לדלג לתוכן

קצוקו סארוהאשי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קצוקו סארוהאשי
ביפנית: 猿橋 勝子
לידה 22 במרץ 1920
טוקיו, יפן
פטירה 29 בספטמבר 2007 (בגיל 87)
טוקיו, יפן
ענף מדעי גאוכימיה
מקום מגורים טוקיו, יפן
מקום לימודים בקולג' האימפריאלי לנשים למדעים
מוסדות Toho University עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Miyake Prize (1985)
  • Tanka Prize (1993) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קצוקו סארוהאשי (ביפנית: 猿橋 勝子; בתעתיק לכתב לטיני: Katsuko Saruhashi‏; 22 במרץ 192029 בספטמבר 2007) הייתה גאוכימאית יפנית והאישה הראשונה שקיבלה דוקטורט מאוניברסיטת טוקיו (על מחקרה בקביעת רמת הפחמן הדו-חמצני במי ים ובאטמוספירה). בנוסף, סארוהאשי חקרה את הנשורת הרדיואקטיבית הנוצרת מפצצות ואת סכנת התפשטותם במי הים, מחקר זה הוביל להגבלות על ניסויים גרעיניים באוקיינוס בשנת 1963.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סארוהאשי נולדה בשנת 1920 בטוקיו לקוניהארו וקונו סארוהאשי.

בילדותה היא תוארה כילדה ביישנית ומופנמת מאוד, אך עם תשוקה עזה ללמידה שנתמכה על ידי אימה. בבית הספר היסודי סארוהאשי הביעה התעניינות רבה בגשמים בכך שישבה על אדן החלון וצפתה בטיפות הגשם נוזלות ותהתה מאין מגיע הגשם.[1]

בגיל 21 סארוהאשי בליווי הוריה, התחילה את הקריירה הלימודית שלה. לאחר חוויותיהן במלחמת העולם השנייה, סארוהאשי ואמה ראו השראה בנשים רבות שנאבקו ללא בעלים או אבות, עם הכשרה מקצועית מועטה כדי לעזור להן ליצור קריירה מצליחה. כשהבינה זאת, אמה של סארוהאשי עודדה אותה לצבור ידע טכני ולהשיג עצמאות כלכלית בכוחות עצמה. סארוהאשי התפטרה ממקום העבודה שלה בחברת ביטוח כדי ללמוד בקולג' האימפריאלי לנשים למדעים, שכיום ידועה כאוניברסיטת טוהו.

בזמן לימודיה בקולג' פגשה סארוהאשי את מיאקה יאסו (שהפכה עבורה כדמות מודל לדוגמה), מיאקה הציעה לסארוהאשי משרה במכון המחקר המטאורולוגי.[2]

לאחר שסיימה את התואר הראשון שלה בכימיה בשנת 1943, הצטרפה סארוהאשי למעבדת גיאוכימיה במכון המחקר המטאורולוגי (הנקראת כיום הסוכנות המטאורולוגית של יפן), שם חקרה את רמות הפחמן הדו-חמצני במי ים ופיתחה את השיטה הראשונה למדידת רמת הפחמן הדו-חמצני במי ים.[3]

בשנת 1957, הפכה סארוהאשי לאישה הראשונה שקיבלה דוקטורט לכימיה מהאוניברסיטה של טוקיו, בזכות עבודתה פורצת הדרך.[2]

במסגרת לימודי התואר השני סארוהאשי והצוות שלה במעבדה חקרו זיהום גרעני הנישא באוקיינוס, ומצאו שנשורת רדיואקטיבית (מבדיקות אטומיות של ארצות הברית באטול ביקיני בשנות החמישים בעקבות פצצות גרעיניות) נישא ליפן לאחר כשנה וחצי. הממצאים שלה לגבי אופן התפשטות רדיואקטיביות הובילו להגבלות על ניסויים גרעיניים באוקיינוס בשנת 1963.[1]

בשנת 1981 סארוהאשי הקימה את הפרס הקרוי על שמה (אנ'), המוענק למדעניות שמהוות מקור השראה לנשים צעירות, חלוקת הפרס היא שנתית ומטרתה להכיר בתרומות המחקר של מדעניות למדע.

בשנת 1985 היא הייתה האישה הראשונה לקבל את פרס מיאקה לגיאוכימיה.

סארוהאשי נפטרה ב-29 בספטמבר 2007, מדלקת ריאות, בגיל 87 בביתה בטוקיו. היא זכורה לא רק בזכות תרומתה הגדולה למדע אלא גם בזכות אמונתה ותמיכתה בקידום נשים במדע העולמי.

נושאי מחקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרה הראשון - מדידת רמות הפחמן הדו-חמצני במי הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקרה הראשון בשנת 1943, במעבדת הגיאוכימיה במכון המחקר המטאורולוגי (כיום "הסוכנות המטאורולוגית של יפן"), עסקה סארוהאשי במדידת רמות הפחמן הדו-חמצני במי הים, היא וחברי מעבדתה מדדו את רמות הפחמן הדו-חמצני באמצעות מדידת הטמפרטורה, pH (פוטנציאל של מימן) והכלוריות במים. שיטת המדידה הזו נחשבה כחדשנית ופורצת דרך באותם ימים ונקראה על שמה של סארוהאשי –"השולחן של סארוהאשי".

בנוסף סארוהאשי גילתה כי האוקיינוס השקט משחרר יותר פחמן דו-חמצני ממה שהוא סופג.

Saruhashi's Table - שיטת מדידה שהפכה לתקן עולמי.[3]

מחקרה השני - נשאיות של נשורת רדיואקטיבית במי ים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקרה השני חקרה סארוהאשי זיהום גרעיני (רדיואקטיבי) הנישא באוקיינוס.

בשנות החמישים, לאחר מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה, ארצות הברית המשיכה לבצע ניסויים גרעיניים, בעיקר באוקיינוס השקט באזור אטול ביקיני. לאחר שכמה דייגים יפנים חלו במחלה מסתורית כשהם יצאו לטייל בכיוון הרוח של אתר הבדיקה ביפן במרץ 1954, ממשלת יפן ביקשה מסארוהאשי ועמיתיה במעבדה הגיאוכימית לחקור את המקרה.

סארוהאשי גילתה שהנשורת הרדיואקטיבי שנוצרה בניסויי הפצצות בארצות הברית נישאו ליפן לאחר כשנה וחצי והזיהום הרדיואקטיבי מהפצצות גרם למחלה המסתורית.

ממצאי המחקר, והידיעה שנשורת רדיואקטיבית יכולה להתפשט במי הים הוביל להגבלות על ניסויים גרעיניים באוקיינוס בשנת 1963.[1]

אמונתה ותמיכתה בנשים במדע[עריכת קוד מקור | עריכה]

סארוהאשי הכירה ביחס האחר ובהיעדר שוויון הזדמנויות שמדעניות מקבלות לעומת מדענים, והקדישה חלק רב מהקריירה שלה לשינוי ההתייחסות למדעניות במאבק פעיל להכרת תרומותיהן של נשים מדעניות למדע העולמי, היא פעלה להקמת הזדמנויות מימון וקהילה עבור נשים מדעניות.

בשנת 1958 ייסדה סארוהאשי עם עמיתיה המדעניות את "האגודה של מדעניות יפניות" (SJWS) במטרה לקדם נשים יפניות במדע. מטרות האגודה מתוארות כך: "האגודה מקלה על ידידות וחילופי ידע בין מדעניות ותומכת בהן לשיפור מעמדן. היא מקדמת פיתוח של בסיס משותף לכל המדענים ומדעניות להפגין את יכולתם ואינדיבידואליות שלהם במטרה סופית לקדם שלום עולמי".[4]

בשנת 1981, היא הקימה את פרס סארוהאשי (אנ'), פרס כספי בסך בערך 2,200 דולר (300,000 ין) שניתן לחוקרות יפניות במדעי הטבע שתרמו למדע עולמי ומטרתו הוא להכיר בתרומותיהן של הנשים למדע ולעורר השראה לנשים צעירות השואפות לתחום המדעים.

פרסים והוקרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הפרסים שבהם זכתה קצוקו סארוהאשי נמנים

  • 1981 - פרס Avon המיוחד לנשים, על מחקר לשימוש שלו (עדין) יותר לכוח גרעיני והעלאת מעמדן של מדעניות.
  • 1985 - האישה הראשונה שזכתה בפרס מיאקה לגיאוכימיה.
  • 1993 - פרס טנאקה מהאגודה למדעי מי הים.

ב-22 במרץ 2018 גוגל הציגה דודל המנציח את סארוהאשי ביום הולדתה ה-98.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Laura Mast, Meet Katsuko Saruhashi, a resilient geochemist who detected nuclear fallout in the Pacific, Massive Science, ‏2019-03-22
  2. ^ 1 2 ALJAZEERA, Top Japanese scientist remembered, www.aljazeera.com (באנגלית)
  3. ^ 1 2 Google Doodle Is Celebrating Katsuko Saruhashi. Here's Why, Time (באנגלית)
  4. ^ SJWS (ביפנית)
  5. ^ Katsuko Saruhashi’s 98th Birthday, www.google.com (באנגלית)