קרל אוטו פון ראומר
| לידה |
17 בספטמבר 1805 שטארגרד, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
6 באוגוסט 1859 (בגיל 53) ברלין, ממלכת פרוסיה |
| מדינה |
ממלכת פרוסיה |
| השכלה | |
| תפקיד |
חבר הסנאט של פרוסיה |
| פרסים והוקרה |
מסדר העיט האדום, דרגה 1 |
  | |
קַרְל אוֹטוֹ פוֹן רַאוּמֶר (בגרמנית: Karl Otto von Raumer; 17 בספטמבר 1805 – 6 באוגוסט 1859) היה מדינאי פרוסי, ובן למשפחת האצולה של פון ראומר.
קורות חיים ועבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא למד בתיכון בשטטין ולאחר מכן למד משפטים באוניברסיטת גטינגן ובאוניברסיטת הומבולדט של ברלין. לאחר מכן הוא קיבל משרה כשמאי משנת 1831 וכחבר מועצה ממשלתית משנת 1834, תחילה בפוזן וב-1838 בפרנקפורט על האודר. בשנת 1840 התקבל ראומר למשרד האוצר של פרוסיה, שם קודם למועצת הכספים הפרטית באותה שנה. שנה לאחר מכן מונה ליועץ בכיר במשרד הפנים (אנ'), בשנת 1843 כסגן נשיא ממשלת מחוז קניגסברג (אנ'), בשנת 1845 כנשיא המחוז של ממשלת מחוז קלן (אנ') ובאותו תפקיד בשנת 1848 במחוז פרנקפורט על האודר (אנ'). ב-19 בדצמבר 1850 מינה אותו הקבינט של אוטו תאודור פון מנטויפל (אנ') לשר התרבות במשרד הפרוסי לענייני רוח, חינוך ורפואה, שבראשו עמד עד פיטוריו של מנטויפל בנובמבר 1858. בינתיים היה חבר בבית הלורדים של פרוסיה (אנ') מ-1850 עד 1852 ולאחר מכן כחבר בבית הנבחרים הפרוסי.
קרל אוטו פון ראומר היה הנציג העיקרי של הריאקציה האורתודוקסית-מונרכיסטית והפוליטיקה שלו הייתה שייכת לזרוע המורחבת של הקמרילה, חוג לא רשמי אך רב השפעה של יועצים סביב המלך. בין הצעדים הלא פופולריים השונים שלו, מה שנקרא "תקנות" (שטיל (גר')) שפורסמו ב-1854 ונתקלו בהתנגדות אלימה ביותר. התקנות תבעו להפוך את עיקרי הדת של הכנסייה הנוצרית לבסיס הלימודים בית הספר היסודי ואין לאפשר לתלמידי הסמינרים אפילו ללמוד את הקלאסיקות הגרמניות. מצד שני, הם הביאו להגבלה ופישוט של חומר ההוראה, אך שהתעלמו ממנו. שנתיים קודם לכן, הוא כבר ספג ביקורת על "גזירות ראומר" שלו, שבהן הוא, בעצמו ממשפחה פרוטסטנטית מסורתית, רצה להביא את הכמורה, במיוחד את הקתולית, תחת שליטה רבה יותר של המדינה. כתוצאה מכך, הייתה השפעה פוליטית על הבחירות למדינה בשנת 1852, בעידוד אוגוסט רייכנספרגר (אנ'), הקמת הפלג הקתולי בבית הנבחרים הפרוסי (אנ'). זה הוביל בסופו של דבר לנסיגה לא רשמית מגזירות אלו. בשנת 1851 הוא לקח תפקיד מוביל באיסור על גני הילדים של פרידריך פרבל. עם זאת, עקב הגירתם של רבים מחסידיו של פרבל, הדבר הוביל לניצחון רעיון גן הילדים באזורים רבים בעולם.
על המדינאות שלו זכה פון ראומר באות מסדר העיט האדום (אנ'), דרגה 1.
קרל אוטו פון ראומר נקבר בבית הקברות הישן סנט מתאוס בברלין-שנברג. קברו הוגר כקבר כבוד (אנ') של העיר ברלין עד 2017.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פון ראומר היה צאצא של משפחת האצולה הבווארית הישנה ומהמאה ה-17 הסקסונית של ראומר. הוריו היו המיור גנרל הפרוסי קרל היינריך פרידריך פון ראומר (1757–1831) ואשתו אלברטין פון טשירשקי (1768–1838), בתו של האלוף הפרוסי קרל וילהלם פון טשירשקי.
קרל אוטו פון ראומר היה נשוי לאליזה וילהלמינה קלמנטינה פון בראוכיטש (1820–1891), בתו של הגנרל הפרוסי של חיל הרגלים אדוארד פון בראוכיטש. הוא הותיר אחריו שלושה בנים וארבע בנות:
- קרל אלברכט אדוארד (Karl Albrecht Eduard, 17 בינואר 1842 – 21 בספטמבר 1876), שמאי בית המשפט
- רודולף היינריך (Rudolf Heinrich, 7 באוגוסט 1843 – 17 ביוני 1882), מנהל מחוז
- אנה אליזבת (Anna Elisabeth, נולדה ב-3 ביוני 1845) נישאה ב-1870 לרודולף פון וודל (מת ב-27 בדצמבר 1890), קפטן פרוסי
- מאריה שרלוטה אליזבת (Marie Charlotte Elisabeth, 21 בנובמבר 1846 – 15 ביולי 1885) נישאה ב-1869 לאלברט פון אורצן, קפטן פרוסי
- אדוארד ברנהרד פרידריך (Eduard Bernhard Friedrich, 26 במאי 1846 – 26 בינואר 1871), לוטננט פרוסי
- אליזבת לואיזה הדוויג (Elisabeth Luise Hedwig, 6 ביוני 1852 – 12 באוגוסט 1888) נישאה ב-1870 לגאורג פון האגן (מת ב-2 באוגוסט 1898), לוטננט קולונל, מפקד גדוד הפרשים מספר 11
- אגנס ברטה אליזבת (Agnes Berta Elisabeth, נולדה ב-25 במרץ 1856)