רוח הצפון והשמש
רוח הצפון והשמש הוא אחד המשלים של איזופוס. מספר 46 בסיווג פרי ומספר 298 (רוח ושמש) בסיווג ארנה-תומפסון. הסיפור מלמד על עליונות השכנוע בדרכי נועם על פני השימוש בכוח ככלי להשגת מטרה.
המשל ומוסר ההשכל[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיפור עוסק בתחרות בין רוח הצפון לשמש כדי להחליט מי החזקה מבין השתיים. האתגר היה לגרום לנוסע חולף להסיר את גלימתו. לא משנה כמה חזקה נשבה רוח הצפון, הנוסע רק עטף את גלימתו חזק יותר כדי להתחמם, אך כאשר השמש זרחה, הנוסע הוכרע בחום ועד מהרה הסיר את גלימתו. בעוד שלרוב המשלים יש לקח מוסרי עבור בני-האדם, מוסר ההשכל במקרה זה ניתן ליישום גם עבור יחסי מדינות, כאשר המסקנה היא שניתן להשיג יותר באמצעות מדיניות מתונה מאשר על-ידי שימוש באמצעים אלימים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשל היה ידוע היטב ביוון העתיקה; אתנאיוס מספר כי הירונימוס מרודוס, ברשימותיו ההיסטוריות, ציטט אפיגרמה של סופוקלס נגד אוריפידס שעשתה פרודיה על סיפורם של הליוס ובוראס. הגרסה הלטינית של המשל הופיעה לראשונה מאות שנים מאוחר יותר אצל אביאנוס, בשם De Vento et Sole (על הרוח והשמש, משל 4). גרסאות מוקדמות באנגלית והגרסה הפואטית של יוהאן גוטפריד הרדר בגרמנית (Wind und Sonne) השתמשו במונחים דומים. רק באמצע התקופה הוויקטוריאנית החלו להשתמש בכינוי "רוח הצפון והשמש". למעשה, הפואמה של אביאנוס מתייחסת לדמויות בוראס ופיבוס, האלוהויות של הרוח הצפונית והשמש, ובמשלי לה-פונטיין הוא הופיע תחת הכותרת Phébus et Borée (פבוס ובוריאס).
שימוש בהדגמות פונטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשל התפרסם בזכות השימוש בו בתיאורים פונטיים של השפה המדוברת. במדריך של האגודה הפונטית הבינלאומית ובכתב העת של האגודה הפונטית הבינלאומית, תרגום של המשל לכל שפה המתוארת מתועתק לאלפבית הפונטי הבינלאומי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רוח הצפון והשמש, ככלי פונטי להשוואה בין שפות
- רוח הצפון והשמש באתר המוזיאון הצ'רקסי בכפר כמא
- רוח הצפון והשמש באתר mythfolklore.net