קרל דיטרס פון דיטרסדורף

קרל דיטרס פון דיטרסדורף
**Carl Ditters von Dittersdorf**
לידה	2 בנובמבר 1739; ליימגרובה, כיום ב-וינה, אוסטריה, האימפריה ההבסבורגית
פטירה	24 באוקטובר 1799 (בגיל 59); נויהוף, דשטנה, ממלכת בוהמיה (כיום - צ'כיה), האימפריה ההבסבורגית
שם לידה	יוהאן קרל דיטרס
מקום קבורה	Cemetery in Deštná
מוקד פעילות	יסניק
סוגה	אופרה, סימפוניה
שפה מועדפת	גרמנית
כלי נגינה	כינור
פרסים והוקרה	מסדר הדרבן המוזהב

אוגוסט קרל דיטרס פון דיטרסדורף (בגרמנית: August Carl Ditters von Dittersdorf ‏ 2 בנובמבר 1739 - 24 באוקטובר 1799) היה מלחין וכנר אוסטרי.

חייו

1739-1764

קרל דיטרס פון דיטרסדורף נולד בווינה בשם יוהאן קרל דיטרס. אביו היה חייט צבאי, ששירת בצבא האימפריה ההבסבורגית בימי הקיסר קרל השישי, בכמה גדודים דוברי גרמנית. עם שחרורו מחובותיו הצבאיות, קיבל כתב המלצה מלכותי ומשרה רבת-כבוד אך מעוטת-טרחה בתיאטרון הקיסרי. בשנת 1745 התוודע אוגוסט קרל בן השש אל הכינור ומעמדו הפיננסי האמיד למדי של אביו איפשר לו לקבל השכלה כללית טובה בבית ספר ישועי והדרכה פרטית במוזיקה, כינור, צרפתית ודת. אחרי שהפסיק את לימודי הכינור אצל מורהו הראשון, למד אוגוסט קרל אצל י. ציגלר, שבהשפעתו התמנה בשנת 1750 לנגן בתזמורת הכנסייה הבנדיקטית של וינה.^[1]

Carl Ditters von Dittersdorf: Ovid Symphony, N. 2: Introduction and 1st Movement: Adagio non molto-Allegro. Arrival of Phaeton at the Golden Palace of his father the god Sun.

ב-1 במרץ 1751 שכר אותו הנסיך יוזף מסאקס-הילדבורגהאוס לתזמורת החצר שלו. בחצר הנסיך המשיך בלימודי הכינור אצל פרנצ'סקו טראני, שהתרשם מכישרון ההלחנה שלו והמליץ עליו לג'וזפה בונו. זה הדריך את אוגוסט קרל בקונטרפונקט של יוהאן פוקס ובהלחנה חופשית. לאחר שנים אחדות חיסל בית סאקס-הילדבורגהאוזן את פעילות תזמורתו, משום שהיה עליו לעזוב את וינה. אוגוסט קרל הוזמן לעבוד בתזמורתה של הקיסרית בעידודו של ג'אקומו דוראצו, במאי תיאטרון בחצר הקיסרית. ב-1761 מונה אוגוסט קרל לכנר בתיאטרון הקיסרי וב-1762 היה למנצח אותה תזמורת. בתקופה זו התוודע אל גלוק. ב-1763 נסע עם גלוק לבולוניה, להשתתף בביצוע האופרה "טריפונדו די קלליה"; המסע הזה לאיטליה הטביע רושם רב ועצום על יצירתו המוזיקלית, רושם שקיבל הן מגלוק והן מהמוזיקה האיטלקית, יוצריה ומבצעיה. בשנת 1764 נסע לפריז אבל התיעוד לגבי התנסות זו מועט ומוטל בספק. בהמשך אותה שנה חזר לווינה, התוודע אל יוזף היידן והיה לאחד מידידיו הקרובים. החוזה של דיטרס עם הרוזן דוראצו פג בחורף 1764. .

1774-1764

בשנת 1764 התמנה פון דיטרסדורף למשרת קאפלמייסטר בחצרו של אציל הונגרי ובשנה שלאחריה הוצג לפני פיליפ גוטהארד פון שאפגוטץ', הנסיך-בישוף של ברסלאו שהיה מעוניין להקים מרכז תרבותי בחצר של טירת יוהנסברג ביאבורניק (כיום בצ'כיה. בשנת 1771 קיבל דיטרסדורף מעמד של מלחין החצר, ובמהלך כהונתו שם חיבר את רוב יצירותיו. בעשרים השנים הבאות, חיבר סימפוניות, מוזיקה קאמרית ואופרות בופה. כדי להבטיח את הישארותו ביוהנסברג המבודדת, קידם אותו זה לתפקיד ממונה על אחוזה סמוכה. הואיל ותפקיד זה חייב תואר אצולה, נשלח המלחין לווינה ושם היה ל"פון דיטרסדורף".

שנותיו האחרונות

Carl Ditters von Dittersdorf: Ovid Symphony, N. 1: Final Part of the 3rd Movement: Menuetto con garbo. Description of The Age of Bronze.

דיטרסדורף היה המורה למוזיקה של יוהאן בפטיסט ונהאל. בסביבות 1785, חברו היידן, דיטרסדורף, מוצרט וונהאל לנגינת רביעיות מיתרים. היידן ופון דיטרסדורף ניגנו בכינורות, מוצרט בוויולה וונהאל בצ'לו. מי שתיעד אירוע זה, המלחין וזמר הטנור מיכאל קלי, ציין כי הם ניגנו היטב אך הביצוע לא היה יוצא דופן באיכותו. עם זאת, אירוע זה, של ארבעה מגדולי המלחינים בתקופה הקלאסית מנגנים יחדיו, טבע את חותמו בתמונת התקופה הקלאסית.

ב-1794, אחרי עשרים וארבע שנים ביוהנסברג, נקלע פון דיטרסדורף לעימות חריף עם פון שאפגוטץ' וגורש מן הארמון. בשנה שלאחריה הזמינו הברון איגנץ פון שטילפריד לחיות בטירתו הפנויה בדרום בוהמיה. בשנות חייו האחרונות פיקח על הפקות אופראיות וערך את יצירותיו הוא לקראת הוצאתן לאור.

פון דיטרסדורף מת בדרום בוהמיה, באחוזה שבה עשה את שנותיו האחרונות. שלושה ימים לפני מותו סיים את כתיבת האוטוביוגרפיה שלו.