רוברט קקביץ'
 | |
| לידה |
17 ביוני 1854  |
|---|---|
| התאבד |
5 בנובמבר 1914 (בגיל 60) |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| השכלה |
מרלבורו קולג' |
| השתייכות |
 צבא בריטניה |
| תקופת הפעילות | 1874–1914 (כ־40 שנה) |
| דרגה |
 מייג'ור גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד הדיוויזיה ה-13 | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
חבר במסדר האמבט | |
  | |
מייג'ור-גנרל רוברט ג'ורג' קקביץ', CB (באנגלית: Robert George Kekewich; 17 ביוני 1854 – 5 בנובמבר 1914) היה קצין בצבא הבריטי ששירת בארבע מלחמות.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קקביץ' היה בנו השני של טרהוק קקביץ', מבית פימור, ליד אקסטר, דבון, ונכדו של סמואל טרהוק קקביץ'. הוא היה גם אחיו של סר טרהוק הרברט קקביץ', הברונט הראשון ואחיינו של השופט סר ארתור קקביץ'. הוא התחנך בבית הספר מרלבורו וקינג אדוארד, ברמינגהאם.
קריירה צבאית ראשונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשנכנס לצבא הבריטי דרך המיליציה, קקביץ' הצטרף לרגימנט הבאפס ב-2 בדצמבר 1874. הוא לחם במלחמת פרק בשנים 1875–1876, ובסודאן, בשנים 1884–1885, שם השיג דרגת ייצוג של מייג'ור. הוא הועסק כסגן עוזר שליש-גנרל במערכה בסודאן של 1888, ולאחר מכן כמזכיר צבאי של המפקד העליון, מדרס, והיה מעורב במלחמה האנגלו-בורמזית השלישית.[1]
מלחמת הבורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קקביץ' צורף לרגימנט הנאמן (צפון לנקשייר) ופיקד על הגדוד הראשון של אותו רגימנט במלחמת הבורים השנייה. הוא פיקד על חיל המצב בקימברלי במהלך המצור וההגנה המוצלחת על העיירה, שבמהלכן נקלע לסכסוך עם ססיל רודס שנכח גם הוא. לאחר ההקלה על העיירה ב-15 בפברואר 1900, שכנע רודס את ג'ון פרנץ', שפיקד על כוח הסיוע, להחליף את קקביץ' בקצין אחר כמפקד חיל המצב. קקביץ' קיבל קידום לדרגת ייצוג של קולונל עבור שירותיו שבוע לאחר מכן, ב-21 בפברואר 1900. בסוף ספטמבר 1901 הוא נפצע בהתקפה של גנרל דה לה ריי ליד מואדוויל, אך עד מהרה התאושש. באפריל 1902 הוא היה אחראי במהלך הניצחון הבריטי בקרב רויואל, הקרב הגדול האחרון במהלך המלחמה. הוא שהה בדרום אפריקה עד שנחתם השלום ביוני 1902, כאשר חזר לאנגליה באונייה קריסברוק קסטל, ונחת בסאות'המפטון בתחילת אוגוסט. בציון לשבח מ-23 ביוני 1902, לורד קיצ'נר, המפקד העליון בדרום אפריקה במהלך החלק האחרון של המלחמה, כתב כיצד קקביץ' "שמר את המוניטין הגבוה שלו כחייל משובח בעל אופי, נאמנות ושיקול דעת" לאורך כל המלחמה, וכן הגיע למסקנה כי הוא "כשיר היטב להחזיק בפיקוד בכיר".
על שירותיו קיבל קקביץ' את תואר עמית מסדר האמבט (CB) ברשימת הכבוד של דרום אפריקה באפריל 1901 (העיטור תוארך ל-29 בנובמבר 1900; הוא קיבל רק את העיטור בפועל מהמלך אדוארד השביעי בארמון בקינגהאם ב-24 באוקטובר 1902), וב-22 באוגוסט 1902 הועלה לדרגת מייג'ור גנרל עבור שירות מכובד בשדה הקרב.
קקביץ' פרש מהצבא ב-1904 אך מונה לקולונל הכבוד של רגימנט הבאפס ב-5 באוקטובר 1909.[1]
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 מונה הגנרל קקביץ' למפקד הדיוויזיה ה-13 (המערבית), עליה פיקד עד זמן קצר לפני מותו בהתאבדות בגיל 60 ב-5 בנובמבר 1914.[2] במצב בריאותי ירוד וסובל מדיכאון, קקביץ' נפסל מתפקידו ואושפז לפני שחזר לביתו ליד אקסטר.[3] הוא נקבר בחצר סנט מרטין, אקסמינסטר, דבון.[4]
אופי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההיסטוריון תומאס פקנהאם מתאר את קקביץ' כ"אדם נעים... צנוע" אך גם חייל רציני וקפדן בעל עצבים חזקים וכישורים דיפלומטיים.[5] תכונות אלו היו נחוצות במהלך המצור על קימברלי כאשר ססיל רודס התנהג בצורה רגשית וחסרת אחריות, ערער את מנהיגותו של קקביץ' ועמידתו לצד הממונים הצבאיים שלו,[6] ובשלב מסוים איים למסור את העיירה.[7]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רוברט קקביץ', באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "Colonel Robert George Kekewich". Boer War. נבדק ב-30 בדצמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 6 November 1914, New York Times
- ^ The 'Times' of 7 November 1914
- ^ "Robert Kekewich". CWGC Casualty Record. נבדק ב-30 בדצמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Pakenham, Thomas (1991). The Boer War. pp. 181–182. ISBN 0-7474-0976-5.
- ^ Pakenham, Thomas (1991). The Boer War. pp. 321–323. ISBN 0-7474-0976-5.
- ^ Barthorp, Michael (1991). The Anglo-Boer Wars. p. 100. ISBN 0-7137-2131-6.