קורינדו אייקידו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

קורינדו אייקידו (יפנית: 光輪洞合気道) הוא סגנון של אמנות הלחימה היפנית אייקידו שפותח על ידי מינורו היראי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורינדו אייקידו, נוסדה בשנת 1938 על ידי או-סנסיי מינורו היראי. מינורו היראי שהיה נצר למשפחת סמוראים מפורסמת ומומחים לאמנויות לחימה, הקדיש את חייו ללימוד, אימון ומחקר של אמנויות לחימה קלאסיות. באמצעות חשיבה מושכלת, הידע שברשותו וניסיונו הרב באמנויות לחימה הוא פיתח ויצר צורה מקורית וחדשה של אמנות לחימה – קורינדו אייקידו. מנקודת מבט היסטורית, קורינדו אייקידו נחשבת לאמנות לחימה חדשה, אולם מנקודת מבט שונה, היא נשענת על יסודות מבוססים היטב של אמנויות לחימה יפניות קלאסיות.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדרך לימוד, קורינדו אייקידו משלבת עקרונות וערכים אוניברסליים יחד עם עקרונות מדעיים, פרקטיים וטכניים של לחימה ואסטרטגיה עילית, תוך שמירה על תרבות ומסורות ארוכות טווח של אמנויות לחימה ביפן. קורינדו אייקידו משלבת בתוכה את אמנויות הלחימה הבאות:

  1. טאי ג'יטסו – אמנות לחימה בידיים ריקות.
  2. ג'ו ג'יטסו – אמנות הלחימה במקל.
  3. בו ג'יטסו – אמנות הלחימה המטה / מקל ארוך.
  4. קן ג'יטסו – אמנות הלחימה בחרב.
  5. קוטאצ'י ג'יטסו – אמנות הלחימה בחרב קצרה.
  6. באטו ג'יטסו – אומנות שליפה (חרב)מהירה וחיתוך.
  7. ניטו – אמנות הלחימה באמצעות 2 חרבות.
  8. סו ג'יטסו –אמנות הלחימה ברומח.
  9. היו הו – אסטרטגיה קרבית.

אמנויות לחימה משניות:

  1. נגינאטה ג'יטסו - אומנות הרומח ולהב קשתי (כידון עם להב של חרב).
  2. טנטו ג'יטסו – אמנות הלחימה בסכין.
  3. קסארי ג'יטסו – אמנות לחימה בכלים מבוססי שרשרת
  4. המבו - אמנות הלחימה במקל קצר

קימות אמנויות לחימה נוספות בכלים הקשורות לקורינדו אייקידו אולם הן נלמדות אך במעט מסניפי קורינקאי.

השם קורינדו מורכב באופן הבא:

קו – אור, מסמל את האור שבידע, היכולת להבדיל בין טוב לרע, צדק ואי צדק והוא זה שמנחה את הדרך הנכונה.

רינ – טבעת, הילה, צורת הידע ותוצאותיו, כל הכוחות בטבע מעגליים ואין סופיים.

דו – מנהרה, מסדרון צר, הדרך אל האור בנתיב לידע אבסולוטי.

מינורו היראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינורו היראי נולד ב 3 באוקטובר 1903 בעיר קורשיקי במחוז אוקיאמה.

מינורו היה ידוע בכל המחוז כלוחם ללא חת, שלא הפסיד בשום התמודדות והביס באופן שלא משתמע לשתי פנים את יריביו.

מצידה של אימו, הוא היה נצר למשפחת סמוראים יוקרתית וידועה, משפחת היראי, ענף של משפחת מורי.

סבו של מינורו הצעיר היה אומן לחימה שלימד אותו בשיטת "היראי הא בוג'יטסו" - שיטה שפותחה מתוך "טוגאן ריו ג'ו-ג'יטסו" (כנראה המקור העיקרי של קורינדו אייקידו).

מינורו היה אדם מוכשר בעל מגוון רחב של תחומי עניין הכוללים לימודים מעמיקים בתחום הפילוסופי והרוחני שעזרו לו להצליח לשלב בין העט לחרב.

בשנת 1918 בגיל 15 הוא החל ללמוד ממורה בשם סגנטה אוקמורה, מורה זה לימד אותו בשיטת "אוקמורה ניטו ריו" שיטה המתמחה בלחימה בעזרת 2 חרבות, וגם בחרב אחת.

בשלב מאוחר יותר, למד סבורי ריו שיטה המתמחה באומנות הרומח/חנית.

כמו כן התאמן בטקנוצ'י ריו ג'ו-ג'יטסו ובקיטו ריו ג'ו-ג'יטסו.

היראי היה חובב טבע ובחר באתרי טבע לאימונים בהם היה לבדו, שם היה מתאמן בבוקן (חרב עץ) וגם בחרב אמיתית, חלק מהתרגולת היה חיתוך עשב בתנועות רכות.

החיבור שלו עם הטבע והאימונים האינסופיים הובילו אותו לפתח טכניקות טאי סבקי (תנועת הגוף) מיוחדות וייחודיות שכיום משמשות אבן יסוד בקורינדו אייקידו.

בשנת 1938 ייסד היראי שיטת אייקי- בודו חדשה, הוא לימד שיטה זו בדוג'ו חדש שפתח בעיר אוקיאמה לדוג'ו הוא נתן את השם "קוגדו דוג'ו", בנוסף לימד שם גם קנדו. היראי הושפע מעקרונות שונים שלמד בשיטות המוזכרות מעלה כגון תנועות מותן מתוחכמות, שיטות תרגול ראנדורי ועוד בזמן שפיתח את שיטתו החדשה.

בשנת 1939 בחודש נובמבר, מונה היראי למדריך ראשי של המשטרה הצבאית האימפריאלית של יפן וקיבל דרגת קולונל, בזמן זה גם עסק בכתיבת ספר "טאי ג'וטסו של המשטרה הצבאית. להיראי היו יחסים קרובים עם אנשים בעמדות רמות בממשלתו של הקיסר הירוהיטו וכמו כן גם קשרים קרובים עם המשפחה המלכותית, היראי ניסה להניא את ראש הממשלה הידקי טוג'ו מלהתחיל מלחמות חדשות. למרות שהיה פטריוט יפני הוא חשב שהרפתקאות מסוג זה לא יסתיימו טוב עבור יפן.

באותה שנה ( 1939) פגש היראי לראשונה מאסטר ג'ו ג'יטסו מפורסם בשם מוריהי אאושיבה, שניהם התרשמו לטובה זה מזה ולאחר שנתיים של היכרות ומספר פגישות אישיות ביקש אאושיבה מהיראי לעזור בניהול קובוקאן דוג'ו, המועדון הראשי של אאושיבה בטוקיו. בינואר 1942 היראי קיבל את בקשתו של אאושיבה ולקח על עצמו את משרת המנכ"ל של קובוקאן דוג'ו זאת למשך שנתיים.

בתקופה זו הוא המשיך לנהל את מועדונו הפרטי בעיר אוקיאמה.

בשנת 1940 הוצג היראי בפני הגוף הלאומי "דאי ניפון בטוקוקאי" שקיבלו אותו כפרופסור ל"קנדו", היראי הדגים בבטוקודן בקיוטו את ה"טאי סבקי" (תנועת הגוף) המיוחד שפיתח בתחילת שנות ה-20 ואת עקרונות שיטת הלחימה זאת לפני ועדת ההנהלה של גוף זה, ההדגמה הרשימה עמוקות את הוועדה שהחליטה להכיר בסגנונו הייחודי של היראי כשיטת אייקי בודו ייחודית ופרקטית. זמן קצר אחר כך קודם היראי לדרגת דאן 9 בג'ודו ומונה על ידי ה"דאי ניפון בטוקוקאי" להיות האחראי על הסניף במחוז טוקיו.

באוקטובר 1942 היראי הוזמן על ידי "דאי ניפון בוטוקוקאי" כנציג של אייקי בודו, כדי להקים מחלקה חדשה ופרקטית של אייקי בודו בארגון. ועדה של שלשה מאסטרים: נציג הג'ודו, נציג הקנדו, ומינורו היראי החליטו לתת שם למחלקה החדשה, שם שיאחד את כל הזרמים של האייקי ג'וג'יטסו ושיהיה מקובל על האחרים. שמות חברי הוועדה היו:

  1. מינורו היראי נציג האייקי בוג'יטסו
  2. טטסו היסטומי נציג הג'ודו
  3. שוהיי פוג'ינומה נציג הקנדו

השם אייקידו ייצג את המחלקה החדשה של אייקי בוג'יטסו. (שיטות ג'וג'יטסו המשתמשות בעיקרון האייקי) באופן זה אייקידו הצטרפה לשורת אמנויות לחימה כגון: ג'ודו, קנדו, סו-ג'יטסו, נגינאטה ג'יטסו ועוד.

היראי מונה לראש המחלקה החדשה והחזיק במשרה עד מלחמת העולם השנייה, כאשר הצבא האמריקאי נכנס ליפן הדאי ניפון בוטוקוקאי נסגר זמנית למשך תקופה של עשר שנים. ביולי 1945 הוענק להיראי תואר "הנשי" על ידי דאי ניפון בוטוקוקאי והוא הפך למאסטר האייקי בודו הראשון שקיבל תואר בכיר זה. באוקטובר באותה שנה היראי ייסד את הדוג'ו השני שלו בעיר שיזוקה וקרא את שמו "קורינדו דוג'ו".

ביוני 1948 היראי עבד עבור בית הספר לקציני משטרה ופיתח עבורם טכניקות "אסירה" מיוחדות. לאחר מלחמת העולם השנייה מונה היראי כעוזר מיוחד לשר הפנים של יפן וסייע בשיקום מערכת החינוך שלה. בספטמבר 1953 הוא ייסד דוג'ו שלישי של קורינדו אייקידו בטוקיו. בינואר 1954 הוא איחד את שלושת בתי הספר תחת ארגון אחד שהוא קרא בשם "דאי ניפון קורינדו" מאוחר יותר השם שונה ל "ניפון קורינקאי" בשנת 1972 הקים היראי מרכז אימונים והדרכה במערב איזו.

היראי מתואר כאדם צנוע שנמנע מפרסום ושמר את חייו האישיים פרטיים. הוא מעולם לא כתב ספר על קורינדו אייקידו, עקב האמונה כי תמונות ומילים לא יכולים ללמד "טאי סבקי" ו"קושי מאוושי" (תנועת אגן), היראי שמר על הארגון קטן למדי מאחר שחשב ש"בודו" לא מתאים לצריכת המונים, מסופר כי מעולם לא החשיב את עצמו כמורה ל "בודו" אלא כ "היי הוקה" שמשמעותו לוחם או אסטרטג. כושר פיזי ונפשי היו חשובים מאוד עבורו למעשה גם בשנותיו האחרונות הוא המשיך להתאמן ושמר על עצמו בכושר מצוין מעבר למקובל בגילו. מינורו היראי נפטר באוקטובר 1998 בגיל 95 בביתו בשיזוקה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יאוורה, ספר שנכתב על ידי קזואו אסגווה yawara by kazuo hasegawa
  • the hidden budu & bujutsu אייקידו ג'ורנל 1994
  • ראיון אישי על ידי סנסיי שלמה דוד עם בנו של היראי, טומוהירו היראי
  • הספר קורינדו מאת סנסיי סייקי שונו korindo by seiki shonoh
  • מקורות עיקריים: קורינדו אייקידו מאת סנסיי שלמה דוד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]