קלוד-פרוספר ז'וליו דה קרביון
 | |
| דיוקן קלוד-פרוספר ז'וליו דה קרביון, סביב 1731 | |
| לידה |
13 בפברואר 1707 פריז, ממלכת צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
12 באפריל 1777 (בגיל 70) פריז, ממלכת צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| שם עט |
Bekrinoll, Madame de R étoiles 03, Marquise de M étoiles 03, Krinelbol, Duchesse de étoiles 03, M. de Meilcour |
| שפות היצירה |
צרפתית |
  | |
קְלוֹד-פְּרוֹסְפֶּר ז'וֹלְיוֹ דֶה קְרֶבִּיוֹן (בצרפתית: Claude-Prosper Jolyot de Crébillon; 13 בפברואר 1707 – 12 באפריל 1777) המכונה קרביון הבן (Crébillon fils), כדי להבדיל בינו לבין אביו, היה סופר צרפתי.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרביון נולד בפריז. הוא היה בנו של מחזאי מפורסם של טרגדיות, פרוספר ז'וליו דה קרביון. הוא קיבל חינוך ישועי בתיכון לואי הגדול המובחר. בתחילת דרכו כתב יצירות קלות שונות, כולל מחזות לתיאטרון האיטלקי בפריז, ופרסם סיפור קצר בשם Le Sylphe בשנת 1730. בשנים 1729 עד 1739 השתתף בסדרת ארוחות ערב בשם "Le Caveau" ("הכספת", על שם הקברט שבו הם נערכו) עם אמנים אחרים, כולל אלכסי פירון (אנ'), שארל קולה (אנ') ושארל דוקלו (Charles Duclos).
הפרסום של Tanzaï et Néadarné, histoire japonaise ("טנזאי וניאדרנה, היסטוריה יפנית", 1734), שהכיל התקפות מוסוות בקושי על הבולה Unigenitus (אנ') מ-1713 של האפיפיור קלמנס האחד עשר, על הקרדינל דה רוהן (אנ') ואחרים, הוביל אותו לזמן קצר בכלא בוונסן.[2] הרומן שלו Les Égarements du cœur et de l'esprit ("תעתועי הלב והנפש") פורסם בין 1736 ל-1738, ואף על פי שהמשיך לערוך אותו ב-1738, מעולם לא הסתיים. פרסום "Le Sopha, conte moral" ("הספה, סיפור מוסרי"), סאטירה פוליטית ארוטית, ב-1742 אילץ אותו לגלות מפריז למשך מספר חודשים.[2]
בסביבות 1744 הוא התקשר בקשר רומנטי עם ליידי הנרייטה מריה סטפורד (Lady Henrietta Maria Stafford), בתו של צ'מברלין של ג'יימס השני, מלך אנגליה, והם נישאו ב-1748.[1] בן נולד בשנת 1746 ומת בשנת 1750. למרות מצוקה כלכלית, הם חיו יחד עד מותה בשנת 1755. בינתיים הוא פרסם את La Nuit et le moment ("הלילה והרגע", 1745), Ah! quel conte! (אה! איזה סיפור!) ו-Les Heureux Orphelins ("היתומים המאושרים", 1754). הוא לא ירש דבר מהנרייטה, הוא נאלץ למכור את ספרייתו הגדולה ב-1757 ובסופו של דבר מצא הכנסה קבועה כצנזור מלכותי (כמו אביו) ב-1759. ב-1768 וב-1772 פרסם את שני הרומנים האחרונים שלו, Lettres de la duchesse de ** * au duc de *** ("מכתבים מהדוכסית מ*** לדוכס מ***) ו- Lettres athéniennes ("מכתבים אתונאיים").
דה קרביון הלך לעולמו בפריז ב-12 באפריל 1777.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי קלוד-פרוספר ז'וליו דה קרביון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- קלוד-פרוספר ז'וליו דה קרביון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Crébillon, Prosper Jolyot de, 1911 Encyclopædia Britannica
- ^ 1 2 Carole Dornier, "Orient romanesque et satire de la religion: Claude Crébillon, Tanzaï et Néadarné et Le Sopha," Eighteenth-Century Fiction Vol. 11: Iss. 4, Article 1 (1999)