הודו הבריטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפה של הודו הבריטית בשנת 1909.

הודו הבריטית (British India) הוא מונח המתייחס לשליטה הבריטית בשלבים שונים בתת-היבשת ההודית, בין השנים 1612 עד 1947. ניתן לחלק את תקופה זאת לשלושה פרקי שלטון; קולוניות של חברת הודו המזרחית הבריטית (1612-1757), שלטון חברת הודו המזרחית הבריטית בהודו (1757-1858) והראג' הבריטי (1858-1947). הבריטים הגיעו להודו דרך תחנות המסחר שהקימה חברת הודו המזרחית, אשר הוגבלו תחילה לערים וסביבתם המיידית. דריסת-רגל מסחרית זאת, הפכה לאחר קרב פלסי של שנת 1757 לתחילתו של שלטון ישיר של החברה על חלקים הולכים וגדלים של תת-היבשת. בשנת 1857 פרץ המרד ההודי הגדול, אשר הוביל לביטול שלטון החברה בהודו ותחילתו של הראג' הבריטי, כלומר השלטון הישיר של בריטניה בקולוניות ההודיות. סיומה של המעורבות הבריטית בהודו הגיע עם קבלת העצמאות ההודית ובכך הסתיים השלטון הבריטי בתת-היבשת.

תקופות שלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינות בפורט ויליאם, קולקטה. תחריט של אלישה קירקול, 1735.
איור של בית הממשל בקולקטה מצידו הצפון-מזרחי, בחזית תושבים בריטים ומשרתיהם ההודים מהלכים בפרק, סוף המאה ה-18.
חיילים הודים בשירות הצבא הבריטי מרגימנט 'סוסי הדסון ה-9', 1917.

חברת הודו המזרחית הבריטית (1612-1757)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חברת הודו המזרחית הבריטית

דרום אסיה נחשב לאזור מסחר חשוב מאוד בעולם האירופאי, בעיקר משום הסחר בתבלינים. בהודו היו אלו אזורי דרום הודו וסרי לנקה אשר שימשו בתי גידול לתבלינים שבאירופה רצו כל כך, בהם פלפל וציפורן. התבלינים שימשו צורך אמיתי באירופה מעבר למותרות שבהם, שכן היו חלק חשוב בתהליך שימור הבשר אחרי שחיטתו ושימור טעמו במהלך החורף.
במהלך המאה ה-15, החלו לצוץ איומים על נתיבי המסחר שבין הודו לאירופה, בעיקר על ידי האימפריות המוסלמיות השונות באזור. כתגובה לכך, הפורטוגלים שלחו חלוצים למצוא נתיבי מסחר חדשים עם הודו, ביניהם היה קולומבוס בשנת 1492 (שגילה במקום את אמריקה) וווסקו דה גאמה שבשנת 1498 הגיע להודו. הפורטוגלים החלו להתעשר מהמונופול החדש שיצרו וכתגובה לכך, ההולנדים והבריטים אף הם שאפו לדריכות רגל משלהם בתת-היבשת, זאת באמצעות הקמת חברות מסחר שיכללו כוחות צבא, ספינות מסחר וספינות קרב כדי להגן על המאמץ.
בשנים הראשונות היו אלו דווקא ההולנדים ששלטו במסחר באזור, תוך שהם יושבים במקומות המוצלחים יותר מבחינת גידול התבלינים. הבריטים, תחת תנאים אלו, נאלצו להסתפק בהתיישבות באזורים פחות מוצלחים. בשנת 1612 הוקם היישוב הבריטי הראשון בהודו; סוראט (Surat), עיר מסחר בחוף הצפון-מערבי אשר כללה גם בתי עיבוד ומפעלים וסחרה בין האימפריה המוגולית, שהייתה אז בשיא כוחה, לבין אירופה.

בין השנים 1757-1612, התאפיינה הנוכחות הבריטית בהודו באופן של ערי מסחר המוגנות על ידי מצודות עם חילות מצב מצומצמים. ערים אלו התרכזו לאורך החוף המערבי תחילה ובהמשך גם במזרחי, עד למפרץ בנגל. לאחר הקמת סוראט (1612), הוקמו בין השאר תחנות מסחר במדראס (1639), בומביי (1668)‏[1] וקולקטה (1690). בשנת 1647 היו לחברה 23 תחנות מסחר או 'מפעלים' שכאלה, כאשר הערים המרכזיות היו קולקטה, בומביי ומדראס, אלו הפכו לימים למרכזי השלטון של שלושת מחוזות השלטון בהודו.

שלטון חברת הודו המזרחית הבריטית בהודו (1757-1858)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1757, ניצחו הבריטים בפיקודו של רוברט קלייב כוח מוגולי-צרפתי בפיקודו של הנואב המוגולי במחוז בנגל‏[2]. לאחר ניצחון זה, למרות שהמשיך להתקיים שלטון מוגולי במחוז בנגל, באופן הולך וגובר היו הבריטים השליטים דה-פקטו של המחוז. לקח מספר שנים לאחר תחילת שלטון החברה בקולוניות ההודיות עד שהתעצב שלטון יציב, בשנים הראשונות הייתה שחיטות רבה כשהפקידים המסחריים ניסו לנהל קולוניה.

במהלך המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, הפך השלטון הבריטי בהודו לכוח החזק והדומיננטי בתת-היבשת. הכוחות האירופאים בהודו הלכו ודעכו לכדי מספר בודד של ערים הולנדיות, צרפתיות ופורטוגליות. האימפריה המוגולית הלכה ודעכה החל משנות ה-30 של המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 התקיימה רק באופן פורמלי, האימפריה המרתית שניסתה לתפוס את מקום המוגולים, הייתה אף היא בדעיכה כנגד ההתרחבות הבריטית. מספר מערכות ומלחמות כנגד ממלכות הודיות שונות הביאו את חברת הודו המזרחית לשלוט בחלקים הולכים וגדלים של תת-היבשת, בין היתר ארבעה מלחמות כנגד ממלכת מייסור (1767-1799) ושלושה מלחמות כנגד האימפריה המרתית (1775-1818). לאחר 1818 עם הניצחון הבריטי כנגד האימפריה המרתית וביטולה למעשה, שלטו הבריטים באופן ישיר או דרך ממלכות חסות, ברוב הגדול של הודו.

הראג' הבריטי (1858-1947)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הראג' הבריטי

במאי 1857 התפרץ המרד ההודי ברחבי צפון ומרכז הודו. כתוצאה מהטראומה שבהתפרצות הדרמטית של המרד וניהולו הבעייתי, למרות בדיכוי שלו לבסוף, בוטל שלטון החברה המזרחית ההודית וזה הוחלף בשלטון ישיר של הממלכה המאוחדת. החל מאוגוסט 1858 אם כן, כוחות צבא הודו הבריטית וגופי הניהול והאדמיניסטרציה עברו לידי השלטון הבריטי, בנוסף הוקם משרד הודו בפרלמנט הבריטי שהיה אחראי לניהול הודו מתוך הפרלמנט. השלטון הישיר על הודו נמשך 90 שנים, עד שניתנה להודים עצמאותם מידי הבריטים. במהלך תקופה זאת פותחה המדינה באופן נרחב, הוקמו בין השאר מערכות חינוך, משפט ותחבורה, בנוסף הפכה הודו לחלק חשוב באימפריה הבריטית, כאשר חיילים הודים משרתים בכל המערכות הבריטיות הגדולות במשך השנים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Keay, John, India: A History, NY, US, Grove Press, 2000.
  • Spear, Percival, A History of India, UK, Penguin books, 1990.
  • Wolpert, Stanley, Encyclopedia of India, US, Thomson Gale, 2006.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בומביי (כיום מומביי) ניתנה לבריטים על ידי הפורטוגלים כחלק מהסכם הנישואים של קתרינה, נסיכת פורטוגל.
  2. ^ הנואב היה השליט של מחוז בנגל מטעם האימפריה המוגולית. נואב זה היה סיראג' אוד-דואלה, שלא מכבר קיבל את התפקיד.
Flag of India.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא הודו והממלכה המאוחדת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.