הונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: מידע חלקי וניסוח מסורבל ומקוטע.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
שטח האימפריה ההונית יחסית למדינות אירופה כיום

ההונים היו שבט נוודים מהערבה האסייתית אשר פלש במהלך המאות הרביעית והחמישית לספירה לאירופה, עד שמוגר באירופה בשנת 455. חותמם על האימפריה הרומית ניכר היטב.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפת השיונגנו המילה "הון" (hun), משמעותה "עם" או "אומה". המילה דומה למילה "chun" שמשמעותה "אומץ" או "כוח", מושג שהפך לכינוי ל"נסיך" בסינית. המושג "הונים" אינו חופף בהכרח את המושג "שיונגנו" מאחר שהיה בשימוש של הסינים כלפי כל הלא-סינים, אף שייתכן כי גם ההונים כונו שיונגנו בפי הסינים, מאחר שהם נמנו גם על הלא-סינים.

כיום כאשר משתמשים במערב במושג "הונים" מתכוונים לשבט נוודים ספציפי אשר פלש במהלך המאה הרביעית והחמישית לספירת הנוצרים לאירופה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיהוי השיונגנו עם ההונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקומם של השיונגנו ועמים נוודים אחרים ב-300 לספירה

כמו במקרה של הניסיון לזהות בין עם הז'וֹאוּזָ'אן לעם האווארים, כך הובילה פשטנות יתר לעתים קרובות לזיהוי השיונגנו כהונים, שהתיישבו בגבולות אירופה. הראשון שקשר ביניהם היה ההיסטוריון הצרפתי דה גויגנה (de Guignes), ששם לב שחלק מהשבטים הברבריים ששכנו מצפון לסין הקשורים לשיונגנו היו מכונים "הונים" בתעתיקים שונים בכתב סיני. תאוריה זו נותרה ברמת ספקולציה, אף שהיא מקובלת על חוקרים אחדים, כולל סינים. בדיקות DNA של שרידי הונים לא הוכיחו באופן מכריע בקביעת מקורם של ההונים.

שיונגנו (IPA: ‏ɕɥʊ́ŋnǔ) הוא ההגייה המנדרינית התקנית המודרנית (המבוססת על הדיאלקט של בייג'ינג) של "匈奴". בזמן הקשר ההוני עם העולם המערבי (במאות הרביעית עד השישית לספירה) היה צליל התו "匈" מבוטא כנראה כ-/hoŋ/.

לצליל המשוער של התו הראשון יש דמיון ברור לשם "הונים" בשפות אירופיות. קשה לומר האם זו הוכחה לקרבת משפחה או שמדובר בצרוף מקרים בלבד. עובדה זו נותנת חיזוק לתאוריה שההונים היו למעשה צאצאים של השיונגנו הצפוניים שהיגרו מערבה, או שההונים עשו שימוש בשם שהושאל מהשיונגנו הצפוניים, או ששיונגנו אלו היוו חלק מקונפדרציית ההונים.

על פי האטימולוגיה המסורתית, ה-"匈" הוא פיקטוגרף של תווי הפנים של לוחם מעמים אלו כשהוא חובש קסדה, כאשר ה-"x" מתחת לקסדה מייצגת את הצלקות שהם נהגו לחרוט על פניהם במטרה להפחיד את אויביהם, אך אין כל הוכחה מעשית לפירוש זה.

בסינית מודרנית נעשה שימוש בתו "匈" בארבע דרכים שונות: על מנת לתאר "חזה" (נכתב 胸 בהקשר זה בעקבות התפתחות הכתב הסיני), בשם 匈奴 – "שְׂיוֹנְגנוּ", במילה匈人 – "שְׂיונְגזֶ'ן" (הוני), ובשם 匈牙利 – "שְׂיוֹנְגְיָאלִי" (הונגריה). השימוש האחרון הוא מטבע לשון מודרני שייתכן שנגזר מהאמונה שההונים קשורים לשיונגנו.

לתו השני בשם הסיני "奴" אין מקבילה בטרמינולוגיה המערבית. ההגייה המודרנית של התו היא /nhō/, ופירושו "עבד" – בדרך כלל כינוי גנאי, אם כי ייתכן שיש לו משמעות פונטית בלבד בשם 匈奴. בין המשמעות של 匈 כ"חזה" ובין משמעותו האתנית אין כנראה כל קשר. ייתכן שיש קשר כלשהו למילה המבוטאת באופן דומה "凶", שפירושה "עַז", "אכזרי", "מבשר רעות", "רע" או "פעולה אלימה". ההשערה הסבירה ביותר היא שהמילה נגזרת מהשם בו העם כינה את עצמו כתעתיק פונטי למחצה לסינית, ושהתו נבחר באופן שרירותי – נוהג שמתקיים בצורה בה מתעתקים הסינים שמות זרים.

אף על פי שהמחקר הפונטי של ההשערה בדבר הקשר בין השיונגנו להונים אינו החלטי, ממצאים חדשים ממרכז אסיה עשויים לחזק את התאוריה התומכת בקיום קשרים פוליטיים ותרבותיים בין השיונגנו להונים. מקורות ממרכז אסיה של המאה הרביעית מתרגמים את השם הונים לשיונגנו ולהפך. במכתבים הסוגדיאנים הקדומים, מכונים השיונגו של צפון סין xwn, בעוד שבתרגום הבודהיסטי של הדהרמארקשה לסינית מתורגם המונח ההודי "הוּנה" לשיונגנו. סימן משותף נוסף הוא שהקדירות של ההונים דומות לאלו שייצרו השיונגנו באורדוס. בנוסף לכך, הן בהונגריה והן באורדוס נמצאות הקדירות כשהן קבורות בגדות הנחלים.[1]

ביבשת אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההונים הופיעו לראשונה בדרום-מזרח אירופה בסביבות שנת 370 לספירה. הם תוארו על ידי היסטוריונים רומאיים כברברים מבעיתים האוכלים בשר נא ועושים הכול על גבי הסוסים שלהם, אפילו ישנים.

החברה ההונית הייתה חברה שבטית שהורכבה משבטים קטנים שהונהגו על ידי מנהיגים רבים שלא היו כפופים למנהיגות מרכזית כלשהי.

השבטים ההונים פשטו על האימפריה הרומית ולאורך הדרך כבשו גם תרבויות לא רומאיות אחרות. כאשר פלשו לאימפריה של האוסטרוגותים עם גרמאני, התאבד מלך האוסטורגותים כי לא יכול היה לעמוד מולם. לאחר שהשתלטו על האוסטרוגותים פלשו ההונים לארצם של הוויזיגותים, עם גרמאני נוסף, שנמלט לתחומי האימפריה הרומית בחיפוש אחר מקלט.

לאחר שהשתלטו על האוסטרוגותים, על הוויזיגותים ועל שבטים גרמאניים אחרים, נעו ההונים לכיוון האימפריה הרומית המזרחית. בתמורה לשלום העלו הרומאים מס להונים. בערך בשנת 432 לספירה, אוחדו ההונים תחת מנהיג אחד, רוגה. לאחר מותו בשנת 434, ירשו את כסאו שני אחייניו, בלדה הבכור ואטילה הצעיר.

המנהיגים החדשים של ההונים דרשו מס גבוה יותר מהרומאים, ולאחר שהרומאים לא הצליחו לגייס את כמות הכסף הדרושה, תקף אותם אטילה תוך שהוא הורס עיר אחרי עיר. אטילה חסר הרחמים זכה לכינוי "שוט האלוהים".

בשנת 445 רצח אטילה את בלדה ונותר שליטם היחיד של ההונים. אטילה לא האריך ימים, אך לא מת בקרב. לאחר שהשתכר במסיבת אחת מחתונותיו הרבות, נמצא מת בשנתו עקב דימום חמור באף, ממנו נחנק למוות בשנת 453 לספירה.

ההונים לא החזיקו מעמד לאורך זמן לאחר מותו של אטילה. ממלכתו חולקה בין צאצאיו הרבים, אשר החלו מיד להלחם זה בזה. נתיניהם ניצלו את ההזדמנות כדי למרוד בשלטון ותוך שנים ספורות התמוטטה האימפריה ההונית כליל.

לימים, בימי מלחמת העולם השנייה, כונו הגרמנים "הונים", בעיקר בפי הבריטים, על שום שאיפותיהם האימפריאליות ואכזריותם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • de la Vaissière, E. "Huns et Xiongnu", Central Asiatic Journal, 2005-1, p. 3-26.
  • Lindner, Rudi Paul. "Nomadism, Horses and Huns", Past and Present, No. 92. (Aug., 1981), pp. 3–19.
  • Otto J. Mänchen-Helfen (ed. Max Knight): The World of the Huns: Studies in Their History and Culture (Berkeley, University of California Press, 1973) ISBN 0-520-01596-7
  • Otto J. Mänchen-Helfen: Huns and Hsiung-Nu (published in Byzantion, vol. XVII, 1944-45, pp. 222-243)
  • Otto J. Mänchen-Helfen: The Legend of the Origin of the Huns (published in Byzantion, vol. XVII, 1944-45, pp. 244-251)
  • E. A. Thompson: A History of Attila and the Huns (London, Oxford University Press, 1948)
  • J. Webster: The Huns and Existentialist Thought (Loudonville, Siena College Press, 2006)
  • Coinage and History of the White Huns- Waleed Ziad- Articles from the 'Journal of the Oriental Numismatic Society', 2004-2006
  • The History Files Europe: The Origins of the Huns, based on conversations with Kemal Cemal, Turkey, 2002

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הונים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ de la Vaissière, 2005