קונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של שופן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקונצ'רטו לפסנתר ותזמורת מס 2, בפה מינור, אופ. 21 נכתב על ידי פרדריק שופן בשנת 1829, בגיל 20, עוד בטרם סיים את לימודיו. למעשה היה זה הראשון מבין שני הקונצ'רטי לפסנתר שכתב שופן, אך הוא פורסם שני ולכן מוכר כקונצ'רטו מספר 2. הקונצ'רטו בוצע לראשונה ב־17 במרץ 1830, בוורשה, עם שופן כפסנתרן הסולן.

היצירה מכילה שלושה פרקים, במבנה הטיפוסי לקונצ'רטו לכלי סולו באותה תקופה:

  1. מאסטוזו Maestoso (בחגיגיות, מלכותי)
  2. לרגטו Larghetto (איטי למדי)
  3. אלגרו ויוואצ'ה Allegro vivace (מהיר ומלא חיים)

הפרק הראשון של הקונצ'רטו בנוי כפרק פתיחה מסורתי בסונאטה. בחטיבת החזרה מקופח הנושא הראשון לטובת הנושא השני. הפרק השני פותח בשתים עשרה תיבות לכלי הקשת המבשרות את כניסת פסנתר הסולו המציג את הנושא הראשון. הפרק האחרון הוא רונדו נמרץ (בנקודה מסוימת בפינאלה מופיעה הוראה לכינורות לנגן קול לניו (בגב הקשת).

בדומה לקונצ'רטו מס 1, גם בקונצ'רטו זה תפקיד התזמורת משני לתפקיד הפסנתר, הדורש וירטואוזיות יתרה.

השפעות קודמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הברק המאפיין קונצ'רטו זה (כמו גם את מס' 1) משייך אותו למתכונת הקונצ'רטי של הומל, פילד וובר, אך יש בו גם משום חזרה למודל מוצרטי מוקדם. כטענתו מרחיקת הלכת של שומאן:

לו היה גאון כדוגמת מוצרט מופיע היום, היה כותב קונצ'רטי של שופן ולא כאלה של מוצרט

קורנל מיכאלובסקי וג'ים סמסון, "פרדריק שופן" 6 במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין

במילים אחרות, הקונצ'רטו מתווך בין הקלאסי לפוסט-קלאסי, בין מוצרט לבין הזוהר שאפיין את הסגנון המאוחר יותר. דבר זה ניכר במבנה הקונצ'רטו בפה מינור. מבחינת היחס בין תפקיד הסולו לליווי, הוא קרוב יותר להומל מאשר למוצרט, ודבר זה נכון גם לגבי הדואליות של היסודות הליריים והצורניים במסגרת כל אחד מן התחומים הטונאליים, המרוחקים כבר במידת מה משיווי המשקל העדין שיצר מוצרט בין היסודות השונים של כתיבתו. עם זאת, כבר בפתיחת הפרק הראשון ניכרת השפעת מוצרט, הן ישירות והן באמצעות הומל. השפעה זו ניכרת גם בפרק האיטי, שגם הוא מהווה גלגול של מוצרט לא פחות מהמשכיות של פילד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]