רוק מארק כריסטיאן קאבורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רוק מארק כריסטיאן קאבורה
Roch Marc Christian Kaboré
רוק מארק כריסטיאן קאבורה, נשיא בורקינה פאסו, החל משנת 2015.צילום משנת 2012
לידה 25 באפריל 1957 (בן 61)
בורקינה פאסובורקינה פאסו ואגאדוגו, בורקינה פאסו
מדינה בורקינה פאסו
השכלה אוניברסיטת בורגון עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, כלכלן, בנקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה 1996-2014 הקונגרס למען הדמוקרטיה והקדמה CDP
תנועת העם למען הקדמה MPP אחרי 2014
דת נצרות קתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא בורקינה פאסו
תקופת כהונה 29 בדצמבר 2015 (שנתיים ו-41 שבועות)
הקודם מישל קפאנדו - נשיא זמני
ראש ממשלה
תקופת כהונה 22 במרץ 19946 בפברואר 1996 (שנה ו-45 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רוק מארק כריסטיאן קאבורהצרפתית: Roch Marc Christian Kaboré, ‏נולד ב-25 באפריל 1957) הוא פוליטיקאי בורקינאי, נשיא בורקינה פאסו החל משנת 2015. הוא כיהן קודם לכן כראש ממשלת בורקינה פאסו בשנים 1996-1994 וכיושב ראש האספה הלאומית של המדינה בשנים 2012-2002. הוא שימש בעבר גם כיושב ראש מפלגת הקוגנרס למען דמוקרטיה וקדמה CDP והיה לאורך שנים רבות שותף לשלטונו של בלז קמפאורה. בינואר 2014 הוא עזב את המפלגה השלטת הזאת כדי להקים מפלגת אופוזיציה בשם "תנועת העם למען הקדמה".

קאבורה נבחר לנשיא הרפובליקה בבחירות הכלליות בנובמבר 2015 וזכה לרוב כבר בסיבוב הראשון. הוא הפך לנשיא ראשון ב-49 השנים האחרונות שאינו איש צבא ושאינו מכהן כנשיא זמני. קאבורה ירש את התפקיד מהנשיא הזמני מישל קפאנדו שכיהן למשך שנה אחרי זעזועים פוליטיים, לצורך הכנת הבחירות הכלליות. לדברי קפאנדו בחירות אלה היו הבחירות הראשונות מאז שנת 1978 שהיו "דמוקרטיות באמת, שקופות וחותכות". היריב של קאבורה, זפירן דיאברה, הודה בתבוסתו והלך לברך את קאבורה במטה מפלגתו. [1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוק מארק כריסטיאן קאבורה נולד בעיר הבירה ואגאדוגו כבן למשפחה נוצרית רומית-קתולית, בת לאתניה מוסי. אביו, שארל בילה קאבורה היה מורה ובנקאי, אמו אנטונין- מורה. שארל בילה קאבורה כיהן בעבר כיועץ של שר הפנים וביטחון (1961) והיה שר האוצר של המדינה בשנים 1965-1963, אחר כך שר הבריאות עד להפיכה הצבאית בינואר 1966 ששמה קץ לרפובליקה הראשונה. בהמשך מילא אביו של קאבורה את התפקיד של יועץ פיננסי של נשיא הרפובליקה, לנזאנה סנגולה, עד שנת 1975 והיה לסגן נגיד הבנק המרכזי של מדינות מערב אפריקה BCEAU עד 1982.

קאבורה למד בבית הספר היסודי הממלכתי "סאנטר א" בואגאדוגו. עקב מעבר עבודתו של אביו לטוגן, בעקבות ההפיכה ב-3 בינואר 1966 המשיך קאבורה את לימודיו בעיר זו עד 1968. חזר ב-אותה שנה ל"מרכז ב" בעיר הבירה. בהמשך אחרי בחינות כניסה עש לימודי תיכון במכללת סן ז'אן-בטיסט-דה-לה-סאל בשנים 1975-1968.

אחרי בחינות הבגרות נסע קאבורה לצרפת ולמד בעיר דיז'ון מדעי הכלכלה. בשנת 1980 בסיום לימודי התואר השני שב למולדתו.

הקריירה הפוליטית.בנקאי ושר בממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאבורה היה פעיל תחילה בתנועה המהפכנית שבראשות הקפטן תומא סנקרהף במסגרת "איחוד המאבק הקומוניסטי הבנוי מחדש" (ULC-R). אחרי שסנקרה תפס את השלטון ב-4 באוגוסט 1983, בשנת 1984 בגיל 27 התמנה קאבורה למנכ"ל הבנק הבינלאומי של בורקינה (Banque Internationale du Burkina), אחד משני המוסדות הפיננסיים העיקריים של המדינה. הוא כיהן בתפקיד זה עד שנת 1989,כשהנשיא החדש בלז קומפאורה מינה אותו לשר התחבורה והתקשוקת. בשנת 1990 היה שם לשר מדינה. ב-1991 עבר למשרד המופקד על "הפעולה הממשלתית".במאי 1992 נבחר לפרלמנט כנציג של מחוז קדיאוגו מטעם הארגון למען דמוקרטיה עממית -תנועת העבודה (ODP-MT). בשנים 1993-1992 כיהן כמו אביו כשר האוצר, אחר כך שר מופקד על הקשר עם המוסדות. מול משבר פיחות הפרנק CFA והעלייה הסוחפת במחירים, החליט קומפאורה למנות את קאבורה בראשות הממשלה.

ראש ממשלה 1996-1994[עריכת קוד מקור | עריכה]

כראש ממשלה השכיל קאבורה לשפר את המצב הכלכלי - לשקם את שיעור הצמיחה למספרים של 5% ולהשיג שילוב משופר של הכלכלות המקומיות. אחרי ההתגברות על המשבר העביר אותו הנשיא ב-1966 מתפקיד ראש הממשלה ומינה אותו ליועץ נשיאותי מיוחד. בשנת 1997 נבחר לסגן ראשון של האספה הלאומית. ב-6 ביוני 2002 נבחר ליושב ראש האספה הלאומית במקום מלגה טראורה וכיהן בתפקיד זה למשך עשור. בגישתו העינינית והפייסנית זכה קאבורה בתקופה זו להערכה גם מצד האופוזיציה.

בהנהגת מפלגת השלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

היח משנת 1999 כיהן קאבורה כמזכיר מפלגת השלטון CDP של הנשיא קופמאורה והחל משנת 2003 ביושב ראש לה בשנת 2012 מול מרידה צבאית ועממית הודיע קאבורה על כוונתו לוותר על תפקידו בהנגת המפלגה. הוא בירך על שינוי ה שלטון בניז'ר ואת מה שנראה בהתחלה "האביב הערבי". הנשיא החליף אותו עם נאמנו, אסימי קואנדה. כשדרש קומפאורה לשנות את הסעיף 37 בחוקה על מנת להיבחר פעם חמישית, עזב קאבורה את הנהגת המפלגה. כשהנשיא הודיע על משאל עם בנוגע לחוקה, התפטר קאבורה מהמפלגה יחד עם שני מנהיגים אחרים וכתב מכתב פומבי לנשיא שבו הוקיע את ה"קפורליזציה" (מהמילה "קפורל" - רב-טוראי) ואת שיטות הניהול המבוססות על "הדרה". "איש אחד אינו יכול לחשוב לנצח כמדינה" הצהיר. בעקבותיו עזבו את מפלגת CDP עוד 72 חברים. הם הקימו את תנועץ העם למען הקדמה MPP. בראשה נבחר קאבורה עצמו.

אחרי נפילת קומפאורה. נשיא - החל משנת 2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מפברואר 2014 מפלגת MPP הצטרפה לשורות האופוזיציה ותנועה האזרחית. ב-30-31 באוקטובר 2014 התקומם העם נגד שינוי הסעיף 37 בחוקה וגרש את קומפאורה מהשלטון. ב-1 בנובמבר 2014 התמנה הלטננט-קולונל איזק זידה לראש המדינה באופן זמני. בפני מורת רוח בעם, ויתר זידה על הנשיאות לטובת נשיא זמני חדש אזרח, הדיפלומט מישל קפאנדו. זידה הפך לראש ממשלתו. ניסיון הפיכה צבאית קצר נכשל. הבחירות לנשיאות התקיימו בתנאים תקינים ב-29 בנובמבר 2015. קאבורה ערך מערכת בחירות ענפה שכללה סיור גדול בכל 13 המחוזות של בורקינה פאסו והציג את מצעו בפני הבוחרים. בבחירות זכה ב-53.49% מהקולות, כלומר 1,668,169 קולות.

קאבורה נכנס לתפקיד בטקס ממלכתי ב-29 בדצמבר 2015. בטקס נכחו 5,000 אנשים וכן מנהיגי מדינות, ביניהם, נשיא גאנה, ג'ון דרמאני מהאמה, סגן נשיא ניגריה, ימי אוסינבאג'ו, ואחרים.

אחרי כניסתו לתפקיד ב-6 בינואר 2016 מינה קאבורה את פול קאבה טיאבה לראש ממשלה.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאבורה נשוי ואב לשלושה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבה על הבחירות בנובמבר 2015 בעיתון הגרמני "די צייט", 1.12.2015Kaboré im ersten Durchgang zum Präsidenten gewählt