בית הדין העממי (גרמניה הנאצית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ראה בדף השיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
רולנד פרייזלר (במרכז) פותח את ישיבת בית הדין העממי הדנה בעניין קושרי העשרים ביולי, בהצדעה במועל יד

בית הדין העממיגרמנית: Volksgerichtshof) היה בית משפט מיוחד (Sondergericht) שנוסד בשנת 1934 על ידי קנצלר גרמניה אדולף היטלר, בשל חוסר שביעות רצונו מתוצאות משפט שריפת הרייכסטאג, שבו זוכו מרבית הנאשמים. בית הדין הוקם מחוץ למסגרת החוקתית וניתנו לו סמכויות נרחבות לדון במגוון רחב של עבירות עם אופי פוליטי לכאורה כגון מסחר בשוק השחור, תבוסתנות ובגידה. "פשעים" אלו הוגדרו על ידי בית הדין כ"פגיעה במאמץ המלחמתי" (Wehrkraftzersetzung ועל מבצעיהם נגזרו עונשים כבדים.

סדרי הדין בבית דין היו לעתים קרובות שרירותיים ודמו באופיים למשפטי ראווה. במקרים מסוימים, דוגמת משפטם של סופי והנס שול, חברי תא ההתנגדות "הוורד הלבן", ארכו הדיונים פחות משעה וזאת מבלי שניתנה אפשרות למי מהצדדים להציג ראיות או לטעון טענות משפטיות. נשיא בית הדין היה בעל כוח רוב ושימש לעתים קרובות הן כשופט והן כתובע. לעתים תכופות, גזר בית הדין עונשי מוות, דוגמת משפטם של קושרי ה-20. בנוסף, מצאו רבים מהאסירים המורשעים את מותם בכלא פלצנזה וזאת בשל התנאים הקשים ששררו בו.

משפטי אוגוסט 1944[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגנרל ארווין פון ויצלבן, אחד מנאשמי קשר העשרים ביולי נגד היטלר, במשפט ראווה בפולקסגריכטסהוף

ב-7 באוגוסט 1944 החלה סדרת המשפטים של קושרי ה-20 ביולי. שמונת הנאשמים הראשונים היו ארווין פון ויצלבן, אריך הפנר, פאול פון האזה, פטר יורק פון וארטנבורג, הלמוט שטיף, רוברט ברנרדיס, פרידריך קלאוזינג ואלברכט פון האגן. המשפטים נערכו באולם הגדול של בית המשפט באלסהולצשטראסה בברלין, שעוטר בצלבי קרס לכבוד האירוע. הקהל הורכב מ-300 צופים, בכללם ארנסט קלטנברונר ומיני פקידי ממשל, עסקנים של המפלגה הנאצית, קציני צבא ועיתונאים. המצלמה שתיעדה את המשפט הוצבה מאחורי כס השיפוט של רולנד פרייזלר, והסרטים הועברו הן להיטלר, שיכול היה לצפות בהליכים המשפטיים, ביומני החדשות ולהפקה של סרט תיעודי בשם "בוגדים בפני בית-הדין העממי".

הנאשמים הוכרחו ללבוש בגדים מרופטים, ללא עניבות ולעתים ללא חגורות, והוצעדו לאולם בעודם אזוקים לשוטרים. ההליכים החלו בהודעתו של פרייזלר ​​שאמר שהוא ישפוט בעניין "האישומים האיומים ביותר שהוגשו בהיסטוריה של העם הגרמני"[דרוש מקור]. פרייזלר הטיח בנאשמים אמירות קשות וקללות לכל אורכם של ההליכים (לאריך הפנר פנה כ-"Schweinehund" - "כלב-חזיר", וכשהלה מחה שאל אותו פרייזלר לאיזו קטגוריה זואולוגית הוא מתאים לדעתו).

הנאשמים לא ישבו לצד עורכי-דינם ולכן לא יכלו להיוועץ בהם. הם לא הורשו לפנות אל בית המשפט באריכות, ופרייזלר קטע אותם אם ניסו לעשות זאת. עם זאת, הלמוט שטיף ניסה להסביר את המניעים בטרם הושתק, וארווין פון ויצלבן הצליח לקרוא לעבר פרייזלר "אתה יכול למסור אותנו לידי התליין. תוך שלושה חודשים העם הזועם והמיוסר יגרור אותך בעודך חי דרך הטינופת של הרחובות"[דרוש מקור]. כל הנאשמים במשפט זה הורשעו ונידונו למוות בתלייה, הנאשמים הוצאו להורג זמן קצר אחר-כך בכלא פלצנזה.

משפט נוסף נערך ב-10 באוגוסט. הנאשמים היו אריך פלגיבל, אלפרד קרנצפלדר, פריץ-דיטלוף פון דר שולנבורג, גיאורג האנסן, ברטהולד שנק גראף פון שטאופנברג.

ב-15 באוגוסט נידונו למוות וולף-היינריך גראף פון הלדורף, אגברט הייאסן, הנס ברנד פון הפטן, ואדם פון טרוט צו זולץ.

ב-21 באוגוסט החל משפטם של פריץ טיל, פרידריך גוסטב ייגר, ואולריך וילהלם גראף שוורין פון שווננפלד שהזכיר "...רציחות רבות שבוצעו בארץ ומחוצה לה" כמניע למעשיו.

ב-30 באוגוסט החל משפטם של קרל-היינריך פון שטילפנאגל, שהתעוור במהלך ניסיון התאבדות, ושל צזר פון הופאקר, הנס אוטפריד פון לינסטוב, ואברהרד פינק. כל הארבעה נידונו למוות.

נאשמים ידועים שנידונו למוות על ידי בית המשפט העממי[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום של אוטו המפל לאחר מעצרו

רשימה חלקית:

  • 1942 - הלמוט הובנר: הנאשם הצעיר ביותר שנידון למוות בבית הדין העממי; הוצא להורג בגיל 17.
  • 1943 - אוטו ואליזה המפל: נשפטו ונידונו למוות בעקבות פעילות מרי אזרחי. סיפורם הווה את הבסיס לרומן לבד בברלין של הנס פאלאדה.
  • 1943 - חברי תנועת "הוורד הלבן": סופי שול, הנס שול, אלכס שמורל, וילי גרף, כריסטוף פרובסט וקורט הובר.
  • 1943 - יוליוס פוצ'יק: עיתונאי צ'כוסלובקי ומנהיג המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה. הואשם בבגידה ב-25 באוגוסט 1943, נמצא אשם וראשו נערף שבועיים לאחר מכן ב -8 בספטמבר 1943.
  • 1943 - קרלרוברט קרייטן: פסנתרן גרמני. שכנו הנאצי אלן אוט-מונקה סיפר ​​לגסטפו על הערות שליליות שהעיר קרייטן על היטלר ועל המאמץ המלחמתי. הוא נדון למוות, ומאמצי חבריו ובני משפחתו להצילו לא צלחו. המשפחה מעולם לא קיבלה הודעה רשמית על פסק הדין, ולמדה אך במקרה שקרייטן הוצא להורג עם 185 אסירים אחרים בכלא פלוצנזה.
  • 1943 - מקס זיוורס: קומוניסט והיו"ר לשעבר של ליגת החושבים החופשיים בגרמניה. לאחר עליית הנאצים לשלטון נמלט לבלגיה, אך נתפס לאחר נפילתה בידי הנאצים. נאשם בקשירת קשר לביצוע בגידה ותמיכה באויב, נידון למוות והוצא להורג בגיליוטינה ב-17 בפברואר 1944.
  • 1944 - מקס יוזף מצגר: כומר גרמני קתולי. מצגר ייסד בשנת 1938 את "אחוות אונה סנקטה", תנועה נוצרית לקירוב קתולים ופרוטסטנטים. במהלך המשפטו אמר פרייזלר כי "אנשים כמותו" - אנשי דת - צריך "לחסל".
  • 1944 - ארווין פון ויצלבן: פילדמרשל בצבא הגרמני . הגיע למטה הצבא בברלין (OKH-HQ) ב-20 ביולי, נעצר למחרת, נשפט ב-8 באוגוסט והוצא להורג בתלייה באותו היום בכלא פלוצנזה.
  • 1944 - יוהנה "חנה" קירשנר: חברת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (Sozialdemokratische ומפלגת Deutschlands, SPD).
  • 1944 - צזר פון הופאקר: לוטננט-קולונל בחיל האוויר הגרמני ואחד מקושרי קשר העשרים ביולי.
  • 1944 - קרל פרידריך גרדלר - פוליטיקאי גרמני מהמפלגה השמרנית, כלכלן ויריב אזרחי של המשטר הנאצי, מי שהיה אמור לשמש כקנצלר גרמניה החדש במידה וקשר ה-20 ביולי היה מצליח.
  • 1944 - אוטו קייפ - ראש מדור העיתונות של הרייך אשר הפך מעורב בתנועת ההתנגדות.
  • 1944 - אליזבת פון תאדן, כמו גם יתר חברי "חוג זולף" האנטי נאצי.
  • 1944 - יוליוס לבר - פוליטיקאי גרמני של SPD וחבר ההתנגדות הגרמנית נגד המשטר הנאצי.
  • 1944 - יוהנס פופיץ - שר האוצר הפרוסי וחבר ההתנגדות הגרמנית נגד גרמניה הנאצית.
  • 1945 - הלמוט ג'יימס פון מולטקה - משפטן גרמני, חבר האופוזיציה נגד אדולף היטלר בגרמניה הנאצית, ומייסד קבוצת התנגדות "חוג קרייזאו".
  • 1945 - אלפרד דלפ - כומר קתולי גרמני, חבר מסדר הישועים. פעל במסגרת חוג קרייזאו.
  • 1945 - קלאוס בונהופפר רודיגר שלייכר - לוחם ההתנגדות הגרמנית.
  • 1945 - ארווין פלאנק - איש עסקים ופוליטיקאי, לוחם ההתנגדות ובנו של הפיזיקאי מקס פלנק. פלאנק היה קושר לכאורה בקשר ה-20 ביולי.
  • 1945 - ארתור נבה. מפקד באס.אס (גרופנפיהרר). נבה היה קושר בקשר ה-20 ביולי. הוא היה ראש הקרימינלפוליציי, או הקריפו, ומפקד באיינזצגרופה B. נבה פיקח על מעשי טבח בחזית הרוסית, ובמקומות אחרים כפי שנצטווה לעשות על ידי הממונים עליו בס"ס. לאחר כישלון להתנקש בחייו של היטלר, הסתתר נבה על האי ואנזה עד שנבגד על ידי אחת מפילגשיו. ב -21 במרץ 1945, נבה נתלה, לכאורה עם חוט פסנתר (היטלר רצה שחברי הקשר "ייתלו כמו בקר" בכלא פלוצנזה).

נשיאי בית הדין העממי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית הדין העממי בוויקישיתוף