מוזיקת היפ הופ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "היפ הופ" מפנה לכאן. לערך העוסק בהיפ הופ כתנועה תרבותית, ראו תרבות ההיפ-הופ.
Crystal Clear app kaboodle.png היפ הופ
מקורות סגנוניים: דיסקו, רית'ם אנד בלוז, ג'אז, רגאיי, בלוז, דאב, ספוקן וורד, מוזיקת נשמה, פאנק, דאנסהול, מוזיקה אלקטרונית, סקאט, מוזיקה אפריקאית
מקורות תרבותיים: הברונקס, ניו יורק
שנות ה-70
כלים: ראפינג, סינתסייזר, סמפלר, מכונת תופים, ביטבוקסינג, טרנטייבל, גיטרה, גיטרה בס, פסנתר, זמרה
פופולריות מיינסטרים: החל משנות ה-80 נפוץ בכל העולם.
נגזרות: אלקטרו, ברייקביט, דראם נ' בייס, טריפ הופ, גריים, ג'אנגל
תת-סוגות
היפ הופ אלטרנטיבי, היפ הופ אינסטרומנטלי, הארדקור ראפ‎, הומו הופ, אינדסטריאל היפ הופ, היפ הופ נוצרי, פריסטייל ראפ, גנגסטא ראפ, הורורקור, היפ הופ פוליטי, בולטימור קלאב, מוזיקת באונס, ג'רקין
סוגות היתוך
קאנטרי ראפ, נו-מטאל, ראפ רוק, היפ הופ סול, היפ האוס, ג'אז ראפ, קראנק, נו סול, היפ פופ, ראגמאפין, ראפ אופרה, ראפקור, ראפ מטאל, גליץ' הופ, אלקטרו הופ, סנאפ
סצינות אזוריות
היפ הופ ישראלי, היפ הופ אוסטרלי
נושאים קרובים
תרבות ההיפ הופ

מוזיקת היפ הופאנגלית: Hip hop music) היא ז'אנר מוזיקלי המשתייך למוזיקה השחורה, שהתפתח מתוך תרבות ההיפ הופ ומהווה את אחד מיסודותיה. מוזיקת היפ הופ מורכבת מארבעה מאפיינים מוזיקליים עיקריים: ראפינג, סקראצ'ינג / די ג'ייאינג, ביטבוקסינג וסמפלינג (או דגימה מוזיקלית בסינתיסייזר). כלים אופייניים נוספים הם סמפלר ומכונת תופים.

מוזיקת היפ הופ התפתחה בדרום ברונקס שבניו יורק במהלך שנות ה-70. המושג "היפ הופ" מתאר הן את הסגנון המוזיקלי הנזכר לעיל, והן את הסממנים הייחודיים של תרבות ההיפ הופ. המושג "ראפ" מתאר את פעולת הראפינג (הדיבור הקצבי) שמאפיין את רוב סגגנונות ההיפ הופ,‏[1] והוא לעתים משתמש כמילה נרדפת להיפ הופ, אך האחרון, כאמור, מקיף קשת תרבותית רחבה יותר מאשר הסגנון המוזיקלי עצמו.[2]

נהוג לחלק את מוזיקת ההיפ הופ לשתי אסכולות לפי זמנים. אולד-סקול היפ הופ מתאר סגנונות ואמנים שהתפתחו בין השנים 1979–1984.‏[3] מקובל לציין את סיומו עם פריצתה של הלהקה Run DMC שהייתה הלהקה הראשונה שהשתייכה לניו-סקול היפ הופ[4] יחד עם אל אל קול ג'יי. הניו-סקול היפ הופ מתאפיין בשימוש נרחב יותר במכונת תופים ולעתים באלמנטים של מוזיקת רוק או מוזיקה אלקטרונית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשיה של מוזיקת היפ הופ נמצאים במוזיקה שחורה של אמריקאים אפריקאים ובמוזיקה אפריקאית. הגריו (Griot) היו קבוצה של זמרים ומשוררים ממערב אפריקה שנדדו ממקום למקום והעבירו מסורת והיסטוריה עתיקה בשיריהם שבעל-פה. סגנון השירה שלהם היה דומה לזרה של ראפרים.[5]

בניו יורק של שנות ה-60 וה-70 נפוצו מופעי ספוקן וורד שסגנונן היה מושפע מהגריו, ולהן עצמם הייתה השפעה של התרבות שבתקופת עיקר פעילותה של התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית לסיום האפליה כנגד אפרו-אמריקאים במדינה.

מוזיקת היפ הופ עצמה החלה להתפתח בשנות ה-70, עם עליית הפופולריות של מסיבות רחוב בניו יורק, במיוחד בברונקס שם התמזגו השפעות תרבותיות של אמריקאים אפריקאים ופוארטוריקנים אמריקאים.[6][7] במסיבות הרחוב התאגדו די ג'ייאים שניגנו מגוון של מוזיקה פופולרית, בעיקר מוזיקת נשמה ופאנק. בעקבות תגובות נלהבות, החלו הדיג'אים לבודד את מקצבי כלי ההקשה של שירים פופולריים. הטכניקה הזו הייתה באותה התקופה פופולרית במוזיקת דאב[8][9] והיא התפשטה בניו יורק בעקבות קהילת המהגרים מג'מייקה.

בהמשך התפתחה טכניקת הטרנטייבליזם (Turntablism) כדוגמת סקרצ'ינג ושילוב של מקצבים ומיקסוס שלהם, טכניקה שיצרה בסיס שניתן לבצע עליו ראפינג. השימוש בטרנטייבל ובמיקסים התגבר לכדי סמפלינג (דגימה מוזיקלית) של קטעים או חלקים משיריהם של אמנים אחרים, לפעמים ללא ידיעתם או הסכמתם, והצגתם בקטעי מוזיקה חדשים. סימפול קטעים והשמעה חוזרת של אותו קטע בשיר הפך להיות מהמאפיניים הבולטים של מוזיקת ההיפ הופ.

בשנות ה-80 הפך הסגנון למורכב יותר.[10] החל שימוש אינטנסיבי במכונת תופים וכלים אלקטרונים כגון סמפלרים מתוחכמים שהתפתחו והפכו נגישים בתקופה זו. גם הליריקה והמילים של השירים השתנו, והסגון השירי שאפיין את ההיפ הופ של שנות ה-70 התחלף בסגנון אחר מופשט יותר. סגנונות מוזיקליים אחרים שהתפתחו באותה התקופה כגון אלקטרו השפיעו על ההיפ הופ ואלמנטים מהם התמזגו לתוכו.

היפ הופ ישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ראפ והיפ-הופ ישראלי

בישראל נשמר ההקשר המחאתי של סגנון הראפ וההיפ-הופ, אך קיבל גוון מקומי של מחאה פוליטית, מחאה של מיעוטים (הסגנון התקבל בייחוד בקרב צעירים בני העדה האתיופית למשל) ומחאה אנטי ממסדית. הראשון בישראל שהוציא תקליט בסגנון היה יאיר ניצני, שאלבומו הסאטירי מ-1986, "האשם תמיד" עם שירים מהתוכנית מה יש, הושפע באופן מובהק מהסאונד של אלקטרו-פ'אנק ששלט בהיפ הופ האמריקאי בשנות ה-80. ניצני הוציא ב-1993 לאמן נייג'ל האדמו"ר, ישראלי ממוצא אמריקני ששהה זמן רב בג'מייקה את אלבומו היחיד, "חומוס מטמטם" (בהפקה של יוסי פיין). האלבום כלל טקסטים משעשעים, ובאופן כללי לעג לגאנגסטה ראפ והיווה משב רוח מרענן, ספק רציני ספק ציני. אלבום זה לא זכה להצלחה בזמן אמת וכיום קשה להשיגו, אך רוב הראפרים הישראליים שבאו לאחר מכן טוענים להשפעה רבה שלו על כיוונם.

הבא בתור הוא "סילבר דון", ישראלי שאף הוא בילה את מרבית חייו בג'מייקה ואף היה הלבן הראשון שהגיע שם לראש מצעד הפזמונים המקומי. אלבומו העברי הופק בג'מייקה על ידי המפיקים הנחשבים סטילי וקליבי, אך לא זכה להצלחה בישראל. ביפן, לעומת זאת, הוא הצליח מאד.

הבאים בתור בישראל היו שבק ס' שפעלו בין השנים 1993-2000, הדג נחש שפועלים משנת 1996 ועד היום. כיום ישנם יוצרים רבים בתחום שעוסקים ביצירת מוזיקת היפ-הופ למסיבות בעיקר סאבלימינל אשר הקים את משפחת תאקט והביא את ההיפ הופ למיינסטרים הישראלי והסגנון נחשב לפופולרי למדי.

מוזיקאי היפ הופ בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר דרה, ראפר ומפיק מוזיקלי, אחד ממפיקי הראפ והיפ-הופ המצליחים והידועים ביותר שגילה כמה מאמני ההיפ הופ הבולטים כמו סנופ דוגי דוג, אמינם ו-50 סנט.

אולדסקול וגולדן אייג'

ניו סקול ושנות ה-90

העשור הראשון של המאה ה-21

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראפ איננו מאפיין בולט בסגנונות היפ הופ מסוימים. למשל, במוזיקה של דיג'יי שאדו
  2. ^ CredoReference.com Hip hop. (2003), The Harvard Dictionary of Music
  3. ^ David Toop, Rap Attack, 3rd. ed., London: Serpent's Tail, 2000. (p. 216) ISBN 978-1852426279
  4. ^ Old-School Rap, allmusic.com
  5. ^ Campbell, K.E. (2005). Gettin' our groove on: rhetoric, language, and literacy for the hip hop generation, Wayne State University Press
  6. ^ Dyson, Michael Eric, 2007, Know What I Mean? : Reflections on Hip-Hop, Basic Civitas Books, p. 6.
  7. ^ Castillo-Garstow, Melissa (2008-03-01). "Latinos in hip hop to reggaeton", Latin Beat Magazine. אוחזר ב־ 2008-07-28. 
  8. ^ Stas Bekman: stas (at) stason.org. What is "Dub" music anyway? (Reggae). Stason.org. אוחזר ב־2010-01-12.
  9. ^ Philen, Robert (2007-11-05). Robert Philen's Blog: Mythic Music: Stockhausen, Davis and Macero, Dub, Hip Hop, and Lévi-Strauss. Robertphilen.blogspot.com. אוחזר ב־2010-01-12.
  10. ^ Benson, G. (2010).Lonely Planet USA, Lonely Planet