קנבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קנבןקנג'י 看板, בקטקאנה カンバン, ברומאג'י Kanban) הוא מושג המקושר לייצור בשיטת הייצור הרזה או בשיטת ה-Just In Timeראשי תיבות: JIT. שיטה הדוגלת בקבלת חומר גלם או מוצר ברגע הנחוץ בדיוק, לא לפני ולא אחרי). המילה "קנבן" היא מילה שכיחה בשפה היפנית, אשר משמעותה "שלט" או "כרטיס", והיא אינה שמורה למשמעות הספציפית אותה קיבלה בשפה האנגלית. על פי טאיצ'י אוהנו מחברת טויוטה, לו מיוחס פיתוח שיטת ה-JIT, קנבן הוא האמצעי איתו מנהלים את ה-JIT.

קנבן היא שיטת סימון. כפי שמרמז שמה, השיטה עושה שימוש בכרטיסים על מנת לסמן דרישה לפריט. מכשירים אחרים כגון סמן פלסטיק או כדורים יכולים גם הם לשמש כגורמים לתנועה, ייצור או אספקה של יחידה במפעל.

לדוגמה, בייצור של חפץ כלשהו, יש למפעיל שני מדפים - אחד בכל צד של עמדת העבודה. חומר הגלם (חו"ג) מגיע למדף אחד והתוצרת הגמורה (תוצ"ג) לשני. מדפים אלו משמשים כקנבן. מדף התוצרת הגמורה מסמל את צורכי הלקוח כך שכאשר המדף ריק, המפעיל צריך לייצר פריט נוסף.

גודל הקנבן נקבע כך שהוא יכיל רק את הכמות שהלקוח זקוק לה (בדרך כלל אחד). כאשר המפעיל מתחיל לעבוד, הוא לוקח חומר גלם מהקנבן של הכניסה, וכך מסמן לספק שיש צורך לספק כמות נוספת של חו"ג.

קנבן מאופיין בדרך כלל בייצור במשיכה ("pull"), מכיוון שכל שלב בתהליך נמשך בתגובה לשלב הקודם לו. בשיטת הקנבן לא נעשה שימוש בתחזיות. זאת בניגוד לפילוסופית הייצור בדחיפה ("push"), אשר על פיה מייצרים לפי תחזיות צרכים עתידיים.

מסיבה זו אין זה מפתיע כי הגורם אשר קובע איזו דרך ייצור (במשיכה או בדחיפה) תיתן את הערך הטוב יותר, הוא איכות התחזיות. אם התחזיות טובות, שיטת הקנבן תבזבז בעצם אינפורמציה שימושית, בעוד שייצור בדחיפה, יפיק את הכמויות המדויקות בזמן הנכון. מצד שני כאשר קשה לחזות ביקושים, הכי טוב שניתן לעשות הוא להגיב במהירות לדרישות. זה בדיוק מה שעושה שיטת הקנבן, סימון לדרישה מועבר מיידית דרך כל שרשרת הייצור. בייצור בדחיפה נתקלים בדרך כלל לקשיים רציניים כאשר תחזיות הדרישה מתגלות כלא נכונות.

מערכת הקנבן יכולה להיות מתוארת על ידי "שיטת שלוש תיבות" – אחת ברצפת הייצור, אחת במחסן ואחת במחסני הספק. לתיבות מוצמד בדרך כלל כרטיס ניתן להסרה המכיל את נתוני המוצר וכל מידע קשור אחר - זהו בעצם הקנבן. כאשר התיבה ברצפת הייצור ריקה, הקנבן מוסר ממנה ומועבר למחסן. המחסן מחליף את התיבה מרצפת הייצור עם תיבה חדשה ומלאה אליה מוצמד כבר כרטיס קנבן הניתן להסרה. המחסן יוצר קשר עם הספק ומעביר את הצורך בחידוש המלאי לפי כרטיס הקנבן. המוצר הסופי גם הוא מועבר למחסן עם כרטיס כדי להשלים את השלב הסופי בתהליך. כך שלא תיחסר התוצרת הגמורה, כל זאת בהנחה שהכרטיסים נאספים מהתיבות הריקות. זו פעולה מושלמת של "משיכה-דחיפה" (או פשוט לולאה) המספקת את הכמות הנדרשת עם יחידת עודף אחת בלבד, כך שלעולם לא יהיה עניין של אספקת יתר. הסוד במערכת קנבן טובה הוא לחשב כמה כרטיסים נדרשים לכל מוצר. רוב המפעלים משתמשים בשיטת הלוח הצבעוני (Heijunka Box). שיטה מורכבת מלוח הנוצר במיוחד על מנת להחזיק את כרטיסי הקנבן.

בשנים האחרונות קנבן אומצה גם בעולם פיתוח התוכנה, כשיטה המשלבת עקרונות מעולם פיתוח התוכנה הזריז (Agile) וה-Lean, כאשר מרכז השיטה הוא אותו רעיון של הגבלת הקנבנים שבמערכת, ועל ידי כך הורדת מלאי הנושאים שמפותחים ונבדקים במקביל ב"קו הפיתוח". השיטה נקראת Kanban System for Software Engineering

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קנבן בוויקישיתוף