קהילת יהודי אקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הקהילה היהודית בכפר אקלסלובקית: Okoličná na Ostrove; בהונגרית: Ekel) (אנ') שבסלובקיה נכחדה בשואה, ואינה מתקיימת עוד כיום.

תולדות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ידוע מתי החלה ההתיישבות היהודית באקל. חלק מהיהודים תושבי הכפר עסקו בחקלאות, והיו בעלי אדמות חקלאיות.[1]

גורל יהודי הקהילה בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העדויות על הידרדרות מצב היהודים מתחילות מחורף 1938. בשנה זו נראה היה כי היציאה מאקל והעלייה לארץ נעשתה בעייתית, אולם לא בלתי אפשרית.[1]

בינואר-פברואר 1939 החלו יהודי הקהילה להרגיש שדבר מה רע עומד לקרות, אך עדיין קיוו שאפשר יהיה להישאר באקל. מי שרצה להגר נתקל בקשיים לקבלת אישורי הגירה שהיו עולים כסף רב והיו שהצליחו להגר באופן לא חוקי.[1]

בשנת 1939 החל דיון בנושא "חוק היהודים". "חוק היהודים" עסק בקביעת מחייתם וחייהם של היהודים. דוגמה לסעיף מתוך החוק: יהודי לא יוכל להיכנס לחוזה שכירות. היו מתנגדים בקרב האוכלוסייה הלא-יהודית להעברת החוק בטענה שזה יכול לגרום להתמוטטות המסחר והתעשייה.[1]

סוסים דוהרים בחווה שבבעלות משפחה יהודית באקל

בהמשך, המצב הכלכלי בקהילה החל להדרדר. מי שלא היה יכול להוכיח את אזרחותו, וגם יהודים שהגיעו לקהילה מאז שנת 1928 אולצו לעזוב את המדינה. במאי 1939 נאסר על הרבה יהודים לעסוק ביצור ובמסחר אך עדיין לא החלה אלימות פיזית כלפי יהודים. בחודש יוני באותה שנה הפגיעה הכלכלית הוחרפה. רוב אישורי הייצור בוטלו והאדמות הולאמו.[1] בשלב זה כבר התחיל להיות חשש להרג המוני של יהודים ומתקיים גיוס בכפייה.[1]

באוגוסט לא התאפשרו ליהודים קנייה או שכירה של חווה. כשלושה חדשים אחר כך, בנובמבר 1939 היו יהודים שהתנצרו במחשבה שכך יוכלו להציל את החוות שלהם. לאחר חודש אכן נמצאה דרך, בתנאים מסוימים, להשיג חסינות כדי שהחווה תישאר בידיים יהודיות. בדצמבר 1940 אחרוני היהודים ניסו למכור את אדמותיהם החקלאיות, גם במחירי הפסד.[1]

בשנת 1944 נשלחו כל בני הקהילה למחנה ההשמדה אושוויץ.[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 יהודית עבדי וד"ר אמיר עבדי (מתרגמים), בני היקר, חיפה, בודפשט: הוצאה משפחתית, 2013