קהילה לשלום ובנייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קהילה לשלום ובנייה (בגרמנית: Gemeinschaft für Frieden und Aufbau) הייתה קבוצת התנגדות גרמנית לנאציזם בגרמניה הנאצית. היא נוסדה על ידי פקיד בית המשפט הנס וינקלר והחשמלאי היהודי ורנר שארף בלוקנוואלדה (Luckenwalde).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח זיכרון בברלין על הבית במנצלשטראסה 9, ברובע גרונוולד בברלין

וינקלר היה פקיד בבית המשפט המחוזי בלוקנוולדה שלא היה במקור בעל עניין בפוליטיקה, אך היה עד לחקירות ועינויים של יהודים ומתנגדי המשטר. בשל ידידותו עם בני הזוג היהודים אלזה וגינתר סמואל, הפך לעוין לנאצים ויחד עם רעייתו פרידה הקדיש את עצמו להגנה על יהודים נרדפים ומתנגדי המשטר. עם בני הזוג סמואל וחברים אחרים הקים ארגון בשם הקוד "ארגון הצלה בעל מחויבות רמה" (Sparverein hoher Einsatz) שמטרתו הייתה לרכוש כסף, מזון ותלושי מזון לאנשים מסתתרים, ומאוגוסט 1943 הסתיר גם את אויגן הרמן-פרידה, אז בן שש עשרה, בדירתו בת שני החדרים. סמואל, שלא הצליח להימלט עם משפחתו מהגירוש לטרזיינשטט, פגש שם את ורנר שארף והעביר לו את כתובתו של וינקלר.

לפני גירושו עבד שארף כחשמלאי עבור הקהילה היהודית בבית הכנסת בלבצובשטראסה. שהוסב למחנה איסוף. שארף זכה לגישה לרשימות הגירוש, בזכות קשרים טובים עם פקידי הגסטפו. הוא נתן לחברים ומכרים אזהרות מבעוד מועד על הגירוש הממשמש ובא ויצר קשרים עם תומכים בברלין שאיפשרו לו ולחברתו פנסיס גרין (Fancia Grün) להסתתר ולשרוד באופן לא חוקי מספר חודשים עד שאלה נעצרו וגורשו בתחילת אוגוסט 1943. שארף חזר לברלין והצליח להימלט מטרזיינשטט עם פנסיה גרין ב-7 בספטמבר 1943 ולהסתתר בפירסטנוולדה. הוא יצר קשר עם וינקלר בלוקנוואלדה והקים איתו את הקהילה לשלום ובנייה.

הקבוצה, בת כשלושים איש, התארגנה בצורה מבוזרת והפיקה עלונים בתפוצה כוללת של כ-3,500 עותקים. העלונים חולקו כמכתבי שרשרת וקראו לאוכלוסייה לחשוב באופן עצמאי, להתנגד ולסיים את המלחמה:

הקהילה לשלום ובניה צועדת. גברים ונשים אמיצים של גרמניה התאחדו כדי לשים קץ לשקרים ולרצח הנאצים.[...] אנו נלחמים לשלום מיידי.[...] אנו קוראים להתנגדות פסיבית. כל מה שאנחנו מבקשים ממך זה לחשוב. הפשיזם ספג עכשיו מכות כאלה, שכל שנותר הוא להציל את מה שניתן להציל, כלומר להיכנע ללא תנאי באופן מיידי. לכן אנו קוראים לכם, חיילים גרמנים, להניח את נשקכם ולהתקומם נגד המדכאים שלכם. אנו קוראים לעם הגרמני להתנגד באופן פעיל.

הקבוצה הייתה הטרוגנית חברתית ופוליטית והורכבה ממעגל החברים והמכרים של בני הזוג. היו מגעים עם קבוצת ההתנגדות שהתקיימה במחנה השבויים לוקנוואלדר שטאמלאגר (Stammlager) III A.

אשתו של המו"ל ומוכר הספרים אוגוסט בונס (Bonneß) הבן נחשפה, נעצרה ונידונה למוות על ידי בית הדין העממי. באפריל 1944, בעקבותיה, נעצרה חברה בקבוצה, הילדה ברומברג, והגסטפו איתר את הקבוצה. באוקטובר 1944 נעצרו החברים בלוקנוואלדה ובברלין, ורוב האחרים נעצרו באוקטובר ובדצמבר. החברים הלא-יהודים הואשמו בפני בית הדין העממי בבגידה ובערעור הכוח הצבאי, אך המשפט שנקבע ל-23 באפריל 1945 לא התקיים. החברים היהודים נשלחו למחנות ריכוז; פנסיה גרין, בעלה לשעבר גרהרד גרין ו-ורנר שארף נורו בזקסנהאוזן ללא משפט. וינקלר ורוב החברים האחרים הצליחו לשרוד עקב שחרור בידי הצבא האדום.

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gemeinschaft für Frieden und Aufbau. In: Wolfgang Benz, Walter Pehle (Hrsg.): Lexikon des deutschen Widerstands. Fischer Verlag, Frankfurt a. M. 2001, ISBN 3-596-15083-3, S. 213–215.
  • Eugen Herman-Friede: Für Freudensprünge keine Zeit. Erinnerungen an Illegalität und Aufbegehren 1942-1948. Mit einem Nachwort von Barbara Schieb-Samizdeh. Metropol Verlag, Berlin 1991 (= Reihe „Dokumente, Texte, Materialien“, Band 2), ISBN 3-926893-11-7.
  • Eugen Herman-Friede: Arbeit und Ressourcen der „Gemeinschaft für Frieden und Aufbau“. In: Detlev J. Blesgen (Hrsg.): Financiers, Finanzen und Finanzierungsformen des Widerstandes. Lit, Berlin / Münster 2006 (= Schriftenreihe der Forschungsgemeinschaft 20. Juli 1944 e. V., Band 5), ISBN 3-8258-7662-4, S. 189–191.
  • Arno Lustiger: Zum Kampf auf Leben und Tod. Das Buch vom Widerstand der Juden in Europa, 1933-1945. Kiepenheuer & Witsch, Köln 1994; Lizenzausgabe für area Verlag, Erftstadt 2005, ISBN 3-89996-269-9, S. 66–69 („Werner Scharff und die Gemeinschaft für Frieden und Aufbau.“)
  • Hermann Maas, Gustav Radbruch (Hg.): Den Unvergessenen. Opfer des Wahns 1933 bis 1945, Heidelberg 1952.
  • Barbara Schieb-Samizadeh: Die Gemeinschaft für Frieden und Aufbau. Eine wenig bekannte Widerstandsgruppe. In: Dachauer Hefte, 7, 1991, S. 174–190.
  • Barbara Schieb: Eine Ära geht zu Ende. Zum Tod der beiden letzten Teilnehmer der Widerstandsgruppe „Gemeinschaft für Frieden und Aufbau“. In: informationen. Wissenschaftliche Zeitschrift des Studienkreises Deutscher Widerstand 1933–1945, Heft 89, 2019

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]