IUCN

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
IUCN
IUCN-Headquarters.jpg
מטה ה-IUCN
סוג: ארגון בינלאומי
משרד ראשי: רו מאוברנה 28, גלנד 1196, שווייץ
אנשי מפתח: ואלי מוסה
ז'וליה מרטון-לפברה
מוצרים עיקריים: שמירת טבע
עובדים: כ-1,100 ברחבי העולם
דף הבית: www.iucn.org

IUCN (ראשי תיבות של International Union for the Conservation of Nature and Nature Resources‏)[1], האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (מכונה בקיצור "איגוד השימור העולמי"), הוא ארגון בינלאומי המוקדש לשימור משאבי הטבע. הוא מוכר בעיקר בזכות הכנת רשימת המינים בסכנת הכחדה וסיווג אזורים מוגנים.

האיגוד נוסד ב-1948 המטה שלו מצוי בגלנד שבשווייץ. ב-IUCN חברות 82 מדינות, 111 סוכנויות ממשלתיות, מעל ל-800 ארגונים שאינם ממשלתיים ומומחים ומדענים ממדינות שונות העולם.

האיגוד עורך אחת לעשר שנים את קונגרס הפארקים העולמי, בו נקבעות אסטרטגיות לשמירה על הטבע באזורים מוגנים. הקונגרס האחרון התקיים בספטמבר 2003 בדרבן, דרום אפריקה. אחת לארבע שנים נערך "כינוס השימור העולמי" המהווה אספה כללית של החברים בארגון. הכינוס האחרון נערך בבנגקוק, תאילנד ב-2004.

מטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת ה-IUCN היא להשפיע, לעודד ולעזור לקהילות ברחבי העולם לשמר את השלמות והמגוון הביולוגי של הטבע ולהבטיח כי כל שימוש במשאבים טבעיים הוא צודק ובר קיימא מבחינה אקולוגית.

לאיגוד יש שלושה רכיבים: הארגונים החברים בו, שש הוועדות המדעיות שלו והמזכירות המקצועית שלו.

חברי ה-IUCN[עריכת קוד מקור | עריכה]

באיגוד חברים הן מדינות והן ארגונים שאינם ממשלתיים. הם קובעים את מדיניות האיגוד, מגדירים את תוכנית העבודה העולמית ובוחרים את המועצה (המקבילה להנהלת חברה מסחרית) בקונגרס השימור העולמי של ה-IUCN. הארגונים החברים באיגוד אחראים לחלוקה מקומית לוועדות לאומיות ואזוריות. ארבעה ארגונים ישראלים חברים ב-IUCN: החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים, החי בר והעמותה לעידוד וקידום שמירת הטבע במזרח התיכון.

הוועדות של ה-IUCN[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאיגוד יש שש ועדות שתפקידם להעריך את מצב המשאבים בעולם ולספק לאיגוד ידע מוצק והצעות לקביעת מדיניות על נושאי שימור.

  • ועדת הישרדות המינים (SSC) - הוועדה ממליצה לאיגוד על ההיבטים הטכניים של שימור המינים ויוזמת פעולות עבור המינים הנמצאים בסיכון להכחדה. הוועדה אחראית מאז 1963 על הפקת התוצר הידוע ביותר של ה-IUCN: מינים בסיכון - הרשימה האדומה של ה-IUCN. חברים: 7000.
  • הוועדה העולמית לאזורים מוגנים (WCPA) - ה-WCPA מקדמת הקמת רשת עולמית מייצגת של אזורים יבשתיים וימיים מוגנים וניהולם בצורה יעילה. חברים: 1300.
  • ועדת חקיקה סביבתית (CEL) - ה-CEL מקדמת חקיקה סביבתית באמצעות פיתוח רעיונות וכלים משפטיים חדשים, ובניית היכולת של חברות ליישם חקיקה סביבתית לשימור ולפיתוח בר־קיימא. חברים: 800.
  • ועדת חינוך ותקשורת (CEC) - ה-CEC דוגלת בשימוש אסטרטגי בתקשורת וחינוך ליפות את כוחם ולחנך את בעלי העניין חשימוש בר־קיימא של משאבים טבעיים. חברים: 600.
  • ועדת מדיניות חברתית, כלכלית וסביבתית (CEESP) - תפקיד ה-CEESP לספק מומחיות וייעוץ בענייני מדיניות על הגורמים הכלכליים והחברתיים למען שימור ושימוש בר־קיימא במגוון ביולוגי. חברים:500.
  • ועדת ניהול מערכות אקולוגיות ([hhttp://www.iucn.org/about/union/commissions/cem/ CEM]) - תפקיד ה- CEM לספק הדרכת מומחים בנושא גישות משולבות לניהול מערכות אקולוגיות טבעיות ומותאמות. חברים: 400.

מזכירות ה-IUCN[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי האיגוד והוועדות פועלים יחד עם מזכירות מקצועית, מעל ל-1,100 איש ב-62 מדינות שונות. המנהלת הכללית הנוכחית היא ז'וליה מרטון-לפברה (Julia Marton-Lefèvre) שנכנסה לתפקידה ב-1 בינואר 2007.

קביעת מצב השימור של המינים בטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים מצבי השימור

כחלק מתפקידו לשימור הטבע, הארגון עוקב אחר מצבם של מיני הצומח והחי בטבע, ופועל ככל שהוא יכול לשימור המינים שמספרם הולך ופוחת, והוא קבע כמה קבוצות של דרגות במצב השימור לפי מדדים שונים (כאן מדורגות הקבוצות בסדר עולה ברמת הסיכון). ישנם שמונה דרגות במצב השימור כפי שנקבעו על ידי הארגון (שאחת מהן כמעט ואינה בשימוש ולא מופיעה בתרשים מצבי השימור):

  • סיכון נמוך (Lower risk)
    • ללא חשש (Least Concern) - המין בתפוצה רחבה בטבע ומספרו אינו פוחת.
    • קרוב לאיום (Near Threatened) - צפוי להגיע בקרוב לאיום על קיומו.
    • תלוי שימור (Conservation Dependent) - מין שעבורו יש תוכנית שימור פעילה, שהפסקתה תגרום להדרדרות מצב המין עד להכללתו בתוך 5 שנים במצב של סיכון לקיומו (מצב זה הוא בשימוש מועט אך הוא נמצא באתר "הרשימה האדומה של מינים מאוימים" של איגוד השימור העולמי.
    • מבוית (Domesticated) - לקטגוריה זו משויכים מינים שחיים בשביה שאותם האדם מגדל ואינם מתאימים לטבע או שיכולים להיות אומללים בטבע, המקרה שבו ייכחדו הוא שיפסיקו לגדל אותם.
  • מאוים (Threatened) - איום על קיומו של מין בטבע (הנמדד לפי חמישה מדדים[2])
    • פגיע (Vulnerable) - סיכון משמעותי להכחדת המין בטבע שמספר פרטיו הבוגרים פחות מאלף, וכן אם סיכויי ההכחדה מהטבע במאה השנים הקרובות גבוה מ-10%.
    • בסכנת הכחדה (Endangered) - מין בסיכון גבוה להכחדה מהחיים בטבע שמספר פרטיו פחות מ-250.
    • בסכנת הכחדה חמורה (Critically Endangered) - מין בסיכון גבוה מאוד להכחדה מהטבע שמספר פרטיו אינו עולה על 50.
  • הכחדה (Extinction)
    • נכחד מהטבע (Extinct in the Wild) - נכחד מסביבות הגידול הטבעיות וקיים רק בשבי או בסביבה מבויתת.
    • נכחד (Extinct) - המין נכחד לחלוטין מהעולם ואין פרטים חיים.

בנוסף ישנם שני מצבים נוספים של חוסר אפשרות להעריך את מצב השימור:

  • אין מספיק נתונים (Data Deficient) - אין מספיק נתונים להעריך את מצב השימור.
  • לא הוערך (Not Evaluated) - לא הוערך מסיבות שונות בהתאם לחמשת המדדים שנקבעו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סוף השם האנגלי המלא ("and Nature Resources"="ומשאבי הטבע") הוא מחוץ לראשי התיבות.
  2. ^ הידלדלות האוכלוסייה ושיעורה, תחום התפוצה ומאפייניו, מספר הפרטים הבוגרים, אוכלוסייה קטנה או מוגבלת.