993. עמ' 271-272.