דביר (הוצאת ספרים)
 | |
 | |
| ביאליק ורבניצקי | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים | חיים נחמן ביאליק, ש. בן ציון, מאיר דיזנגוף, אלחנן ליב לוינסקי ויהושע חנא רבניצקי |
| תקופת הפעילות | 1901–הווה (כ־123 שנים) |
| חברת אם | כנרת זמורה-ביתן דביר |
| משרד ראשי | תל אביב |
| ענפי תעשייה | הוצאה לאור |
| מוצרים עיקריים |
ספר  |
  | |
דביר היא הוצאת ספרים לספרות עברית, לשירה ולחכמת ישראל.
הוצאת "מוריה" ברוסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההוצאה נוסדה לראשונה באודסה בשנת 1901 על ידי חיים נחמן ביאליק[1], ש. בן ציון, מאיר דיזנגוף, אלחנן ליב לוינסקי ויהושע חנא רבניצקי תחת השם "מוריה". ספרי ההוצאה היוו את המסד לספריית בית הספר העברי המודרני על ידי הספקת ספרי לימוד וספרי יסוד במקצועות העברית והמקרא ועיבוד לעברית קלה של סיפורי חז"ל ויצירות מתקופת ימי הביניים.
הוצאת "דביר"
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מלחמת העולם הראשונה ומהפכת אוקטובר נסגרה ההוצאה ברוסיה עקב האיסור של השלטון על הוצאת ספרים בעברית מלבד ספרי קודש. איש העסקים אליהו פאינסון, ממייסדי בית החרושת "שמן" הקציב סכום כסף נכבד כדי לסייע להוצאה להתבסס בברלין ואיפשר להוצאה להפתח מחדש ב-1919, על ידי אותם אישים. במשך כחצי שנה הוציאה ההוצאה ספרים תחת השמות "מוריה" ו"דביר" ומשנת 1920 תחת השם "דביר" בלבד, תוך מיזוג הזכויות והנכסים של "מוריה" ב"דביר"[2].
ההבדל העיקרי בין "מוריה" ל"דביר" היה שהוצאת מוריה פנתה לתחום ספרי הלימוד והעיבודים עבור תלמידים בעוד ש"דביר" התמקדה בהוצאת יצירות שלמות לקהל הבוגר ("העם"), בתוכו בוגרי בתי הספר שהתחנכו על ספרי "מוריה". בשנת 1923 החל לצאת גם ה"מאסף העתי" (כתב עת) לחוכמת ישראל "דביר". הרוח החיה בהוצאה ומכתיב דרכה היה חיים נחמן ביאליק שכל ספריו יצאו בהוצאת דביר. סופרים מובילים נוספים בהוצאה היו שלום אש, י"ל פרץ, י"ד ברקוביץ', דוד פרישמן, גרשון שופמן ועוד. המשוררים הבולטים היו שאול טשרניחובסקי, זלמן שניאור ועוד. בנוסף הוציאה ההוצאה סדרות ספרים על ההיסטוריה של עם ישראל בעריכת שמעון דובנוב. השהות בברלין הוגדרה מראש כזמנית, עד שיוקמו התשתיות הדרושות וייאסף הממון הדרוש להעברתה לארץ ישראל. ואכן בשנת 1924 עברה ההוצאה לתל אביב ואל חברי המערכת שלה נוספו הסופרים אחד העם, שמריהו לוין, יהודה גור (גרזובסקי), ואלתר דרויאנוב על הצד הפיננסי הופקד יצחק גולדברג.
המשבר הכלכלי שפקד את הארץ והעולם בשנות השלושים ומלחמת העולם השנייה הביאו לירידה חדה במכירות ולצבירה מהירה של חובות. בנוסף, עמודי התווך של ההוצאה הלכו לעולמם. חיים נחמן ביאליק נפטר ב-1934 ורבניצקי ב-1944. לאחר מותו של רבניצקי, נתמנה שמואל פרלמן לעורך הראשי של ההוצאה[3]. ההוצאה התמקדה בנכסי העבר, כ-1,400 כותרים שהוציאה בעבר והמשיכה להוציא. בנוסף רכשה ההוצאה את הזכויות לספרי הוצאת תרשיש שכלל תרגומים ממיטב הספרות העולמית. הבעלות על ההוצאה התחלקה בין מספר גורמים, ביניהם יורשיו של שמריהו לוין ואיש העסקים אשר רשף (אביהם של רפי וצלי רשף). שמה של ההוצאה הפך לשם נרדף לעולם מיושן ולא רלוונטי [דרוש מקור].
בשנת 1969 זכו התרגומים לכתבי זיגמונד פרויד שיצאו בהוצאת דביר בפרס טשרניחובסקי[4].
מטרות ההוצאה והגדרתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטרת ההוצאה עם הווסדה הייתה "חנוך לאומי מתוקן על יסודות אנושיים כלליים"[5] וזאת על ידי פרסום ספרות מקורית, בדגש על ספרים בעלי תוכן חינוכי וכינוס הספרות היהודית לדורותיה ובעיקר חוכמת ישראל ושירת ימי הביניים. במכתבו של ביאליק מיום כ"ט באייר תרפ"ג (מאי 1923) לעורכי "המאסף העתי" "דביר" ניתן לראות את ה"אני מאמין" שלו לתפקידה של הוצאת הספרים כולה:
עתה, אמרתי בלבי, יש תקוה כי "חכמת ישראל" תֵעשה לחכמת ישראל בלי מרכאות כפולות. בשובה להתחבר דרך הלשון למקור היצירה החיה של האומה כולה, תשוב ותהיה גם היא לאבר של החי. לב חדש ורוח נכון יבואו לה, ושבה והרגישה מאליה את דפיקת לב האומה ואת כל מכאוביו ומשאלותיו הגלויים והנעלמים. אז ישובו אליה גם חושה הבריא וטעמה הטוב וידעה להפלות בין עיקר ובין טפל, בין מקק ספרים ובין דבר יצירה.
— חיים נחמן ביאליק[6]
לאחר הקמת האוניברסיטה העברית בירושלים ראתה עצמה הוצאת דביר כמחויבת להוציא את הספרות המחקרית הנדרשת לתלמידי המוסד, הן פרי עטם של חוקרי האוניברסיטה והן ספרי עזר לתלמידיה. אולם, בהיותה עסק פרטי שלא ראה רווח בהוצאת סוגה זו של ספרות לקהל יעד צר, התמקדה בצד הפופולרי יותר שבשולי העיסוק המדעי והותירה את ההוצאה האקדמית המדעית בידי האוניברסיטה עצמה.
אחד מן העקרונות המנחים של דביר היה אי-התפשרות על איכות החומרים (נייר, כריכה, דפוס וכדומה). בהוצאה יצאו ספרים בפורמט גדול, על גבי נייר איכותי ובכריכות מהודרות. מפעלי הכינוס הגדולים (כגון ספר האגדה) יצאו במספר מהדורות מהודרות במיוחד. הדבר חייב השקעת כספים גדולה שלא תמיד הוחזרה במכירות.
התנגדויות וביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוצאת דביר ריכזה במהלך שנות השלושים התנגדות מבין הסופרים ובעיקר המשוררים הצעירים (דאז) של ארץ ישראל אשר התאגדו בחבורת "יחדיו", בין הבולטים בחבורה ניתן למנות את נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, יעקב הורוביץ וישראל זמורה. טענתם העיקרית הייתה שההוצאה החשובה מתמקדת בהוצאה לאור של כתבי "משוררים מתים" ומתעלמת מהיצירה העברית החדשה. כתגובת נגד קמו הוצאת "יחדיו" ולאחר מכן הוצאת מחברות לספרות של ישראל זמורה.
מיזוג עם הוצאת זמורה-ביתן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1986 רכש אהד זמורה, שותף בכיר בהוצאת "זמורה-ביתן" ובנו של מתנגדה התקיף של "דביר", ישראל זמורה, את הוצאת דביר. מלבד יחס נוסטלגי נרכש עם רכישת דביר קטלוג ענק של זכויות ("בקליסט" בלשון ההוצאה לאור) ותדמית מכובדת ושורשית. מבקר הספרים מיכאל הנדלזלץ כתב:
רכישת דביר על ידי זמורה-ביתן נראית ממבט ראשון (ושני ושלישי) כאידאלית. מצד אחד, הוצאה עם מוניטין, עבר מפואר ורשימת קטלוג שכמעט אין כדוגמתו בספרות העברית... מצד שני, הוצאה נמרצת שיש לה תדמית מסחרית ... אך בהחלט לא הוצאה מסחרית בלבד.
— מוסף "ספרים" של הארץ
בשנות ה-90 החלה דביר להוציא לאור את סדרת "מה? דע!", סדרת ספרי מדע פופולרי[7].
בשנת 2005, במלאת 70 שנה למותו של ביאליק, פג תוקף זכויות היוצרים על יצירתו, נכס חשוב של "דביר". למרות זאת יצאו לאור מהדורות חדשות של קובץ השירים וקובץ הסיפורים של ביאליק[8]. בשנת 2009, השיקה דביר שירות דפוס דיגיטלי שמאפשר להזמין באינטרנט ספרים שאזלו מהמלאי ומהחנויות לפי דרישה. כך שהספר המבוקש מודפס במיוחד עבור המזמין, כולל העטיפה המקורית[9]. בשנת 2012, לקראת יום השואה, ראה אור בהוצאת דביר הספר "אנה פרנק - בין מילים לתמונות", שעיקרו תצלומים מחייה של אנה פרנק לצד כיתובים, ציטוטים ועובדות הנמסרות בקצרה[10].
הוצאת הספרים ממשיכה להוציא תחת המותג "דביר" את ספרי הילדים של מרים ילן שטקליס ופאול קור, כתבי שלום עליכם וסדרת ספרי ההיסטוריה של צבי יעבץ וספרים נוספים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חיים נחמן ביאליק, "דביר" ו"מוריה" סקירה קצרה על גדולם והתפתחותם, מו"ל לא ידוע, ניו-יורק, תרפ"ו, 1925[11].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חיים נחמן ביאליק, דביר ומוריה – סקירה קצרה על גדולם והתפתחותם, פרויקט בן יהודה
טקס הנחת אבן הפינה לבית ההוצאה דביר-ביאליק ברמת גן, במעמד בן-גוריון, מאיר דיזנגוף, אברהם קריניצי, יצחק בן-צבי, שאול טשרניחובסקי, הרב עוזיאל. יומני כרמל דצמבר 1935
דביר (הוצאת ספרים), דף שער בספרייה הלאומית- מרים זקהיים, הסוף הטרגי של הוצאת הספרים לילדים של ביאליק, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 5 ביולי 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דייויד סלע, נוסטלגיה אונליין: איך נולד שבוע הספר?, באתר ישראל היום, 15 ביוני 2023
- ^ ש. צמח, הודעה על ייסודה של הוצאת "דביר", הפועל הצעיר, 19 ביוני 1921
- ^ ד. זכאי, שמואל פרלמן, דבר, 30 בנובמבר 1958
- ^ פרס טשרניחובסקי למתרגמי פרויד ח. איזק וא. בר, דבר, 18 באפריל 1960
- ^ חיים נחמן ביאליק, דביר ומוריה [1]
- ^ מתפרסם במסגרת פרויקט בן יהודה
- ^ שירי לב-ארי, כשניטשה צחק, באתר הארץ, 22 בינואר 2003
אבי גרפינקל, המחונן הרב-תחומי, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2002 - ^ זיוה שמיר, כולו משל ביאליק, אך רוח ביאליק אינה שורה כאן, באתר הארץ, 15 באפריל 2008
- ^ מיה סלע, הוצאות הספרים מרחיבות את שירותי הדפוס הדיגיטלי, באתר הארץ, 12 ביולי 2007
- ^ רונית רוקאס, ספרי ילדים: יומנה של אנה פרנק עדיין מרגש, באתר הארץ, 19 באפריל 2012
- ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך: חיים נחמן ביאליק