מוזיקת היפ הופ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "היפ הופ" מפנה לכאן. לערך העוסק בהיפ הופ כתנועה תרבותית, ראו תרבות ההיפ-הופ.
Crystal Clear app kaboodle.png היפ הופ
KRS-One by Wade Grayson.jpg
מקורות סגנוניים דיסקורית'ם אנד בלוזג'אזרגאייבלוזדאבספוקן וורדמוזיקת נשמהפאנקדאנסהולמוזיקה אלקטרוניתסקאטמוזיקה אפריקאית
מקורות תרבותיים הברונקסניו יורק
שנות ה-70
כלים ראפינגסינתסייזרסמפלרמכונת תופיםביטבוקסינגטרנטייבלגיטרהגיטרה בספסנתרזמרה
פופולריות מיינסטרים החל מסוף שנות ה-80 נפוץ בכל העולם ובמיוחד בארצות הברית ובבריטניה.
נגזרות אלקטרוברייקביטדראם נ' בייסטריפ הופגרייםג'אנגל
תת-סוגות
אימו ראפהיפ הופ אלטרנטיביהיפ הופ אינסטרומנטליהארדקור ראפגיי ראפאינדסטריאל היפ הופהיפ הופ נוצריפריסטייל ראפגנגסטא ראפהורורקורהיפ הופ פוליטיבולטימור קלאבמוזיקת באונסג'רקין
סוגות היתוך
ג'י פאנקקאנטרי ראפנו-מטאלראפ רוקהיפ הופ סולהיפ האוסג'אז ראפקראנקנו סולהיפ פופראגמאפיןראפ אופרהראפקורראפ מטאלגליץ' הופ • אלקטרו הופסנאפ
סצינות אזוריות
היפ הופ ישראליהיפ הופ אוסטרלי
נושאים קרובים
תרבות ההיפ הופ

מוזיקת היפ הופאנגלית: Hip hop music) או לחלופין מוזיקת ראפ (rap music) היא ז'אנר מוזיקלי המשתייך למוזיקה השחורה, שהתפתח מתוך תרבות ההיפ הופ ומהווה את אחד מיסודותיה. מוזיקת היפ הופ מורכבת מארבעה מאפיינים מוזיקליים עיקריים: ראפינג, סקראצ'ינג / די ג'ייאינג, ביטבוקסינג וסמפלינג (או דגימה מוזיקלית בסינתיסייזר). כלים אופייניים נוספים הם סמפלר ומכונת תופים.

מוזיקת ההיפ הופ התפתחה בדרום ברונקס שבניו יורק במהלך שנות ה-70. המושג "היפ הופ" מתאר הן את הסגנון המוזיקלי הנזכר לעיל, והן את הסממנים הייחודיים של תרבות ההיפ הופ. המושג "ראפ" מתאר את פעולת הראפינג (הדיבור הקצבי) שמאפיין את רוב סגנונות ההיפ הופ,[1] והוא לעיתים משתמש כמילה נרדפת להיפ הופ, אך האחרון, כאמור, מקיף קשת תרבותית רחבה יותר מאשר הסגנון המוזיקלי עצמו.[2]

נהוג לחלק את מוזיקת ההיפ הופ לשתי אסכולות לפי זמנים. אולד-סקול היפ הופ מתאר סגנונות ואמנים שהתפתחו בין השנים 1979–1984.‏[3] מקובל לציין את סיומו עם פריצתה של הלהקה Run DMC שהייתה הלהקה הראשונה שהשתייכה לניו-סקול היפ הופ[4] יחד עם אל אל קול ג'יי. הניו-סקול היפ הופ מתאפיין בשימוש נרחב יותר במכונת תופים ולעיתים באלמנטים של מוזיקת רוק או מוזיקה אלקטרונית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

די ג'יי קול הרק מוכר כאחד מתקליטני ואמני ההיפ הופ המוקדמים

שורשיה של מוזיקת היפ הופ נמצאים במוזיקה שחורה של אמריקאים אפריקאים ובמוזיקה אפריקאית. הגריו (Griot) היו קבוצה של זמרים ומשוררים ממערב אפריקה שנדדו ממקום למקום והעבירו מסורת והיסטוריה עתיקה בשיריהם שבעל-פה. סגנון השירה שלהם היה דומה לזה של ראפרים.[5]

בניו יורק של שנות ה-60 וה-70 נפוצו מופעי ספוקן וורד שסגנונן היה מושפע מהגריו, ולהן עצמם הייתה השפעה של התרבות שבתקופת עיקר פעילותה של התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית לסיום האפליה כנגד אפרו-אמריקאים במדינה.

מוזיקת היפ הופ עצמה החלה להתפתח בשנות ה-70, עם עליית הפופולריות של מסיבות רחוב בניו יורק, במיוחד בברונקס, שם התמזגו השפעות תרבותיות של אמריקאים אפריקאים ופוארטוריקנים אמריקאים.[6][7] במסיבות הרחוב התאגדו די ג'ייאים שניגנו מגוון של מוזיקה פופולרית, בעיקר מוזיקת נשמה ופאנק. בעקבות תגובות נלהבות, החלו הדיג'אים לבודד את מקצבי כלי ההקשה של שירים פופולריים. הטכניקה הזו הייתה באותה התקופה פופולרית במוזיקת דאב[8][9] והיא התפשטה בניו יורק בעקבות קהילת ממהגרים מג'מייקה.

בהמשך התפתחה טכניקת הטרנטייבליזם (Turntablism), כדוגמת סקרצ'ינג ושילוב של מקצבים ומיקסוס שלהם, טכניקה שיצרה בסיס שניתן לבצע עליו ראפינג. השימוש בטרנטייבל ובמיקסים התגבר לכדי סמפלינג (דגימה מוזיקלית) של קטעים או חלקים משיריהם של אמנים אחרים, לפעמים ללא ידיעתם או הסכמתם, והצגתם בקטעי מוזיקה חדשים. סימפול קטעים והשמעה חוזרת של אותו קטע בשיר הפך לאחד מהמאפיניים הבולטים של מוזיקת ההיפ הופ.

בשנות ה-80 הפך הסגנון למורכב יותר.[10] החל שימוש אינטנסיבי במכונת תופים ובכלים אלקטרונים כגון סמפלרים מתוחכמים שהתפתחו והפכו נגישים בתקופה זו. גם הליריקה והמילים של השירים השתנו, והסגנון השירי שאפיין את ההיפ הופ של שנות ה-70 התחלף בסגנון אחר, מופשט יותר. סגנונות מוזיקליים אחרים שהתפתחו באותה התקופה, כגון אלקטרו, השפיעו על ההיפ הופ ואלמנטים מהם התמזגו לתוכו.

היפ הופ ישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ראפ והיפ-הופ ישראלי

בישראל נשמר ההקשר המחאתי של סגנון הראפ וההיפ-הופ, אך קיבל גוון מקומי של מחאה פוליטית, מחאה של מיעוטים (הסגנון התקבל בייחוד בקרב צעירים בני העדה האתיופית למשל) ומחאה אנטי ממסדית. הראשון בישראל שהוציא תקליט בסגנון היה יאיר ניצני, שאלבומו הסאטירי מ-1986, "האשם תמיד" עם שירים מהתוכנית מה יש, הושפע באופן מובהק מהסאונד של אלקטרו-פ'אנק ששלט בהיפ הופ האמריקאי בשנות ה-80. ניצני הוציא ב-1993 לאמן נייג'ל האדמו"ר, ישראלי ממוצא אמריקני ששהה זמן רב בג'מייקה את אלבומו היחיד, "חומוס מטמטם" (בהפקה של יוסי פיין). האלבום כלל טקסטים משעשעים, ובאופן כללי לעג לגאנגסטה ראפ והיווה משב רוח מרענן, ספק רציני ספק ציני. אלבום זה לא זכה להצלחה בזמן אמת וכיום קשה להשיגו, אך רוב הראפרים הישראליים שבאו לאחר מכן טוענים להשפעה רבה שלו על כיוונם.

הבא בתור הוא גילי בנימין, "סילבר דון", ישראלי שאף הוא בילה את מרבית חייו בג'מייקה ואף היה הלבן הראשון שהגיע שם לראש מצעד הפזמונים המקומי.[11] אלבומו העברי הופק בג'מייקה על ידי המפיקים הנחשבים סטילי וקליבי, אך לא זכה להצלחה בישראל. ביפן, לעומת זאת, הוא הצליח מאד.

הבאים בתור בישראל היו שבק ס' שפעלו בין השנים 1993-2000, הדג נחש שפועלים משנת 1996 ועד היום. כיום ישנם יוצרים רבים בתחום שעוסקים ביצירת מוזיקת היפ-הופ למסיבות בעיקר סאבלימינל אשר הקים את משפחת תאקט והביא את ההיפ הופ למיינסטרים הישראלי והסגנון נחשב לפופולרי למדי. קבוצת יוצרי מוזיקת היפ הופ שפרצה לתודעה בין השנים 2014 - 2016 והגיעה מפתח תקווה, כללה יוצרים כמו נצ׳י נצ׳, טונה הראפר איזי ואחרים שהביאו למוזיקה זו מחאה חברתית ואמירה חדשה המכילה מרכיבים ביוגרפיים אישיים.

מוזיקאי היפ הופ בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר דרה, ראפר ומפיק מוזיקלי, אחד ממפיקי הראפ והיפ-הופ המצליחים והידועים ביותר שגילה כמה מאמני ההיפ הופ הבולטים כמו סנופ דוגי דוג, אמינם ו-50 סנט.

אולדסקול וגולדן אייג'

ניו סקול ושנות ה-90

העשור הראשון של המאה ה-21

העשור השני של המאה ה-21

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראפ איננו מאפיין בולט בסגנונות היפ הופ מסוימים. למשל, במוזיקה של דיג'יי שאדו
  2. ^ CredoReference.com Hip hop. (2003), The Harvard Dictionary of Music
  3. ^ David Toop, Rap Attack, 3rd. ed., London: Serpent's Tail, 2000. (p. 216) ISBN 978-1852426279
  4. ^ Old-School Rap, allmusic.com
  5. ^ Campbell, K.E. (2005). Gettin' our groove on: rhetoric, language, and literacy for the hip hop generation, Wayne State University Press
  6. ^ Dyson, Michael Eric, 2007, Know What I Mean?: Reflections on Hip-Hop, Basic Civitas Books, p. 6.
  7. ^ Castillo-Garstow, Melissa (1 במרץ 2008). "Latinos in hip hop to reggaeton". Latin Beat Magazine. בדיקה אחרונה ב-28 ביולי 2008. 
  8. ^ Stas Bekman: stas (at) stason.org. "What is "Dub" music anyway? (Reggae)". Stason.org. בדיקה אחרונה ב-12 בינואר 2010. 
  9. ^ Philen, Robert (5 בנובמבר 2007). "Robert Philen's Blog: Mythic Music: Stockhausen, Davis and Macero, Dub, Hip Hop, and Lévi-Strauss". Robertphilen.blogspot.com. בדיקה אחרונה ב-12 בינואר 2010. 
  10. ^ Benson, G. (2010).Lonely Planet USA, Lonely Planet
  11. ^ יעקב רביבו, ‏"רגאיי זו עבודה זרה", באתר ‏mako‏‏, ‏30 בינואר 2014‏