צארה ליאנדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צארה ליאנדר
Zarah Leander
לידה 15 במרץ 1907
Karlstad church parish, שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 ביוני 1981 (בגיל 74)
פרוכיית אוסקר, שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Häradshammar Church עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Sara Stina Hedberg עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת אופרטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1929 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • נילס ליאנדר (1 בספטמבר 1926–1932)
  • Arne Hülphers (27 בינואר 1956–24 ביולי 1978)
  • Vidar Forsell (1932–1948) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Göran Forsell עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.zarah-leander.de/
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צארה ליאנדר (Zarah Leander נולדה: Sara Stina Hedberg), הייתה זמרת ושחקנית שוודית אשר התפרסמה בעיקר בשל תקופת פעילותה האמנותית בגרמניה בשנים 1936–1943 שבהן נחשבה לכוכבת הראשית של אולפני UFA, וזוהתה כחלק מן התעמולה הנאצית. למרות שהיא עצמה לא הביעה עמדות פוליטיות ואף כונתה על ידי יוזף גבלס כ"אויבת של גרמניה", נותרה כדמות שנויה במחלוקת.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאנדר נולדה בקרלסטד. בילדותה למדה לנגן בכינור ובפסנתר והופיע כזמרת לראשונה בגיל שש. בנעוריה חייה שנתיים בעיר ריגה שם עבדה כמזכירה ולמדה את השפה הגרמנית. בשנת 1926 נישאה לנילס ליאנדר ונולדו להם שני ילדים. בשנת 1929 החלה להופיע כזמרת בקברט חובבנים נודד בשוודיה. בשנת 1931 התגרשה מבעלה והחלה לפתח את הקריירה המקצועית שלה כשחקנית תיאטרון וקולנוע ברחבי סקנדינביה.

הצלחתה המקצועית ופרסומה הביאו לה הצעות מקצועיות מרחבי היבשת ואף מהוליווד שם פעלו מספר במאים ושחקנים שוודים. בתחילת שנות ה-30 הופיעה ביחד עם השחקן השוודי קארל גרהרד (Karl Gerhard) שהיה מתנגד בולט של הנאצים, ובשנת 1934 ביצעה שיר שכתב עבורה ואשר מגנה את רדיפת היהודים בגרמניה. בשנת 1936 הופיעה ליאנדר בווינה במחזה פארודי אודות הוליווד ומרלן דיטריך שזכה להצלחה בינלאומית. הצלחתה המקצועית הביאה אותה לחתום באותה השנה על חוזה עם אולפני UFA בברלין שהיו אולפני הקולנוע הגדולים והחשובים בגרמניה. בסרטים בהשתתפותה גילמה ליאנדר בדר"כ דמות של אישה עצמאית, יפה ונחשקת ובעלת ביטחון עצמי. למרות עוינותו של שר התעמולה הנאצי גבלס כלפיה, השתתפה ליאנדר שנחשבה לכוכבת, בעשרה סרטי קולנוע בהפקת האולפנים אשר זכו להצלחה גדולה. בתקופת פעילותה בגרמניה לא התרועעה ליאנדר עם ראשי המשטר הנאצי, לא לקחה חלק בהפקות המפלגתיות שלו, ובשנת 1938 אף הקליטה גרסה לשיר ביי מיר ביסטו שיין. למרות זאת, שני שירים אחרים שהקליטה נחשבים כדוגמה מובהקת של התעמולה הנאצית.

בשנת 1943 לאחר שביתה בשכונת גרונוולד שבפאתי ברלין הופצץ, והלחצים שהופעלו עליה מצד המשטר להפוך לאזרחית גרמניה הלכו וגברו, חזרה ליאנדר לשוודיה, ניתקה את קשריה עם האולפנים בברלין, והופיעה במולדתה בלבד. לאחר המלחמה חזרה להופיע ולהקליט בגרמניה ואוסטריה בהצלחה רבה מול קהל וותיק שזכר לטובה את התקופה בה פעלה שם, אך היא לא הצליחה לשחזר את הצלחתה האדירה מן השנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה. בשנת 1981 פרשה ליאנדר מהופעות ובאותה השנה נפטרה מהתקף לב.

מורשתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל ברונזה בדמותה של צארה ליאנדר בבית האופרה של קרלסטד
מוזיאון צארה ליאנדר

במשך השנים נשאלה ליאנדר רבות אודות תקופת פעילותה בגרמניה הנאצית. היא חזרה וטענה כי לא הייתה לה כל אהדה למשטר ולרעיונותיו, וכי בתוקף תפקידה כשחקנית וזמרת נאלצה לפעול לטובת קהל מעריציה בתקופה קשה.

ליאנדר נשארה פופולרית בגרמניה גם עשרות שנים לאחר תום המלחמה. הזמרת הגרמניה נינה האגן הוציאה שיר לזכרה בשם "צארה" המבוסס על אחד משיריה המוכרים של הזמרת. בשנת 1987 נכתבו אודותיה שני מיוזיקלים. בשנת 2003 הוצב פסל ברונזה בדמותה בבית האופרה של עיר הולדתה. בקרבת ביתה בעיר נורשפין הוקם "מוזיאון צארה ליאנדר" ומדי שנה מחולקת מלגה על שמה לאמן יצירתי.

בשנת 1958 פורסמה האוטוביוגרפיה הראשונה שלה בשם So bin ich und so bleibe ich (זו אני וכך אשאר) ובשנת 1973 פרסמה את האוטוביוגרפיה השנייה בשם Es war so wunderbar! Mein Leben (חיי-זה היה כה נפלא!).

במשך כחמישים שנות פעילות האמנותית הופיעה ליאנדר בעשרים ואחד סרטי קולנוע, בשבעה מיוזיקלים ואופרטות, ופרסמה עשרים ושישה סינגלים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ascheid, Antje (2003). Hitler's Heroines: Stardom and Womanhood in Nazi Cinema. Philadelphia: Temple University Press. ISBN 978-1-56639-984-5.
  • Bruns, Jana F. (2009). Nazi Cinema's New Woman. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-85685-0.
  • Carter, Erica (2004). Dietrich's Ghosts: The Sublime and the Beautiful in Third Reich Film. London: British Film Institute. ISBN 978-0-85170-882-9.
  • O'Brien, Mary-Elizabeth (2004). Nazi Cinema as Enchantment: The Politics of Entertainment in the Third Reich. New York: Camden House. ISBN 978-1-57113-283-3.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צארה ליאנדר בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=צארה_ליאנדר&oldid=38133293"