קרב אנדרלכט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרב אנדרלכט
ציור של הלחימה
ציור של הלחימה
מערכה: המערכה בארצות השפלה וצפון צרפת במלחמות המהפכה הצרפתית
מלחמה: הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה, כחלק ממלחמות המהפכה הצרפתית
תאריך 13 בנובמבר 1792
קרב לפני קרב לימבורג (1792)
קרב אחרי המצור על נאמור (1792)
מקום אנדרלכט (עיר), בריסל (מחוז), בלגיה
קואורדינטות 50°50′00″N 4°18′00″E / 50.8333°N 4.3°E / 50.8333; 4.3
תוצאה ניצחון צרפתי
הצדדים הלוחמים

האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה מלוכת הבסבורג

מפקדים
כוחות

35,000 חיילים

20,000 חיילים

אבדות

לא ידוע

500 איש ומספר תותחים

מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קרב אנדרלכט, התרחש באנדרלכט ליד בריסל שבבלגיה בין המלוכה ההבסבורגית לרפובליקה הצרפתית ב-13 בנובמבר 1792, במהלך מלחמות המהפכה הצרפתית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הניצחן הצרפתי בז'מפ, נסיגה החלה, ובמקביל ניסו הכוחות הקיסריים לעכב את חיילי הרפובליקה הצרפתית לפלוש לעומק בלגיה. ב-13 בנובמבר 1792, נפגש קורפוס בפיקודו של פרדיננד פרידריך אוגוסט, דוכס וירטמברג, נפגש בסינט פיטרס-לאוו, בדרך לבריסל בקורפוס צרפתי משותף בפיקודו של ד'הארוויל, שטנגל, נוזיירה ות'ובנו, ובעקבותיהם צעד הגנרל דומורייה, יחד, הדפו את האוסטרים לאנדרלכט.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הצרפתי בפיקודו של דומורייה, שהורכב תחילה מ-3,000 מתנדבים, פתח בהסתערות על הקווים של הדוכס מווירטמברג, מלווה ב-20,000 איש, בגבעות של אנדרלכט. הלחימה העיקרית נמשכה 6 שעות, ובהם הכוחות הצרפתיים, בסיוע התגבורת שהגיעו לאחר חציית נהר הסן, הגיעו בסופו של דבר ל-35,000 מתנדבים, ואילצו את הצבא הקיסרי לסגת בחוסר סדר לבריסל.

סוף דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוסטרים איבדו כ-500 איש בשדה הקרב וכמה תותחים הושמדו. הפרשים שלהם, בפיקודו של מקסימיליאן לאטור, הצליחו להאט את המרדף של הצרפתים ולמנוע אבדות חמורות יותר. למחרת, 14 בנובמבר 1792, ערך דומורייה את צעדת הראווה של הצבא הצרפתי בבריסל, [1] בירת ארצות השפלה האוסטריות, לקול תרועות התושבים, מספר מסוים של חיילים בלגים אף התגייס לצבא הצרפתי. [2]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Pierre-François (1821). Précis ou histoire a brégée des guerres de la Révolution française . P. 13
  2. ^ Antoine de Jomini, Histoire critique et militaire des guerres de la Révolution: Campagne de 1792, t. 2, Paris, 1820, p. 238-239.