צלחת אירוסין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוגמה לצלחת אירוסין

בקרב חלק מקהילות היהודים, צלחת אירוסין היא צלחת שיוחדה לטקס 'שבירת הצלחת' באירוע האירוסין. צלחות אירוסין יכולות להיות חלקות או מעוטרות.

נהוג לשבור צלחת סדוקה או פגומה במעט כדי שלא לעבור על איסור בל תשחית. באירוסין שבהם חותמים על שטר תנאים נהוג לשבור את הצלחת לאחר קריאת השטר וחתימתו. טקס שבירת הצלחת הוא מנהג ואיננו הלכה.

יש הנוהגים שאם החתן ואם הכלה אוחזות יחדיו בצלחת האירוסין ומשליכות אותה לרצפה. יש רווקים ורווקות הנוטלים שברים, מתוך אמונה כי שבר מצלחת האירוסין היא סגולה למציאת זיווג.

למנהג שבירת הצלחת מספר טעמים:

  1. זכר לחורבן בית המקדש[1].
  2. כדי להבהיל את הציבור, שהשמחה לא תהיה שלמה[2].
  3. אות לגמר ההסכם בין הצדדים כשם הכלי לא יהיה שוב שלם כך הזיווג לא יפרד לעולם[3].
  4. נהוג לשבור צלחת העשויה חרס ולא צלחת העשויה מזכוכית משום ששברי חרס אינם ניתנים לחיבור, לומר כי לא ניתן לבטל את האירוסין[4].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרי מגדים אורח חיים סימן תקס אות ד'
  2. ^ שדי חמד, (אספת דינים, מערכת ז, אות יב)
  3. ^ ילקוט מנהגים עמ' 37
  4. ^ לקוטי מהרי"ח ח"ג דף קנט בשם שערי רחמים על מנהגי הגר"א