קמטן החורש
 קמטן החורש
| |
|---|---|
קמטן חורש מיוון
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | זוחלים |
| סדרה: | קשקשאים |
| תת־סדרה: | לטאות |
| משפחה: | קמטניים |
| סוג: | Pseudopus |
| מין: | קמטן החורש |
| שם מדעי | |
 Pseudopus apodusפאלאס, 1775 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
קמטן חורש (שם מדעי: Pseudopus apodus), הוא מין יחיד בסוגו של לטאה חסרת רגליים ממשפחת הקמטניים. בארץ ישראל הוא נפוץ בכל האזור הים-תיכוני.
טקסונומיה ואטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות דמיונו לנחש הוא אינו שייך לאותה תת סדרה. מאפיינים אלו מהווים הומופלסיה, כלומר היווצרות מאפיינים משותפים בין מינים שונים ואף מרוחקים אבולוציונית.
הקמטן נכלל בעבר בסוג Ophisaurus, אך מאז שובץ בסוג משלו Pseudopus בו הוא המין החי היחיד כיום לצד ארבעה מינים המתוארים ממאובנים. הוא תואר במקור בשנת 1775 על ידי פטר סימון פאלאס תחת השם Lacerta apoda.[2]
מקור השם המדעי Pseudopus apodus הוא מיוונית ψευδοποδος άποδος, שפירושו המילולי הוא "בעל רגליים מזוייפות" או ללא רגליים.
בשפות אירופאיות רבות הוא מכונה "שלטופוסיק" ("sheltopusik"), שמגיע מרוסית מ-желтопузик, שמשמעותו "בעל גחון צהוב".[3]
תת-מינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנם שלושה תת-מינים מוכרים כיום:[4][5]
- P. a. apodus (פ. ס. פאלאס, 1775) – נפוץ מחצי האי קרים דרך הקווקז, מזרחה למרכז אסיה ועד קזחסטן.
- P. a. levantinus ג'בלונסקי, ריבריו-ג'וניור, מאירי, מאזה, מיקולצ'ק וז'נזיק, 2021 – מוגבל ללבנט, מדרום טורקיה דרומה עד ישראל
- P. a. thracicus (אובסט, 1978) – תת-המין המערבי, מקרואטיה ויוון, מזרחה עד למערב טורקיה
למרות שתואר רק בשנת 2021, תת-המין P. a. levantinus הוא הגדול והמגוון ביותר מבחינה גנטית מבין האחרים, דבר המצביע על היסטוריה אבולוציונית עתיקה ומורכבת יותר בהשוואה אליהם.[4]
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]קמטן החורש מגיע לאורך של כ-135 סנטימטרים. צבעו חום כהה, בהיר יותר בגחון ובראש, עם מבנה היוצר רושם מקטעי שגורם לו להיראות כמו תולעי אדמה גדולה עם קפל עור בהצדדים. רגליים אחוריות קטנות (2 מ"מ) נראות לעיתים ליד פתח הביב. למרות שהרגליים בקושי ניתנות להבחנה, ניתן להבחין במהירות בין הקמטן לנחש לפי אוזניו, עפעפיו וקשקשי הגחון. הוא מציג דו-צורתיות זוויגית כאשר זכרים גדולים בממוצע מהנקבות.[6]
אקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא אינו ארסי ואינו נוטה לנשוך. בשעת סכנה הוא מפריש חומר המדיף ריח רע ומאפשר לו להתחמק מאזור הסכנה.
תפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קמטן החורש נפוץ בדרום רוסיה, בארצות הבלקן, במערב אסיה ובמרכזה.
בית גידול
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא חי באזורים פתוחים, כמו קרקעות עם צמחיית עשב קצרה או גבעות מיוערות בדלילות. הוא אוכל פרוקי רגליים ויונקים קטנים. חלזונות וחשופיות הם כנראה טרפו המועדף, מה שעשוי להסביר מדוע הוא פעיל במיוחד במזג אוויר רטוב, אם כי הוא מעדיף בית גידול יבש. פריצת קונכיות של חלזונות היא משימה קלה במיוחד בשל שיניהם ומבנה הלסת שלהם. טורף גם לטאות קטנות ועכברים, ולפעמים אפילו צפעים ונחשים קטנים.
רבייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עונת הרבייה באביב, ובקיץ הנקבה מטילה את ביציה. כ-10 שבועות לאחר ההזדווגות, נקבת הקמטן מטילה כשמונה ביצים, אותן היא מסתירה מתחת לקליפה או לאבן, ולעתים קרובות שומרת עליהן. הצעירים בוקעים לאחר 45 עד 55 ימים. אורכם בדרך כלל כ-15 ס"מ והם מתחילים לאכול לאחר כארבעה ימים. הצאצאים עצמאיים מיד לאחר הבקיעה.
יחסים עם האדם
[עריכת קוד מקור | עריכה]שרידים של תת-המין הלבנטיני (P. a. levantinus) ידועים מאתרים נאטופיים בישראל, דבר המצביע על כך שהוא נאכל על ידי האוכלוסייה המקומית באותה תקופה.[4][7]
קריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אביעד בר, גיא חיימוביץ ואמיר ארנון, זוחלים ודו-חיים בישראל - מדריך שדה, מהדורה שלישית 2022. ISBN 978-965-91880-2-4, עמודים: 134-136
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
בוגר -
בוגר מיוון -
ראש -
צעיר מיוון -
ראש של צעיר -
גוויית קמטן חורש -
פרט שניצוד ע"י חיוויאי הנחשים -
סרטון זחילה של קמטן
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קמטן החורש, באתר ITIS (באנגלית)
קמטן החורש, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
קמטן החורש, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
קמטן החורש, באתר GBIF (באנגלית)- קמטן החורש – גן החיות הלימודי חיפה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קמטן החורש באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Imperatorskai︠a︡ akademīi︠a︡ nauk (Russia), Imperatorskai︠a︡ akademīi︠a︡ nauk (Russia), Imperatorskai︠a︡ akademīi︠a︡ nauk i khudozhestv (Russia), Novi commentarii Academiae Scientiarum Imperialis Petropolitanae, כרך t.19 (1774), Petropolis: Typis Academiae Scientarum, 1774
- ^ Atlas presmykai︠u︡shchikhsi︠a︡ Severnoĭ Evrazii: taksonomicheskoe raznoobrazie, geograficheskoe rasprostranenie i prirodookhrannyĭ status, Sankt-Peterburg: Zoologicheskiĭ in-t RAN, 2004, ISBN 978-5-98092-007-4
- ^ 1 2 3 Daniel Jablonski, Marco Antônio Ribeiro-Júnior, Shai Meiri, Erez Maza, Oleg V. Kukushkin, Marina Chirikova, Angelika Pirosová, Dušan Jelić, Peter Mikulíček, David Jandzik, Morphological and genetic differentiation in the anguid lizard Pseudopus apodus supports the existence of an endemic subspecies in the Levant, Vertebrate Zoology 71, 2021-04-05, עמ' 175–200 doi: 10.3897/vz.71.e60800
- ^ Pseudopus apodus, The Reptile Database
- ^ Jozef Klembara, Karolína Dobiašová, Miroslav Hain, Oleksandr Yaryhin, Skull Anatomy and Ontogeny of Legless Lizard Pseudopus apodus (Pallas, 1775): Heterochronic Influences on Form, The Anatomical Record 300, 2017-03, עמ' 460–502 doi: 10.1002/ar.23532
- ^
Ruth Schuster, Lizards Eaten by Prehistoric People in Today's Israel Were Unknown Subspecies, Haaretz , April 14, 2021
