צ'יקה קורודה

צ'יקה קורודה
黒田チカ
לידה	24 במרץ 1884; מתסוברה, האימפריה היפנית
פטירה	8 בנובמבר 1968 (בגיל 84); פוקואוקה, יפן
ענף מדעי	כימיה
מקום לימודים	אוניברסיטת טוהוקו; Ochanomizu University ;
מוסדות	Ochanomizu University; RIKEN ;
פרסים והוקרה	מדליית כבוד עם סרט סגול; מסדר הכתר היקר, דרגה 3 ;

צ'יקה קורודה (ביפנית 黒田チカ;‏ 24 במרץ 1884 – 8 בנובמבר 1968) הייתה כימאית יפנית, האישה הראשונה שקיבלה תואר ראשון למדעים ביפן, והאישה השנייה שקיבלה דוקטורט במדע. היא למדה באוניברסיטת אוצ'אנומיסו (אנ') בטוקיו, ואחרי שחקרה באוניברסיטת אוקספורד באנגליה, חזרה ליפן ונשארה ללמד כפרופסור באוניברסיטה זו. היא חקרה פיגמנטים, וגילתה תגליות חשובות בתחום, כגון את המבנה של הפיגמנט קרתאמין. בשנת 1959, כאשר הייתה בגיל 75, קיבלה קורודה מדליה מטעם קיסר יפן עבור תרומתה לפיתוחים, הישגים ושיפורים אקדמיים ביפן. בנוסף, קיבלה את מסדר הכתר היקר דרגה שלישית בשנת 1965 בגיל 81^[1], ואת פרס המאג'ימה הראשון מהאגודה הכימית של יפן בשנת 1936 ^[2].

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורודה נולדה ב-24 במרץ, בשנת 1884. בשנת 1899, הלכה לבית הספר היסודי קאנקו של סאגה. בגיל 14 עברה לבית הספר הרגיל של סאגה לילדות, ולמדה בו שלוש שנים. ב־1906 לאחר שסיימה ללמוד בבית הספר הרגיל לחינוך גבוה לנשים היא הוזמנה ללמד בבית הספר פוקוי להכשרת מורים, ושנה לאחר מכן היא נכנסה לתוכנית לתארים מתקדמים של בית הספר הרגיל לחינוך גבוה לנשים, סיימה ללמוד בו ב-1909 והתקבלה כעוזרת פרופסור בבית הספר^[1]. בשנת 1913, כשפתחה אוניברסיטת טוהוקו (אנ') את הדלתות שלה לנשים, לקחה קורודה את בחינת הקבלה לאוניברסיטה עם יותר מ-40 אנשים אחרים. שלושה עשר מהם עברו וביניהם היא ואישה נוספת, טנגה אומה, שתיהן ללימודי כימיה^[3].

בשנת 1916, קורודה עבדה על הפיגמנט של הצבע הסגול בשורש גרומוויל עם פרופסור ריקו מאג'ימה. היא הייתה תלמידתו הראשונה, (ולאחר מכן עמיתה שלו), ובספטמבר באותה שנה סיימה ללמוד שם. שנתיים לאחר מכן, ב-1918, הפכה לפרופסור בבית הספר הרגיל לחינוך גבוה לנשים, ופרסמה את המאמר הראשון שלה בחברה הכימית של יפן (אנ'), שם הציגה את תוצאות המחקר שלה תחת מאג'ימה. היא הצליחה לקבוע את המבנה של שורש גרומוויל (אנ'), ולהפוך אותו ושיקונין לקריסטל. קורודה ביקשה לעבוד עם פרופסור וויליאם הנרי פרקינס באוניברסיטת אוקספורד, אך לא היה לו מקום בשבילה עד השנה 1921, בה עבדו במעבדתו על חומצה פתלית^[3].

באוגוסט 1923 היא חזרה ליפן ולביתה בסאגה והלכה לבית הספר הרגיל לחינוך גבוה לנשים, ולאחר רעידת האדמה בספטמבר 1923 שהרסה את בנייני בית הספר, מאג'ימה הציע לה מקום באגודה למחקר פיזי וכימיקלי כדי לעבוד על פיגמנט בצמח חריע, ועל זה הייתה מבוססת עבודת הדוקטורט שלה. בין 1929–1931, קורודה פרסמה שבעה מאמרים, ביניהם מאמרים על הצבע קרתאמין שנמצא בצמח החריע ומאמר על הצבעים בפרח היום האסייתי שיצא בשנת 1931. בשנים העוקבות היא פרסמה מאמרים נוספים שעסקו במה שלמדה על שעועית צב שחור, חציל והמבנה של כל אחד מהצבעים הטבעיים שלהם, שלהם קראה קורוממין, שיסונין ונאסונין. בשנת 1929 כשהייתה בת 45, קיבלה תואר דוקטור למדעים מטוהוקו, ואת פרס המאג'ימה הראשון מהחברה הכימית של יפן בשנת 1936, השנה בה חזרה קורודה לעבוד על שיקונין יחד עם חברתה, דוקטור ואדה מיזו^[3].

בשנת 1939, חקרה קורודה על קיפודי ים, ובשנת 1949 הפכה לפרופסור באוניברסיטת אוצ'אנומיסו. קורודה חקרה גם על חומרים שנמצאים בבצל ועוזרים להילחם בלחץ דם גבוה, ובסופו של דבר מחקרה עזר לפתח תרופה ללחץ דם גבוה הנקראת Keltin C. לאחר פרישתה לפנסיה במרץ, 1952, המשיכה קורודה לעשות מחקר במשרה חלקית וללמד כפרופסור כבוד^[3]. בשנת 1959, זכתה קורודה במדליה עם סרט סגול. בשנת 1965, היא קיבלה את מסדר הכתר היקר, דרגה שלישית. היא נפטרה ב-8 בנובמבר 1968^[1].

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזיכרון של קורודה מונצח ביפן כאישה כימאית חלוצה. היא וחברתה, פרופסור קונו יאסוי (אנ'), שהייתה האישה הביולוגית הראשונה יצרו מלגה לתלמידים צעירים, מלגת היאסוי-קורודה שקיימת עד היום. בנוסף, פסל של קורודה מוצב ברחוב העיקרי של סאגה, יחד עם פסלים של אנשים אחרים שהיו משפיעים במקום^[3].