ראיית לילה (ביולוגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בביולוגיה, ראייה לילה היא החוויה התפיסתית של קליטת מידע מהסביבה, בלי אמצעי ראיית לילה מלאכותיים, באמצעות אור קלוש, כמו האור שיש בלילה, במקומות רחוקים מתאורה מלאכותית.

אצל מרבית בעלי החוליות (למשל יונקים), ראיית הלילה לא מתאפשרת מיד אחרי חשיפה לאור חזק, אלא רק אחרי שהעין עוברת מספר תהליכים. ראשית, קשתית העין צריכה להיפתח לרווחה (האישון צריך לגדול) כדי לאפשר להרבה יותר אור להיכנס לעין.

שנית, מכיוון שתאי המדוכים שברשתית לא מסוגלים לראות באור קלוש, תאי הקנים שבה צריכים להיכנס לכלל פעולה. לתאים אלו לוקח זמן "להתרגל לחושך" או "להתגבר על הסנוור".

מכיוון שתהליך ראיית הלילה מתבצע באמצעות תאי הקנה ולא תאי המדוך, אצל מרבית בעלי החוליות, ראיית לילה לא כוללת ראיית צבע. התמונה המתקבלת בתודעה, בעזרתה, היא בגוונים של אפור. כמו כן, מכיוון שבגומה המרכזית של הרשתית יש רק תאי מדוך, כאשר מישרים מבט בדיוק אל הדמות אותה רוצים לראות בלילה, במקרה שהיא רחוקה, חדלים לראות אותה. דהיינו, ראיית הלילה היא ראייה פריפריאלית. לא ראייה של מרכז התמונה.

בעלי חיים עם הסתגלות אבולוציונית ששיפרה את ראיית הלילה, עשויים, למשל, להיות בעלי עיניים גדולות מאוד בהשוואה לבעלי חיים דומים, חסרי הסתגלות כזו. הם יכולים להיות גם עם שכבת תאים מחזירי אור, מאחורי תאי הקנים, שמשיבים לקנים שנית, אור, שלא נקלט בהם. כך הם מגבירים את האור פי שניים. אצל הינשוף קיימות שתי תכונות אלו.

הבנה מעמיקה של יכולת ראיית הלילה של האדם נחוצה, למשל, לגיבוש טקטיקה צבאית, כגון ירי באפלה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ראיית לילה בוויקישיתוף
P biology.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ביולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.