רגאטון

רגאטון
Reggaeton
Reguetón
מקורות סגנוניים	רגאיי ספרדי, דאנסהול, מוזיקת סוקה, טוסטינג, מוזיקת היפ הופ
מקורות תרבותיים	סוף שנות ה-1980 – תחילת שנות ה-1990, פנמה ופוארטו ריקו
כלים	מכונת תופים, סינתיסייזר, דוגם צלילים, תחנת עבודה דיגיטלית לאודיו, ראפינג, זמרה
תת-סוגות
	רגאטון אלטרנטיבי, באצ'טון, קובהטון, דמבואו דומיניקני, מאלינטו, נאופרראו, פופ-רגאטון, רגאטון רומנטי
סוגות היתוך
	קומיביאטון, מומבהטון, טראפטון
סצנות אזוריות
	ארגנטינה, קולומביה, הרפובליקה הדומיניקנית, אמריקה הלטינית, פנמה, פוארטו ריקו, ספרד, ארצות הברית

רגאטון (באנגלית: Reggaeton; בספרדית: Reguetón) הוא סגנון מוזיקה המשלב מוזיקה לטינית יחד עם מוזיקת היפ הופ, רית'ם אנד בלוז ודאנסהול. לעיתים מכנים את הרגאטון בשם: ההיפ הופ של הלטיניים^[1]. הרגאטון לרוב משלב קטעי ראפ בשפה הספרדית (או שפות לטיניות אחרות).

רגאטון מקובל ביותר בארגנטינה, קולומביה, מקסיקו, פוארטו ריקו, קובה, צ'ילה, פרו, קוסטה ריקה ומעט בשאר אמריקה הלטינית. בשנים האחרונות הסגנון התפשט והוא נפוץ גם בארצות הברית ובעוד מדינות^[2].

ישנו גם סגנון ריקוד מותאם לקצב הרגאטון. הרגאטון הוא ריקוד יחידני שמזכיר ריקודי מועדונים עם תנועות שנוטות להיות בוטות וחושניות.

בין הזמרים המצליחים והבולטים בז'אנר ניקי ג'אם, פארוקו, ג'יי באלווין, קרול ג'י, פלאן בי, באד באני, מאלומה, אוזונה, אנואל AA, נאטי נטשה, ויסין ויאנדל, דדי יאנקי, דון עומר וטגו קלדרון

היסטוריה

ב-1 באפריל 2021 הוגשה תביעה על ידי חברת ההפקה הג'מייקנית Steely & Clevie Productions. התובעים טוענים כי קצב ה-"Dem Bow" (אנג'), המאפיין את הז'אנר, נגזר משירם "Fish Market" משנת 1989, וכי נעשה בו שימוש בלתי מורשה ביותר מ-1,800 שירים על ידי למעלה מ-100 אמנים, כולל באד באני, קרול ג'י, פיטבול, דרייק, דדי יאנקי ולואיס פונסי, וכן חברות הקלטות גדולות. התובעים עשויים לדרוש פיצויים בהיקף של מאות מיליוני דולרים. מומחים למשפט מוזיקה מעריכים כי אם התביעה תתקבל, היא עלולה ליצור שליטה מונופוליסטית על הז'אנר כולו. עורכי הדין של האמנים טוענים כי התביעה מנסה ליצור מונופול על ז'אנר הרגאטון באמצעות טענה לבעלות על אלמנטים מוזיקליים בסיסיים. לטענת ההגנה, האלמנט המוזיקלי המדובר קיים ביצירות רבות ובז'אנרים מוזיקליים שונים, כולל קצב ההבנרה העתיק. בשנת 2024 קבע שופט כי מוקדם מדי להכריע בסוגיות המשפטיות המורכבות, ואפשר לתביעה להמשיך להתנהל. לאחר כשנתיים של הליכים משפטיים, האמנים ביקשו מבית המשפט להכריע בתיק ללא משפט מלא באמצעות פסיקה מקוצרת.^[3]