פרסקוביה אולייניצ'נקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרסקוביה אולייניצ'נקו
Прасковья Олейниченко
מדינה אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע חסידת אומות העולם
פרסים והוקרה חסידת אומות העולם (24 בינואר 2000) עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
יד ושם פרסקוביה אולייניצ'נקו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרסקוביה אולייניצ'נקורוסית: Прасковья Олейниченко;‏ 5 בנובמבר 1912 – ?) הייתה חסידת אומות העולם, ילידת אודסה, אשר במשך כשנתיים וחצי הסתירה בביתה את אחייניתה של חברתה הקרובה וטיפלה בה בזמן מחלתה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולייניצ'נקו, ילידת אודסה, הייתה בשנות ה-30 לחייה וגידלה שני ילדים קטנים, כאשר פלשו הגרמנים לברית המועצות. בעלה היה בחזית. בעבר היא עבדה בבית ספר צבאי והתיידדה שם עם אישה יהודייה בשם גניה קוסאיה. בשנת 1939, הגיעה אחייניתה של גניה, מניה שטיבלמן, לאודסה ללמוד רפואה ונשארה בביתה של אולייניצ'נקו.[1]

פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הכיבוש הגרמני של העיר ב-16 באוקטובר 1941 גורשו גניה ומשפחתה מביתם ונכלאו בכלא העירוני. אולייניצ'נקו ביקרה אותם, הביאה להם אוכל והבטיחה שתחזור שוב. אך, לפני ביקורה הבא נודע לה שרוב העצורים, כולל גניה, נשרפו במחסני אבק שרפה מחוץ לאודסה. מניה, אחייניתה של גניה, וצעירים אחרים המתינו לגירוש למחנה עבודה מחוץ לעיר. אולייניצ'נקו דאגה לה לחבילת אוכל, שהביאה מהבית וקיוותה שגורלה של מניה יהיה פחות מר.[2]

כעבור חודשיים, הופיעה ערב אחד מניה בביתה של אולייניצ'נקו לאחר שנמלטה ממחנה העבודה, וזו הכניסה אותה לביתה. למחרת סבלה מניה מחום גבוה. אולייניצ'נקו הייתה צריכה להמציא סיפור לילדיה הקטנים, כדי להסביר מדוע אישה חולה שוהה אצלם בבית לתקופת זמן לא מוגבלת. לאחר שמניה התאוששה ממחלתה, היא ואולייניצ'נקו חפרו חור ברצפת הבית, כיסו אותו עם לוח והניחו מכונת תפירה מעליו. במקום המסתור הזה שכבה מניה במשך שעות כאשר היו זרים בבית, או כאשר היא חשה בסכנה. אולייניצ'נקו לימדה את ילדיה לקרוא למניה "סבתא" בנוכחות זרים, כך שזה לא יהווה סכנה. בדרך זו נשארה מניה בביתה של המצילה עד לשחרור אודסה ב-10 באפריל 1944.[3]

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולייניצ'נקו זכתה לראות את בעלה חוזר בחיים מהחזית וראתה בכך פרס על מעשה ההצלה. מניה הקימה משפחה משלה והיגרה לארצות הברית. החברות בין שתי הנשים נמשכה עוד עשרות שנים.[4]

הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 בינואר 2000 הכיר יד ושם באולייניצ'נקו כחסידת אומות העולם. טקס ההכרה התקיים בקייב.[2]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מכתב של פרסקוביה אולייניצ'נקו ליד ושם, עמ' 3,6 ,תיק מס' 8794, ארכיון יד ושם.
  2. ^ 1 2 The Righteous Among the Nations Database, Oleinichenko Praskoviya, Yad Vashem
  3. ^ They called her Grandma, International Fellowship of Christians and Jews, ‏24.11.2020
  4. ^ מכתב של פרסקוביה אולייניצ'נקו ליד ושם, עמ' 4, תיק מס' 8794, ארכיון יד ושם