קשת רכוב
קשת רכוב או פרש קשת הוא פרש אשר נשקו העיקרי הוא החץ והקשת. אלה הם פרשים קלים ניידים במיוחד שתוקפים בטקטיקה של "פגע וברח". בדרך כלל היו מתקרבים במהירות גבוהה לגוף הצבא היריב, משחררים מטחי חצים ומסתלקים במהירות גבוהה לפני שהאויב מצליח להגיב. במקרה של התנגשות חזיתית עם כוחות אחרים היו בדרך כלל בנחיתות כי בדרך כלל לא עטו שריון גוף.
הקשתים הרכובים והערבה האירואסייתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערבות הגדולות של מרכז מערב אסיה וחלקים גדולים ממזרח אירופה, השייכים כולם לאזור האקולוגי של הערבה האירואסייתית, סיפקו שפע כרי מרעה לסוסים ולמקנה. מאחר שהיו פחות טובים לחקלאות מתורבתת מאשר אזור הסהר הפורה ועמקי הנהרות של סין, סיפקו ערבות אירואסיה מקום מחיה לעמי נוודים (אנ') שהתבססו על גידול מקנה ועל פשיטות ביזה על יישובים חקלאיים כדי לקיים את עצמם. עמי נוודים אלה הסתמכו על חיל הפרשים היעיל שלהם במהלך פשיטותיהם, שהיו מהירות וקטלניות. בשבילם המלחמה לא הייתה רק תכלית אסטרטגית אלא גם אורח חיים.
מתוך עמי נוודים אלה, המונגולים היו הפרשים הרכובים המוצלחים ביותר ובעזרתם בנה ג'ינג'יס חאן את האימפריה שלו, קשתים רכובים טובים אחרים הם הממלוכים. היו פרשים רכובים טובים גם אצל השבטים הסקיתים, הסרמאטים, ההונים, המדיארים והטורקמנים ועמים אחרים.
תכונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקשתים הרכובים היו זקוקים לכישורי רכיבה מעולים כדי לירות בזמן תנועה. בעבר הפרשים-קשתים פעלו בציד, בהגנה על עדריהם, ובלחימה. כך הפך כל אדם כשיר בעת הצורך ללוחם נייד. ציד התאו של ערבות צפון אמריקה הוא אחת הדוגמאות המתועדות ביותר לציד בעזרת הפרשים-קשתים.[1]
בקרב, פרשים רכובים היו בדרך כלל חיילים חמושים קלות המסוגלים לנוע במהירות, כדי להימנע מקרב צמוד, ולהנחית מכה מהירה בצדו או חלקו האחורי של האויב. קפטן רוברט ג'י קרטר (אנ') תיאר את חווית ההתמודדות מול כוחותיו של קוואנה פרקר (אנ') כך: "קו לא סדיר של לוחמים מסתחררים, כולם נעים במהירות במעגלי יד ימין ושמאל... תוך כדי התקדמות, ימינה או שמאלה, ומתרכזים במהירות. במרכז... ונסיגתם לאחור באותה צורה... הכול היה תמוה ביותר עבור... הוותיקים שלנוו שמעולם לא היו עדים לתמרונים טקטיים כאלה, או לקו גמיש כל כך של מתכתשים".[2]
יוסף בן מתתיהו מספר בקדמוניות היהודים על יהודי מבבל, אז חלק מהאימפריה הפרתית, בשם זמריס (זמרי), שהורדוס יישב בגולן ובבשן אותו ואת משפחתו עם חיִל של 500 פרשים רכובים, כדי שיגנו על האזור ועל עולי הרגל מבבל מפני שודדים, והעניק להם קרקעות ופטור ממסים. צאצאיו של זמריס שמרו אמונים לבית הורדוס, ונכדו של זמריס, פיליפוס בן יקימוס, היה מפקד צבאו של אגריפס השני בזמן המרד הגדול.[3]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ציד תאו בציורו של ג'ורג' קטלין, 1844
- ^ Captain R.G. Carter, On the border with Mackenzie, or Winning West Texas from the Comanches (New York: Antiquarian Press, 1961; First published 1935, pp. 289-290) as quoted in Stanley Noyes, Los Comanches: The Horse People, 1751-1845, Albuquerque: University of New Mexico Press, 1993, pp. 221-222 ISBN 0-82631459-7
- ^ קדמוניות, ספר שבעה-עשר, ב' (תרגום: אברהם שליט), מוסד ביאליק, 1963, עמ' 245–246
