צילום חזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צילום חזה שבו ניכרת דלקת ריאות

צילום חזה הוא צילום רנטגן של בית החזה. זוהי אחת מבדיקות ההדמיה הנפוצות ביותר, אם כי קרנה ירדה מעט בשל התרחבות השימוש בטומוגרפיה ממוחשבת. צילום חזה יכול לסייע באבחון מגוון מצבי חולי בבית החזה, לרבות דלקת ריאות, שברים בצלעות, גידולים סרטניים בבית החזה, גודש ריאתי, מצבים לבביים שונים וחזה אוויר.

טכניקת צילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנח הסטנדרטי לצילום חזה הוא מנח אחורי-קדמי, שבו הנבדק עומד עם הפנים אל קסטת הרישום, בידיים פשוטות לצורך הרחבת השכמות, וקרני הרנטגן מוקרנות מאחור ונקלטות מן הצד הקדמי של הנבדק. אולם, במקרים שבהם הנבדק אינו יכול לעמוד, ניתן לצלם בשכיבה במנח קדמי-אחורי, אולם הדבר מקשה את הפענוח של הצילום וגורם ללב ולשער הריאה בצילום להיראות מוגדלים. ניתן גם לבצע צילום צדי, מן הצד השמאלי של המטופל, כשידיו של הנבדק מורמות מעלה. לצורך דימוי צילום במנח קדמי-אחורי בשכיבה, במקרים כמו חזה אוויר שבהם הצילום בשכיבה לא נותן מספיק מידע ניתן לצלם את המטופל בשכיבה על הצד.

על מנת להרחיב את בית החזה כמה שיותר, ישנה העדפה לבצע את הצילום בשאיפה מלאה, שכן במצבים אחרים בית החזה נראה בצילום צפוף יותר, והדבר עלול לרמז באופן שגוי על תסנין ריאתי. כמו כן, כאשר הנבדק נמצא בזווית אל קסטת הרישום, הדבר יכול לרמז על ממצאים שגויים ביחסים שבין האיברים השונים. משום כך, בפענוח של צילום חזה נבחנת הסימטריה של הצילום, כאשר במצב סימטרי המרחק בין הזיז הקוצי של חוליות עמוד השדרה לעצם הבריח שווה בשני הצדדים.

שני פרמטרים נוספים נבחנים בצילום חזה: חדירה וחשיפה. החדירה נקבעת לפי הגדרות המתח בשפופרת הרנטגן, והיא משפיעה על מעבר הקרניים בגוף. בחדירות גבוהה ניתן לראות היטב את החוליות, על חשבון איברים קדמיים יותר. חשיפה נקבעת לפי כמות קרני הרנטגן שמגיעות אל הגלאי, או לחלופין לפי הגדרות הזמן והזרם בשפופרת קרני הרנטגן. בחשיפה גבוהה הריאות, שבהן יש אוויר, נראות שחורות יותר מן הרגיל, ואילו החשיפה נמוכה, הצילום נראה הרבה יותר בהיר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]